לדבריו, הדיון בפטור צריך להביא בחשבון גם את מה שהמדינה מרוויחה מהחברה לאורך הדרך. "חברת טכנולוגיה שצומחת בישראל מייצרת למדינה הכנסות הרבה לפני האקזיט. היא מעסיקה עובדים שמשלמים מס הכנסה, שוכרת שירותים, משלמת לספקים, מייצרת פעילות עסקית ומושכת לכאן הון".
מכאן גם ההיגיון הכלכלי שהוא רואה בהטבה: ויתור על מס בעת המכירה עשוי להשתלם למדינה אם הוא ישפיע מראש על המקום שבו החברה תקום ותצמח. פנחס מציג זאת כאפשרות, שתלויה ביכולת של המהלך למשוך פעילות לישראל. "אם בעקבות סביבת מס אטרקטיבית יותר יוקמו ויצמחו בישראל יותר חברות, בהחלט ייתכן שהוויתור העתידי על חלק ממס רווחי ההון יחזיר את עצמו באמצעות הגדלת הפעילות הכלכלית ועוגת המס הכוללת".
אבל התחרות מול ארה"ב רחבה הרבה יותר משיעור המס שישולם בסוף הדרך. "ארה"ב אינה אטרקטיבית לסטארטאפים בגלל סעיף מס אחד", הוא אומר. "היא מציעה מערכת שלמה, שוק הון עצום, קרנות הון סיכון, משקיעים פרטיים, לקוחות, רוכשים פוטנציאליים, כוח אדם ויכולת להגיע במהירות לשוק הגדול בעולם. אל מול המערכת הזאת ישראל לא יכולה להסתפק בהעתקה של הטבת מס אחת ולחשוב שמגרש המשחקים הפך למאוזן".
עבור היזם, השיקולים האלה מתורגמים לשאלות מעשיות כבר בתחילת הדרך: איפה יהיה קל יותר לגייס את ההשקעה הראשונה, היכן המשקיע יעדיף שהחברה תהיה רשומה, ואיך ישפיעו כללי המס על המייסדים ועל העובדים. לצד אלה ניצבת גם השאלה כמה זמן אפשר לסמוך על הכללים הקיימים.
"אם התשובות לשאלות האלה מובילות אותו פעם אחר פעם לארה"ב, פטור עתידי באקזיט לבדו לא ישנה את המשוואה", אומר פנחס. "בהקשר זה, כדאי ללמוד מקליפורניה שסירבה להכיר בפטור זה וסבלה לפי נתוני ה-IRS מאובדן של כ-16.1 מיליארד דולר בהכנסות ממעבר של בעלי הכנסות גבוהות ומייסדים למדינות אחרות, מבהירה עד כמה ההון והיזמים ניידים".
"לצד מודל QSBS ישראלי, צריך לבחון תמריצים משמעותיים יותר להשקעות Seed ו-Early Stage, משום ששם מתחילה התחרות האמיתית על החברה". לדבריו, לכך צריכים להצטרף כללים פשוטים וברורים יותר למשקיעים ולמייסדים, ופחות אי-ודאות בנושאי רגולציה ומיסוי. "יזם שבונה חברה לעשור לא יכול לקבל החלטות על בסיס הטבה שעלולה להשתנות בתקציב המדינה הבא", הוא אומר.
סוגיה נוספת היא היכולת של חברות צעירות להתחרות על עובדים. פנחס קושר בין הדיון בהטבות למייסדים ולמשקיעים לבין הדיון במיסוי אופציות לעובדי הייטק. "צריך גם להיזהר ממצב שבו ביד אחת המדינה מעודדת מייסדים ומשקיעים וביד השנייה מייקרת את ההון האנושי שעליו החברה נשענת. סטארטאפ אינו רק המייסד ובעלי המניות", הוא מוסיף. "היכולת להציע לעובדים השתתפות משמעותית בהצלחת החברה היא אחד הכלים החשובים של חברה צעירה להתחרות על עובדים כאשר אין לה את המשאבים של חברה גדולה".
מבחינתו, כל הסוגיות האלה צריכות להיבחן יחד, כבר בנקודת ההקמה. "מדיניות סטארטאפים לא יכולה להתחיל ביום האקזיט. היא צריכה להתחיל ביום שבו שני יזמים יושבים מול עורך דין ורואה חשבון ושואלים, איפה כדאי לנו להקים את החברה?" הוא אומר, "אם ישראל רוצה שהתשובה תהיה "כאן", היא צריכה להפוך את הבחירה הזאת לכדאית כבר מהיום הראשון".
"בסופו של דבר, מדינה לא מנצחת בתחרות על ההייטק בכך שהיא גובה את שיעור המס הגבוה ביותר מכל חברה שהצליחה. היא מנצחת כאשר מספיק חברות מצליחות בוחרות להיבנות, להעסיק, לגייס ולצמוח בתחומה".
התרעות פיקוד העורף