לטענתו, בכירים בממסד הדמוקרטי העוסקים במדיניות כלפי ישראל כבר פועלים לעיצוב סנקציות שיוכלו לקדם בעתיד קונגרס וממשל דמוקרטיים. "לאט לאט נבנית התשתית נגדנו, כמו מול איראן", כתב.
כשהחשש מהחוק גדול מהחוק עצמו
השקס דוחה את הטענה שלפיה מדובר באיום שולי משום שהיצוא מההתנחלויות קטן. לדבריו, ההשפעה אינה נעצרת במוצרים שעליהם חל האיסור: חברות זרות עלולות להימנע מסחר עם ישראל כדי שלא להסתבך, גם מעבר למה שהחוק מחייב. התופעה הזאת מכונה "ציות יתר". בנוסף, הוא מזהיר שהצעדים עצמם, במיוחד אם יקודמו בארה"ב, עלולים לפגוע בחברות ישראליות גדולות שפועלות בהתנחלויות או מספקות שירותים לתושביהן. כדוגמה הוא מציין בנק המחזיק סניף בהתנחלות, ואולי אף בנק שרק משרת תושב המתגורר בה.
גרונר מרחיב את הנקודה הזו. לדבריו, בנקים, מבטחים, משקיעים וחברות בינלאומיות עלולים להתחיל לראות בפעילות הקשורה לישראל סיכון מבחינת עמידה בדרישות החוק והרגולציה. בתגובה הם עשויים לצמצם חשיפה ולהתרחק מפעילות מותרת, כדי להימנע מהסיכון. "זה לא ‘פחות מאחוז מהיצוא, אז פחות מאחוז מהבעיה’", כתב. בשלב הזה, לדבריו, הנזק עלול לחרוג בהרבה מהפעילות שהסנקציה המקורית נועדה לפגוע בה.
השקס מעריך גם שהחקיקה הראשונה לא תהיה האחרונה. "לא יעצרו בהתנחלויות", הזהיר. "הצעד הבא - כלכלת ישראל עצמה". הוא מתאר את המהלכים כאנטישמיים, צבועים ופופוליסטיים, ובחלק מהמקרים גם כתמימים, אך מדגיש שהשיפוט הזה אינו מונע את הפגיעה: "הנזק יגיע אם התהליך יתקדם".
מדינה אחת יוצרת תקדים, האחרת מאמצת
גרונר מבקש להתמקד במנגנון שנוצר בעקבות הצעדים. הוא מציין את איסור הסחר ההולנדי במוצרי התנחלויות, את החמרת ההנחיה הבריטית לעסקים נגד פעילות כלכלית ופיננסית בהתנחלויות ואת הצעת החוק שהונחה בארה"ב. אלה, לדבריו, צעדים שונים במדינות שונות ובמערכות משפטיות שונות.
השקס כותב כי בחירת דונלד טראמפ אפשרה לישראל להרגיש שהסכנה רחוקה. הוא מעריך שחילופי ממשל במדינות כמו צרפת ובריטניה עשויים להקל על הלחץ באירופה, אך מזהיר מפני שינוי פוליטי בכיוון ההפוך בארה"ב. אם הקונגרס שייבחר יהיה דמוקרטי, הוא מעריך שהאיום יהפוך לחלק מסדר היום, גם אם בשלב הראשון ניתן יהיה להסתמך על וטו של טראמפ. לצד זאת, הוא טוען שהממשל אינו להוט להגן על ישראל כפי שהיה בעבר.
ממשל דמוקרטי עתידי, ובמיוחד כזה שיושפע מהאגף המתנגד לישראל במפלגה, עלול לשנות את התמונה באופן דרמטי, לפי השקס. בתרחיש כזה הוא מזהיר מפני איום שיהפוך ל"התמודדות העיקרית של מדינת ישראל בשנים הקרובות" ולבעיית יסוד של הכלכלה הישראלית.
"זה סיכון אסטרטגי"
השקס מבקש לפרק שלוש הנחות. הראשונה היא שישראל כבר התמודדה עם חרמות לאורך שנות קיומה, ולכן תוכל להמשיך להתמודד גם כעת. השקס מבחין בין החרם הערבי השניוני, חרמות הנשק וההצלחות הנקודתיות של תנועת BDS לבין משטר סנקציות מערבי רחב, שלדבריו לא הוטל על ישראל בעבר. הוא מציין כי עסק בהיסטוריה הזו בספרו, ומייחס את הסיכון הנוכחי לשילוב בין דה-לגיטימציה נרחבת לבין שימוש גובר בכלי הסנקציות במערב.
ההנחה השנייה היא שאפשר יהיה לעקוף את ההגבלות באמצעות מעבר לשווקים אחרים. השקס מזהיר כי סנקציות אמריקאיות עשויות להיות שניוניות - כלומר להשפיע גם על גורמים מחוץ לארה"ב. בתרחיש החמור, לדבריו, הפגיעה לא תוגבל לקשרים עם השוק האמריקאי, אלא תגיע למוקדי הצמיחה של המשק, ובראשם ההייטק, הזקוק להון זר ולנכונות של משקיעים להמר על ישראל.
ההנחה השלישית היא שהעוצמה הכלכלית והביטחונית של ישראל תגן עליה. השקס טוען שמדינות אינן תמיד מקבלות החלטות המיטיבות עם האינטרסים שלהן, וכי גם מדינות שנקטו צעדים נגד ישראל קיימו עימה קודם לכן קשרים כלכליים וביטחוניים נרחבים. לצד ההישגים הישראליים, הוא קורא להביט בצניעות על משק שעדיין לא הגיע לתוצר של טריליון דולר.
השקס משווה את טיעוני ההרגעה לשיח שהכיר באיראן. לטענתו, המשטר שם השתמש בטיעונים דומים עד לפגיעה קשה במעמד הביניים, לעשורים אבודים, לכשלים במערכות המים והחשמל ולפגיעה במערך הביטחוני של מדינה בת יותר מ-90 מיליון תושבים מול ישראל, שבה כ-10 מיליון.
הוא מציין כי הסנקציות על איראן ורוסיה החלו בהדרגה, ומייחס להן פגיעה ממושכת בצמיחה וביכולת לפתח צבא מתקדם. "אין לישראל את מרווח הביטחון שיש להן", הזהיר. לכן, לשיטתו, יש להתייחס לסיכון כאל "איום קיומי" ולהקדיש לו קשב ומשאבים בדומה למאבק בגרעין האיראני - לזהות מראש ולפעול למניעה.
גרונר קושר את הצורך לזהות מגמה מצטברת ללקח מוסדי מ-7 באוקטובר: אין לזלזל בתצפיות חוזרות רק משום שכל אחת מהן, בנפרד, עדיין ניתנת להסבר. הפתרון שהוא מציע הוא להפוך את מניעת היווצרותו של משטר סנקציות לפרויקט לאומי, במקום להסתפק בכך שכל משרד מטפל בתחום אחריותו. בראשו, לדבריו, צריך לעמוד גורם בכיר אחד, בכפיפות ישירה לראש הממשלה, בעל מנדט ברור, גיבוי מלא וסמכות לתאם בין משרד החוץ, המל"ל, האוצר, משרד המשפטים, בנק ישראל והמערכת העסקית.
המערך הזה יצטרך לעקוב אחר הצעות חוק, רגולציות ורשימות המתגבשות בוושינגטון, בבריסל, בלונדון ובבירות נוספות; לזהות היכן אפשר לבלום מהלכים לפני שיתקבעו; לאתר את נקודות החדירה למערכת הפיננסית; ולהבין מתי תקדים במדינה אחת עשוי להפוך למודל עבור מדינה אחרת. "הסנקציה הראשונה היא אירוע", סיכם גרונר. "כשהתשתית שמאפשרת את הסנקציה העשירית כבר קיימת, זה סיכון אסטרטגי. בזה צריך לטפל עכשיו".
התרעות פיקוד העורף