אבל על שני מחדלי ענק ניהוליים, שעדיין לא מאוחר מדי לתקן, בלתי אפשרי לעבור לסדר היום. הראשון הוא העובדה המדהימה שהמוסד לביטוח לאומי מתנהל ללא מנכ"ל ארבע שנים בדיוק. המוסד מתפקד כחברת ניקיון פיננסית של הלכלוך הנגרם ממחדלי הממשלה. למשל, אחרי אסון 7 באוקטובר אמור היה המוסד לטפל בכל סוגיית הפיצוי לנפגעי המחדל. המוסד גם אמור לרכז את הטיפול בנפגעי סדרת המלחמות של נתניהו בשלוש השנים האחרונות.
לפי הנתונים שפורסמו השבוע, מאז תחילת 7 באוקטובר 1,029 אזרחים נרצחו בפעולות טרור, מתוכם 63 ילדים. סך נפגעי פעולות האיבה הסתכם מאז ב-87,286, ומתוכם 24 קטועי גפיים. מוסד ללא מנכ"ל קבוע הוא מוסד ללא אחריות. אבל מנכ"ל קבוע למוסד אינו מתמנה בגלל פוליטיקה פנימית במפלגת ש"ס (המינוי אמור להיעשות מטעם שר העבודה של ש"ס).
אז אם במשרד התחבורה מבצעים מינויים לפי נאמנות, האם מישהו ציפה שמירי רגב תידרש לנושא האבטחה האזרחית חוץ מצילום עם אחד מגיבורי טיסת פליי דובאי? האם לא מן הראוי שבסוכנות הנסיעות רגב טורס יתעניינו באותה ההזדמנות בסידורי הביטחון? מאז הצילום המפורסם עם יניב חיון, גיבור הטיסה, הנמיכה רגב פרופיל, למעט ריאיון עם איילה חסון, שבו כמובן הטילה את האחריות על גורמי הביטחון ועל האופוזיציה. כל כך צפוי.
המתרחש בשדה המינויים בשירות הציבורי בממשלת נתניהו הוא שערורייה בהתגלמותה. המינויים הפכו לסידור עבודה למקורבים לשלטון ולחברי מרכז הנעדרים זיקה למשימה ולציפייה אמיתית של עבודה למען האזרח. אבל לנתניהו זה לא אכפת, כל עוד השרים מקבלים את מבוקשם.
רגב, המתפקדת יותר כשרת הטקס מאשר כשרת התחבורה, היא בסך הכל בורג מצטיין במדרג החנפנות למשפחת נתניהו. האחריות האמיתית היא של ראש הממשלה, הבורח ממנה, אבל היא חוזרת אליו כל פעם מחדש.
מינויים כושלים בתחום התחבורה גורמים במקרה הטוב סבל לנהגים התקועים בפקקים, ובמקרה הגרוע - גובים חיי אדם. אבל כשמתרחשים מגה-מחדלים כמו החובבנות בבדיקת כשירות הטייסים הזרים לישראל, אסור לעבור לסדר היום גם אם מדובר בשלושה שבועות לפני הבחירות.
בפרשת פליי דובאי חייבים לקחת דוגמה מהפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. המפקח עושה, ובצדק, בדיקות נאותות הרבה יותר מדוקדקות ומעמיקות לגבי כשירותו הפיננסית של מי שמעוניין לרכוש בנק, אף שזה לא חיי אדם. משרד התחבורה או השב"כ, האמונים על חיי אדם, נכשלו בבדיקות, ומבחינת עומק המחדל - הדבר משול לקריסת אחד הבנקים הגדולים.
הכי בטוח בעולם
ישראל הוצפה בדילמת איכות הבטיחות בטיסות לחו"ל ומחו"ל במלוא עוזה בעקבות טיסה 1073 של פליי דובאי. טיסת הבלהות כרוכה במספר תשובות: האם הטיסות של החברות הישראליות, כמו אל-על, ארקיע, ישראייר ואייר חיפה, בטוחות יחסית לאלה שבחברות הזרות? מניסיוני בטיסות אל-על וארקיע, התשובה לכך חיובית בעירבון מוגבל. טיסות של אל-על מאוישות בטייסים ישראלים, מרביתם בוגרי חיל האוויר.
הם מנוסים במיוחד במצבי קיצון, וניתן לסמוך על התמודדותם במצבי משבר. ישראליותם מפחיתה משמעותית את מפלס החששות מאירוע טרור. צוותי הדיילים הישראלים באל-על מצדיקים את הסיסמה "הכי בבית בעולם". לאחר ההמראה הנוסעים מסתובבים כאילו הם בעיצומן של קניות בשוק הכרמל. הנוסע הגרמני/היפני מתיישב על הכיסא ולא נפרד מחגורת הבטיחות, כאילו הוא בכורסת רופא שיניים.
לאל-על יש נקודת זכות נוספת. היא הייתה מהבודדות שטסו לישראל בעיצומה של המלחמה, במיוחד בטיסות לארה"ב, לקנדה וליעדים רחוקים. אז מהי התוספת למחיר שמוכנים לשלם עבור הביטחון האישי בחברת תעופה בטוחה, שלא היססה לטוס גם במלחמה? מהי פרמיית הסיכון? והאם תחושת הביטחון בטיסות אל-על מצדיקה גביית מחירי גזל?
ורק לישראל עלתה 12 אלף דולר. המניעים העסקיים מובנים, והדבר מתבטא ברווחי העתק של אל-על. ועדיין, מדובר בניצול כשל שוק, שמביא להתנהגות לא הוגנת הגובלת בגזל. עם כל הכבוד לביטחון ולתחושת הבית, לא הייתי משלם מחיר כפול על טיסה באל-על, אלא מחפש בכל מחיר חלופות.
אחת החלופות היא טיסה בארקיע. אומנם רמת הביטחון, ובמידה מסוימת גם אמינות לוחות הזמנים, נחותות מאל-על. הטייסים של ארקיע מרביתם ישראלים, אולם 60%-70% מטיסות ארקיע הן חכורות בגלל צי המטוסים המוגבל. באותם מטוסים, הטייסים ואנשי הצוות הם זרים, ללא איש ביטחון ישראלי. אומנם בטיסות יש נציגות של דייל או דיילת ישראלים, אבל תחושת הנוסע היא שהוא נקלע לטיסה בחברה רומנית או מזרח-אסייתית. ועדיין, ולמרות זאת, חיסכון של עשרות או מאות דולרים לטיסה מצדיק טיסה עם אחת המתחרות של אל-על.
בכל מקרה, וללא קשר למחיר, נחיתה מוצלחת בנתב"ג במטוס ישראלי מתקבלת במחיאות כפיים של מופע בפארק הירקון. טיסה בטוחה!
3. הבחירות ומדד ספטמבר מדד חודש ספטמבר, שיפורסם ביום חמישי בשבוע הבא, הוא האחרון שלפני הבחירות הכנסת. לפי מרבית החזאים, המדד אמור להיות שלילי, בעיקר בגלל גורמים עונתיים. גורם נוסף שימתן את המדד הוא כלכלת הבחירות של בצלאל סמוטריץ', שהקפיאה את מחירי הבנזין בספטמבר וגם באוקטובר בעלות של כחצי מיליארד שקל. את הכסף הזה נשלם בריבית דריבית מיד אחרי הבחירות.
האינפלציה עדיין לא הודברה, ורוחותיה מנשבות במלוא העוצמה בארה"ב ובאירופה, שם תשואות איגרות החוב בעלייה, והריבית לא רק שאינה יורדת אלא עלולה לעלות. עצם העובדה שריבית ספטמבר הופחתה בהחלטה הקודמת ב-0.25% הוא הפתעה משל עצמה. בבנק ישראל מצפים לצעדים מרחיקי לכת שהממשלה החדשה תבצע, בעיקר בתחומי התקציב והמיסים. הציפייה העיקרית היא להפחתה מיידית ביחס בין החובות לתוצר במשק ולצמצום הגירעון, כל זאת חרף אתגרי מערכת הביטחון.
איפה אפשר לחסוך? על פי ניירות עמדה שהוכנו בימים אלה באוצר ובבנק ישראל, התרומה של הממשלה לצמצום התקציבי תהיה באמצעות הפחתה ניכרת בכספים הקואליציוניים והתייעלות באמצעות חיסול משרדי ממשלה מיותרים לענייני כלום ושום דבר. גם האזרח שעד כה תרם למאמץ המלחמתי דרך הקפאת עדכון מדרגות מס הכנסה, הקפאת נקודות הזיכוי והעלאת המע"מ, לא יוכל עדיין לנשום לרווחה. מהלך ההקפאה יהיה בתוקף גם בשנת 2027. מעבר לכך הוא יידרש בנוסף למאמץ עקיף נוסף.
לפי תוכנית רשות המיסים שעל הפרק, ההמלצה היא לצמצום הטבות מס בהפרשות פנסיוניות, ביטול נקודתי של הפטור ממע"מ באילת או על פירות וירקות, ולבסוף - ביטול הפטור מתשלום מס הכנסה על שכר דירה, שעומד כיום על כ-5,700 שקל. המהלכים ייצאו אל הפועל, בין שלתפקיד שר האוצר ימונה מועמד מהליכוד (המועמד המוביל הוא השר אלי כהן, שזכה במקום הראשון בפריימריז בליכוד), ובין שנציג של ממשלת השינוי - וזה יכול להיות מינוי מחדש של אביגדור ליברמן או נפתלי בנט.
אם כל תוכניות העבודה של הממשלה החדשה, ותהיה אשר תהיה, אכן ייצאו אל הפועל, לנגיד יהיה תמריץ להמשיך להפחית את הריבית, כדי להמריץ את המשק ולהאיץ את הצמיחה.
יוקר המחיה, גרסת סלבין
"כדי להיות בעל תמריץ פוליטי, הפקידות המקצועית חייבת לדחוף את זה, אבל גם שם יש חילוקי דעות. לו הפקידות המקצועית הייתה הופכת את זה לאג'נדה, ייתכן שגם הפוליטיקאים היו מתגייסים. לזכותו של שר הכלכלה ניר ברקת ניתן לומר שהיוזמה של השוואת תנאי הסחר בישראל לאירופה נדחפה על ידו בכל הכוח למרות התנגדות הפקידות".
התרעות פיקוד העורף