לפי הנתונים, בכל עשר מערכות בחירות שנערכו בישראל מאז 2003, בשנה שלאחר הבחירות הניב מדד ת"א-125 תשואה כוללת ממוצעת של 16.4%, לעומת תשואה שנתית ממוצעת של 11.5% לאורך התקופה שנבחנה. לכאורה מדובר בנתון חזק מאוד, אך חשוב לזכור כי חלק מהבחירות התרחשו סביב תקופות משבר והתאוששות, ולכן קשה לייחס את העליות לבחירות בלבד.
המספרים ממחישים את הפער. בשלושת החודשים שקדמו לבחירות ללא הכרעה ירד מדד ת"א-125 בממוצע ב-5.3%, לעומת ירידה של 0.2% בלבד במערכות בחירות שהובילו להקמת ממשלה. חודש לאחר בחירות ללא הכרעה כבר עלה המדד ב-2.3%, ולאחר שלושה חודשים כמעט שלא נותר הבדל בין שני התרחישים. "הנתונים מלמדים כי כאשר גובר החשש לקיפאון פוליטי, הוא מקבל ביטוי בשוק עוד לפני יום הבחירות, אולם לאחר מכן הפערים מצטמצמים במהירות".
אז האם ניתן לזהות את שתי התופעות האלו שמעידות על בחירות בלי הכרעה גם אצלנו? התשובה, לפחות בשלב הזה, זהירה. החולשה היחסית של הבורסה המקומית אכן מזכירה תקופות קודמות שבהן השוק חשש מקיפאון פוליטי, וגם השקל אינו מציג עוצמה חריגה ביחס לדפוס ההיסטורי. אבל אברהם נזהר מלייחס את התמונה כולה לבחירות בלבד.
"מחירי המניות מושפעים משורה ארוכה של גורמים, ובהם הריבית, האינפלציה, הצמיחה, התוצאות העסקיות של החברות, המצב הגיאופוליטי והמגמות בשווקים הגלובליים". לכן, גם אם הבחירות הן חלק מהסיפור, הן אינן בהכרח ההסבר היחיד לחולשה בשוק המקומי. "עם זאת, ההיסטוריה מצביעה על כך שכאשר המשקיעים חוששים מהמשך אי-ודאות פוליטית, החשש נוטה לבוא לידי ביטוי דווקא בתקופה שלפני הבחירות".
"עיקר המסר העולה מהבדיקה אינו קשור לזהות המנצח, אלא למידת הוודאות שהבחירות מספקות למשקיעים", מסכם אברהם "כאשר גובר החשש לחוסר הכרעה, השוק המקומי נוטה להפגין חולשה יחסית עוד לפני יום הבחירות. אולם גם כאשר מערכת הבחירות אינה מסתיימת בהקמת ממשלה, הפערים נוטים להיסגר בתוך חודשים ספורים. במילים אחרות, השוק מתמחר מראש את הסיכון לקיפאון פוליטי, אך אינו רואה בו בהכרח איום ארוך טווח על ביצועי החברות והכלכלה".
התרעות פיקוד העורף