"מאחורי המספרים האלה יש צעירים אמיתיים", אומרת למעריב סיגל גרין, יו"ר איגוד המאמנים בישראל. "אלה לא צעירים עצלנים או חסרי שאיפות. רבים מהם פשוט לא יודעים לאן ללכת. הם שואלים את עצמם אם לצאת לעבוד, אם ללמוד, מה ללמוד, והאם בכלל נכון להתחייב עכשיו לתואר של שלוש או ארבע שנים כשאף אחד לא יודע איך הבינה המלאכותית תשנה את המקצועות עד אז".
לדבריה, הבלבול הזה מתחדד במיוחד בישראל. השירות הצבאי, המילואים והמציאות הביטחונית יוצרים אצל חלק מהצעירים תחושת משמעות ושייכות, אבל גם דוחים שוב ושוב את הכניסה למסלול אזרחי. "המילואים יכולים לתת תחושה ברורה של שליחות", היא אומרת, "אבל הם גם יכולים להשאיר חיים שלמים על הולד. עוד סבב, עוד כמה חודשים, עוד דחייה של לימודים, עבודה או התחלה מקצועית - וכאן הבעיה הופכת מבעיה אישית לבעיה לאומית".
גרין מדגישה כי שנות העשרים המוקדמות אינן "זמן מת". לדבריה, אלה השנים שבהן נצבר ניסיון ראשוני, נבנות מיומנויות ונוצרים קשרים מקצועיים. "מי שנשאר שנים מחוץ לעבודה ולהכשרה לא רק מתחיל מאוחר יותר", היא אומרת. "הוא מגיע לשלב הבא עם פחות ביטחון, פחות ניסיון ופחות כלים".
המשמעות הכלכלית עשויה להיות ארוכת טווח. לפי נתוני ה-OECD, צעירים בישראל בני 25-34 שלא השלימו תיכון מרוויחים 72% משכרם של בעלי השכלה תיכונית. במקביל, ההשקעה הציבורית בהשכלה גבוהה בישראל נמוכה משמעותית מהממוצע במדינות המפותחות - כ־7,885 דולר לסטודנט לעומת 16,405 דולר בממוצע ה־OECD.
עם זאת, גרין מזהירה מפני מסקנה אחת פשוטה מדי. "הפתרון הוא לא לשלוח את כולם לאוניברסיטה", היא אומרת. "הבעיה היא הציפייה שבגיל 21 אדם צריך לבחור את המקצוע של ארבעים השנים הבאות. בעולם העבודה הנוכחי זו ציפייה לא מציאותית, והיא משתקת. צעיר לא חייב לדעת היום מה יעשה בגיל 40, אבל הוא כן צריך להתחיל לזוז".
"הבינה המלאכותית כבר מבצעת, ותבצע בעתיד, פעולות ומשימות שבעבר היו באחריותם של עובדים, ובמקביל יידרשו מאיתנו כישורים ויכולות אחרים. לכן, בחירת מקצוע או מסלול לימודים אינה יכולה להתבסס רק על מה שהיה נכון בעבר, אלא מחייבת לבחון לאן שוק העבודה מתקדם, אילו מקצועות משתנים ואילו מיומנויות צפויות להיות משמעותיות בעתיד" היא אומרת, ומציינת שבשאלות הללו יעסוק גם כנס המחקר המקצועי של לשכת המאמנים בישראל, שיתקיים ב־26 בנובמבר 2026, ובו יינתן דגש משמעותי לעולם הקריירה ולשוק העבודה המתהווה.
"בתוך מציאות שמשתנה במהירות, האתגר שלנו אינו לספק לצעירים תשובה אחת נכונה, אלא לעזור להם להבין את השינוי, לזהות את הכיוון שמתאים להם - ובעיקר לא לפחד להתחיל לנוע".
התרעות פיקוד העורף