בשנת 2025 שימש הגז הטבעי לייצור כ-74% מהחשמל בישראל. סקטור החשמל צרך באותה שנה כ-11.4 BCM, שהם כ-79% מכלל צריכת הגז המקומית. סך הצריכה המקומית עמד על כ-14.4 BCM, עלייה של 4.1% לעומת 2024, בין היתר על רקע המשך המעבר מייצור חשמל בפחם לייצור בגז טבעי. במקביל, ישראל ייצאה כ-12.4 BCM למצרים ולירדן.
הסיבה לכך שהזינוק באירופה אינו מתגלגל באופן מיידי לצרכן הישראלי היא מבנה השוק המקומי. ישראל מסתמכת על שלושה מאגרי גז פעילים, תמר, לווייתן וכריש, ורוב הרכש של חברת החשמל ויצרני החשמל הפרטיים מעוגן בהסכמים רב-שנתיים עם נוסחאות תמחור שנקבעו מראש. בשנת 2025 נע המחיר הממוצע של הגז הטבעי בישראל סביב 4.5 דולר ל-MMBtu, תוך יציבות יחסית לעומת התנודתיות בשוקי אירופה. בניגוד לישראל, מדינות רבות באירופה חשופות במידה רבה יותר למחירי השוק הבין־לאומיים, בין היתר בשל תלותן ביבוא גז בצינורות ובמטעני LNG.
לצד היציבות במחירים, התלות הגבוהה בגז מייצרת גם סיכון תפעולי וביטחוני. תקלה משמעותית באחד המאגרים, פגיעה במתקן הפקה או השבתה של צינור הולכה עלולות לחייב מעבר זמני לשימוש מוגבר בפחם או בדלקים נוזליים, הכרוכים בדרך כלל בעלויות גבוהות יותר ובפליטות מזהמים גבוהות יותר.
ההשפעה העקיפה עשויה להיות משמעותית במיוחד עבור חברות ישראליות הפועלות מול שווקים באירופה. עלויות אנרגיה גבוהות עלולות לייקר יבוא של כימיקלים, דשנים, מתכות וחומרי גלם לתעשיית המזון. במקביל, לקוחות אירופיים בענפים עתירי אנרגיה עלולים להתמודד עם שחיקה ברווחיות, ירידה בביקושים ולחצי תזרים, מה שעלול להאריך ימי תשלום ואף להגביר סיכון לחדלות פירעון.
מנגד, חברות תעשייה ישראליות הצורכות גז מקומי עשויות ליהנות מיתרון יחסי מול מתחרות באירופה, כל עוד עלויות המטבע, חומרי הגלם וההובלה אינן מקזזות אותו. בשורה התחתונה, הגז המקומי מספק למשק הישראלי הגנה מפני זעזועי המחירים הישירים באירופה, אך בכלכלה גלובלית ההשפעה אינה נעצרת בגבול. הסיכון משתנה, ועובר ממחיר האנרגיה הישיר אל שרשראות האספקה, היבוא והלקוחות שמעבר לים.
התרעות פיקוד העורף