בהופעתו האחרונה ב"פגוש את העיתונות" (ערוץ 12) מנה שר החוץ מבלי להתבלבל שני נושאים הרלוונטיים לדבריו בבחירות: הגרעין האיראני ומדינה פלסטינית. התשובה תואמת כמובן את האג'נדה הפוליטית הנוחה לנתניהו, אף שהגרעין האיראני הוא עניין שעומד ב-20 השנים האחרונות על סדר היום אפילו יותר מיוקר המחיה. נתניהו סתר את עצמו מספר פעמים בנושא האיראני, אז מה חדש.
גם סוגיית המדינה הפלסטינית צברה ותק מאז הסכמי אוסלו לפני 35 שנה, והיא "פאסה". נתניהו מנה מיליון פעמים את עמדותיו הסותרות בעד ונגד מדינה פלסטינית, בעד קידום חמאס כנכס או הפיכת חמאס ל"נאחס".
לבוחר המתלבט ערב הבחירות, בהנחה שהוא לא אוטומט שנעול מראש על פתק ההצבעה, ברצוני להציע מספר נושאים שאולי יקבעו את דעתו. השאלה "כן ביבי, לא ביבי" היא הרלוונטית ביותר מאז ההחלטה על הגשת כתבי האישום נגד נתניהו בפברואר 2019. כל בוחר שפוי או הוגן חייב, עוד לפני הנושאים האחרים, להיות מוטרד משאלת היסוד האזרחית, האם ראוי שאדם כלשהו הנאשם בפלילים (שוחד, מרמה והפרת אמונים) יוכל להיות ראש ממשלה, ולנהל במקביל מדינה מהמורכבות בעולם. המציאות הוכיחה שלא.
אלא שבית המשפט העליון קבע פה אחד שאין מניעה שימשיך כראש ממשלה. בפועל התברר שהמשימה בלתי אפשרית. נתניהו בחר להגיע לדיונים במתכונת תוכנית כבקשתך: לחלקם לא הופיע בשל מה שכינה שיקולי ביטחון. בחלקם הוצא מהדיון בחסות פתקים דחופים. לעדויות של אחרים בחר דווקא כן להתייצב, לפי נוחותו האישית.
מאז הודפסו אלפי פרוטוקולים בבתי המשפט, ולהתקפות על המערכת השיפוטית נוספה תיאוריית הדיפ סטייט: לא רק של הפקידות השלטונית נגדו, אלא גם הצבא. לאחרונה מתקבל רושם שהקצונה הבכירה הסתירה ממנו את פרוץ טבח 7 באוקטובר ורקמה הפיכה צבאית בסגנון דרום אמריקאי.
נתניהו הפך במישור הבינלאומי מנכס - למשקולת עופרת. תלוי ועומד נגדו צו מעצר בינלאומי בהאג בגין פשעי מלחמה. מבלי להתייחס לתוכן האישום ההזוי, האם אי פעם כיהן בישראל ראש ממשלה החושש שהטייס האוטומטי של כנף ציון ינחיתו בטעות באחת ממדינות אירופה?
למה כל זה מגיע לנו? לו בתחילת דרכו, בסוף שנות ה-80, היה למשל בוחר בקריירה אחרת, נניח של שחקן תיאטרון, כבר מזמן הוא היה זוכה בפרס אופיר למפעל חיים. אחרי הכל, מדובר באיש שיווק והסברה מעולה שמסוגל למכור חול לסעודים. אבל מה לעשות שישראל אינה איקאה.
כשצריך, ישוחח עם מנהיג יהדות התורה באינטונציית יידיש. עם המבקרים בסופר ידבר בלשון העם, ועם הבדואים ישתה קפה באוהל. את הקונגרס האמריקאי יטריף בנאום באנגלית אוקספורדית. אלא שהחיים בישראל אינם מופע תיאטרון רחוב או קמפיין בחירות סיבובי. לכן בדילמת "כן ביבי, לא ביבי", לאופוזיציה אין דילמה: לא ביבי, כי מבחינתם זה מותג רעיל.
שאלת עתיד שיתוף הפעולה הפוליטי עם ראש ממשלת האסונות הפכה באופוזיציה לחשובה מיוקר המחיה. האג'נדה הלגיטימית שלהם היא תנו לנו הכל, רק לא ביבי. מבחינתם יש להפעיל בהקדם תוכנית פינוי-בינוי: פינוי של נתניהו ובנייה מחדש של ההריסות. גם רוב מיוחס לתוכנית יספיק, במקרה שחלק מהדיירים מתנגדים. אפילו ראש הממשלה הטוב בתבל חייב לפנות את מקומו אחרי 20 שנות כהונה למען בניית תקווה חדשה.
יוקר המחיה
בימים האחרונים תופסות את הכותרות בעולם ידיעות המהומות על יוקר המחיה בצרפת, הגובלות במהפכה. הסיוט של נתניהו הוא שהמהומות מצרפת יגיעו ערב הבחירות לישראל, ושמחאת האוהלים של יולי 2011 תפרוץ חלילה מחדש. אבל אפשר לשכוח מכך. בישראל יש מספיק מחדלים לכולם. גם אם נניח שטיעוניהם של נתניהו ושר האוצר שלו בצלאל סמוטריץ', שמצבה הכלכלי של ישראל מעולה, הם נכונים, בואו נבחן את השאלה אם הטיעון רלוונטי לכיסו הפרטי של האזרח.
אז נכון שהיצוא הישראלי בעלייה, ההייטק ממשיך לשגשג, שיעורי האבטלה נמוכים, האינפלציה אפסית והבורסה לניירות ערך פרחה עד לאחרונה. השכר הממוצע במשק למשרת שכיר עומד על 14,500 שקל לחודש. השאלה היא מה שכיר יכול לעשות עם המשכורת, או במילים כלכליות - מה כוח הקנייה שלו.
לו הכל היה סבבה, משרד האוצר לא היה יוזם בתחילת 2025 העלאת מיסים גורפת לשלוש שנים (בתוקף עד 2027), שאת כולה כולנו משלמים. מדרגות מס ההכנסה לא עודכנו לפי עליית המדד ששחק את שכר הנטו. שנית, התשלומים לביטוח הלאומי גדלו. שלישית - המע"מ עלה ב-1%.
בנוסף, הריבית במהלך השנים 2024-2025 זינקה והגיעה לשיא של 4.5% לשנה, וזה הכביד בעיקר על מקבלי המשכנתאות ולקוחות באוברדרפט.
באיזו מדינה מתוקנת מחיר חפיסת שוקולד חלב (של עלית) מזנק בתוך ארבע שנים ב-78%? בשביל זה לא צריך חוקרים: נכון, השכר הממוצע ברוטו הוא 14,500 שקל, אבל עם הכסף הזה ניתן לעשות הרבה פחות. תשאלו את מי שביקר לאחרונה בסופר.
גם מחירי הדיור בתקופת ממשלת נתניהו הוסיפו לטפס, למרות ההאטה בשנה האחרונה. מחירי הבנזין למכוניות עלו בכ-20% גם לאחר סבסוד של הרגע האחרון במחירים בחודשיים האחרונים. לחגיגת ההתייקרויות נוספו גם מחירי המוצרים הנמצאים באחריותה הישירה של הממשלה, ובראשם הארנונה והמים. מאידך, במקומות שבהם הייתה תחרות, כמו במוצרי החשמל ואלקטרוניקה וגם במחירי סמארטפונים - המחירים ירדו.
נתניהו לא קיים את הבטחותיו מערב הבחירות לפני ארבע שנים להורדת מחירי הבנזין והמזון ולמיטוט הרגולציה. בהופעה בבית משפחה ממוצא אתיופי הרחיק לכת והבטיח להוריד את מחירי המשכנתאות, אלא שכרגיל הוא לא הבטיח לקיים. ראש הממשלה של בחירות 2026 אינו שר האוצר של 2003, שפעל לצמצום הקצבאות והפעלת רפורמות כלכליות שהשפיעו על המגזר החרדי.
מדרג העדיפויות של ביבי מודל 2026 כולל הישרדות אישית ומשפחתית, ביטול משפטו וטיוח מחדל 7 באוקטובר. נושא המלחמה ביוקר המחיה נמצא בתחתית סדר העדיפויות שלו, למעט יוקר המחיה של משפחתו וביטחונו האישי. גם אם ייבחר לקדנציה נוספת, יוקר המחיה לא יעניין אותו. את המושכות חייבים להעביר למנהיג שמגלה עניין בחיים עצמם.
ועדת טיוח
זה לא סוד שלראש הממשלה מרבים להדביק את הכינוי שקרן. זה כואב, כי אחרי הכל מדובר בראש הממשלה של כולנו. אבל כואבת הרבה יותר היא ההתחייבות שלא קוימה להקים ועדת חקירה לאחר טבח 7 באוקטובר.
נתניהו התחייב בימים הראשונים שלאחר המחדל להקים מיד אחרי המלחמה ועדת חקירה שתחקור את כל המחדלים, כולל אותו.
ככל שחלף הזמן התברר שהבטחתו של נתניהו, כמו רבות מהבטחותיו או התחייבויותיו האחרות, הם כלאם פאדי, ואת זה אומרים גם אלה שהיו הקרובים אליו ביותר. עד לאסון 7 באוקטובר נתניהו עצמו היה אוהד מושבע של ועדות חקירה ממלכתיות, כל עוד לא היה הוא עצמו חלק מזה.
ב"פרשת הרוגלות" הוא דרש שלא להמתין, מכיוון שככל שעובר הזמן ייעשו ניסיונות טיוח ושיבוש הליכים, כפי שנעשה מטעמו בטבח 7 באוקטובר.
הבחירות בשבוע הבא נוגעות לשאלה אם תהיה ועדת חקירה ממלכתית או לא. האם מישהו שהציבור סומך עליו ייתן סוף-סוף תשובות לשאלות הכשל הצבאי ב-7 באוקטובר - מי האחראי, כיצד ניתן להבטיח בעתיד שדברים כאלה לא יקרו, והאם מישהו ישלם את המחיר.
אם נתניהו ירכיב את הממשלה, אפשר לשכוח מוועדת חקירה, בדיקה או קומבינה כלשהי - כי מי כמוהו מבין מי אשם. אם תורכב מטעמו קונסטרוקציה, היא תתפקד כוועדת קישוט. אם האופוזיציה תרכיב את הממשלה, הקמת ועדת חקירה ממלכתית תהיה מחווה ראויה למשפחות הנרצחים.
קריסת המשילות
זאת כבר אינה שאלה של כן או לא מדינה פלסטינית. הם עוברים להתגורר במקומות מפלט בערים כמו נצרת עילית או ביישובים יהודיים כמו כרמיאל. גם את הפשיעה בנגב בסביבות היישוב רהט מומלץ להוסיף לרשימת כשלי המשילות. היריות בדרום ובצפון הפכו לעניין שבשגרה, וזה לא רק בחתונות. לכן לבן מיעוטים שאינו מעוניין בבן גביר כשר לביטחון לאומי, ובטח לא כשר הביטחון בממשלה הבאה, מומלץ לצאת לרוץ ולהצביע - ולהצדיק את אזהרות נתניהו מלפני עשור, שהערבים נוהרים לקלפיות.
אפס משילות מאפיין את המגזר היהודי ביהודה ושומרון. התפרעויות מתנחלים מאיצות את הפיכת ישראל למדינה מצורעת בעולם. זו כבר בושה להיות ישראלי בחו"ל, ועדיף לטסים להחביא את סמלי היהדות. זה היה עניין של זמן עד שהרציחות יגיעו גם לגבולות המדינה. זה קורה בפתח תקווה למוכר בחנות פיצה, ברמת גן לרוכב אופניים ובאשקלון. החפיפיניקיות עלולה לגבות מחיר גבוה בהרבה.
קחו את הכמעט האסון בטיסת פליי דובאי. היום מתברר עד כמה שרת התחבורה מירי רגב נכשלה באחריות לבדיקת הרקע של הטייסים לישראל.
לא אני אומר את זה, אלא שר האוצר בצלאל סמוטריץ', חבר ממשלתה. כל שר במדינה מערבית מתוקנת עם יושרה מינימלית היה מקבל אחריות, מסיק מסקנות ונעלם מהרדאר. ביפן סביר שהיה שולח יד בנפשו. סדרת המינויים הפוליטיים הפכה את משרד התחבורה לשירות תעסוקת ג'ובים.
בכל תחום פעילות ממשלתי, ולא רק במשרד לביטחון לאומי או במשרד התחבורה, חווינו בארבע השנים האחרונות צפצוף על האזרח. היעדר משילות זה כשהמוסד לביטוח לאומי בלי מנכ"ל ארבע שנים, וכשהכנסת והממשלה מצפצפות על החלטת בג"ץ ונמנעות כבר חמישה חודשים ממינוי מבקר מדינה.
חמישה חודשים אין מנכ"ל קבוע לרשות מקרקעי ישראל, האחראית על יוקר המחיה בתחום הדיור, בגלל ריב בין שר השיכון לשר האוצר. לא היה שום משרד ממשלתי, למעט משרד האנרגיה, שעבד בממשלת נתניהו למען האזרח. זה לא מקרי שהשר אלי כהן הפך לפרזנטור של ביבי.
מה ביקשנו בסך הכל? קצת שעמום שוויצרי, כמו שחנוך לוין כתב במחזה "ייסורי איוב". לכן מי שרוצה קצת להשתעמם, חייב לצאת להצביע.
ממשלת האיחוי התחייבה לשלושה תיקונים מיידיים: ועדת חקירה ממלכתית, הגבלת כהונת ראש ממשלה ומניעת כהונה מראש ממשלה שיוגש נגדו כתב אישום. זה מובן מאליו בכל מדינה מערבית, אז למה לא אצלנו?
התרעות פיקוד העורף