חוסר הבהירות לגבי מועד סיומו הצפוי של העימות במפרץ הפרסי שומר על מחירי האנרגיה בשיא. מחיר הנפט תופס את תשומת הלב מטבע הדברים, אבל הוא אינו השחקן היחיד במגרש: היתר, מגז טבעי ועד אנרגיה ירוקה, נהנים מן ההפקר. כך מה שהחל בשיבושים באספקה של גז מרוסיה מתוחזק בשל המתיחות במפרץ.
בגרמניה הוכפל תקציב הביטחון, וכך גם בהולנד, פינלנד, פולין ועוד. המתיחות באגן המזרחי של הים התיכון הוסיפה לרשימת הלקוחות של התעשיות הביטחוניות בישראל גם מדינות שלוות כמו יוון וקפריסין, שחוששות מתאוותו של ארדואן להפוך לסולטן - ותוקפנות סינית בים הדרומי מהלכת אימים על מדינות שהיו רחוקות מכל סכסוך, בראשן אוסטרליה.
גם תעשיית ההייטק פורחת: הביקוש למוצרים ישראליים, בעיקר בתחום הסייבר, נמצא בעלייה - ושם מלחמות (כלומר מתקפות בעלות אופי לאומני) הן רק חלק מהסיפור. נוספה עליהן גם פשיעה כלכלית שהופכת חלק מהפיתוחים הישראליים ללהיטים של ממש.
לא רק מוצרים נרכשים, אלא גם חברות בשלמותן. עסקת ויז למשל, שנמכרה לגוגל בסכום שיא לחברה ישראלית של 32 מיליארד דולר (הרכישה הגדולה ביותר של גוגל), הצליחה לעכב את עליית המע"מ המתוכננת, שהייתה אמורה לפגוע בכיס של כולנו.
אויבים מבית
בעוד לתעשיות הביטחוניות אין אויב (כלומר גורם שיכול להשפיע לרעה על צבר ההזמנות) מלבד חלומן של כל מלכות היופי לדורותיהן על שלום עולמי, הרי שלגז ולהייטק קמו אויבים מבית. במקרה של הגז מדובר היה בחבורה צעקנית של טהרנים, מגובה בתקשורת מגויסת, שניסתה לשכנע אותנו שמוטב שהגז יישאר באדמה נוכח מתווה הגז הגרוע לטענתם.
למרבה המזל המציאות השתיקה אותם - לא נותר אלא להיזכר בערגה בימים שבהם ידע נתניהו לעמוד על האינטרס הלאומי מול קבוצות לחץ מבית. הבהרה חשובה: זה בסדר גמור לבקר את מתווה הגז ולחשוב שהוא היה יכול להיות מתגמל יותר עבור אזרחי ישראל, אבל אוי לנו אם הגז היה "נשאר באדמה" כלשון הטהרנים.
אם הקרב על הגז הוכרע כבר לפני שנים, הרי שהקרב על ההייטק מתנהל במלוא עוזו, אם כי לעיתים הוא סמוי מן העין. האיזון בין יחידות צבאיות שמפגישות "גאוני טק" צעירים ומערכת החינוך שמייצרת אותם מופר לנגד עינינו. כלומר, צה"ל הוא עדיין החממה הטכנולוגית המרשימה בעולם, אבל לימודי המדעים במערכת החינוך נמצאים בשפל חסר תקדים - ומספרם של ילדי ישראל שלא ילמדו מתמטיקה, אנגלית ומדעים עולה בקצב מסחרר.
אם את מקומם של בני ההתיישבות העובדת ביחידות העילית הקרביות של צה"ל תפסו בעיקר בני עקיבא, כלומר - חיילים ומפקדים מקרב הציונות הדתית, הרי שלא אותר כל זרם ישראלי חדש שמסוגל למלא את החלל שיותיר הדור השני לעלייה מרוסיה בלימודי המדעים.
האשמה רובצת לפתחה של הממשלה, אך פתרון אפשרי יכול לצוץ דווקא מתוך החברה החרדית עצמה: אם יהיו רבנים שירתמו את כוח הלימוד האדיר של לומדי התורה למסלול שישלב גם מדעים - הרי שהשמיים הם הגבול. למרבה הצער, בינתיים רק מעטים מרימים את הכפפה, בעוד יתר מנהיגי הציבור החרדי מתבצרים בעסקנותם-אומנותם.
צ'ק דחוי
את כל התמונה הזאת, על שורת הרווח המרשימה שלה, יש להעמיד, כמו במאזן רווח והפסד של חברה מסחרית, מול ההפסדים, כלומר - הוצאות שאינן מייצרות הכנסות. הנזק שגרמה המלחמה הוא אדיר, אך נוכח פריחת האנרגיה, ההייטק והיצוא הביטחוני, הוא כמעט שלא חלחל אל כיסם של אזרחי ישראל.
הבעיה היא שחלק גדול מההוצאות עוד לא שולמו: את הגידול הדרמטי בתקציב הביטחון שילם נתניהו בצ'ק דחוי, עת דחה ודחק אותו לפתחה של הממשלה הבאה.
ללא קיצוץ נרחב בתקציב המדינה (למשל הפסקת מימון המשתמטים, ובכלל זה מוסדות וגופים אנטי-ציוניים) ובהיעדר יכולת לגייס הון זול בשוק העולמי עקב ירידה בדירוג האשראי של ישראל ושחיקת מעמדה הבינלאומי, תיאלץ המדינה לגבות את התשלום מאיתנו - למשל בעדכון נוסף כלפי מעלה של המע"מ או ביטול הפחתת הבלו על הדלק (עוד צעד חסר אחריות של כלכלת בחירות מצד שר האוצר).
אל אלה יתווספו עוד דחייה של עדכון מדרגות המס וביטול רפורמות שהיו אמורות להיטיב עם הציבור העובד, כמו הבטחת הבחירות הקודמות של נתניהו לחינוך חינם לגיל 0-3.
"ירושה קשה" היא ביטוי שגור בפי שרי אוצר כדי לתרץ כישלונות. הפעם הירושה הקשה אינה ניתנת לערעור: הוצאות הביטחון האדירות ימשיכו להתקזז עם השגשוג שהיה יכול להיות מנת חלקנו, כתוצאה מההכנסות האדירות משלושת ענפי היצוא המרכזיים שלנו.
הממשלה הבאה, לפיכך - בכל הרכב שהוא - תצטרך לא רק לספר לנו שקרים על ניצחון מוחלט שיש להשיגו בכל מחיר (תרתי משמע), אלא תצטרך לשאוף לרגיעה שתאפשר לאזרחי ישראל ליהנות מפירות המשק הבריא שלה.
התרעות פיקוד העורף