לפי אלכס הבעיה אינה בהכרח מחסור בביקוש. השימוש במודלים הסיניים מתרחב, אבל התחרות העזה, במיוחד מצד מודלים חינמיים, שוחקת את שולי הרווח. החברות משקיעות בפיתוח ובהקמת תשתיות יקרות, ומתקשות להפיק מהן תשואה שתצדיק את ההוצאות. הצלחה טכנולוגית, מתברר, אינה מבטיחה הצלחה לבעלי המניות.
גם החברות האמריקאיות חשופות לתחרות הזאת. היתרון הטכנולוגי שלהן מאפשר להן לגבות מחירים גבוהים יחסית, אך לדברי זבז'ינסקי, הסינים מצמצמים את הפערים ועלולים לאיים על הכנסות המתחרות.
"בתנאים רגילים, מרבית הסקטורים נעים באותו כיוון בהשפעת גורמים משותפים, כגון הריבית, הצמיחה הכלכלית ותיאבון המשקיעים לסיכון", מסביר זבז'ינסקי. "קורלציה שלילית עשויה להעיד שסקטור הטכנולוגיה מתנתק מגורמים אלה ופועל לפי היגיון משלו, כאשר המשקיעים מתמחרים אותו בעיקר על סמך ציפיות לעתיד ולא לפי מצב הכלכלה בהווה. לדוגמה, הם מתעלמים מעלייה באינפלציה ובריבית".
בשבוע שקדם לפרסום הנתונים צנח סקטור הטכנולוגיה ב-6.4%, בעוד שיתר הסקטורים עלו בכ-1%. דפוס ההתנתקות מזכיר את סוף 1999, כשהמתאם בין הטכנולוגיה לשאר השוק החל לרדת. בספטמבר 2000, כשהפך לשלילי, החלה הירידה החדה בשוק.
"הקורלציה עצמה כמובן אינה גורמת לירידות, אך היא עשויה להיות סימפטום למצב שוק שבו הסיכון לתיקון חד גובר", אומר זבז'ינסקי. "הסיכון מתגבר כאשר מחירי מניות הטכנולוגיה נשענים במידה רבה על נרטיב של צמיחה עתידית. במצב כזה, כל התפתחות שמערערת את אמון המשקיעים בנרטיב עלולה לגרום לתיקון חד". עם זאת, הוא מסייג: "לא כל דמיון לתקופת בועת הדוטקום מעיד שההיסטוריה עומדת לחזור על עצמה. לצד קווי הדמיון קיימים גם הבדלים משמעותיים בין שתי התקופות".
התרעות פיקוד העורף