להכין רשימה שחורה של חברות שהעלו מחירים? עלינו. תריצו חיפוש בגוגל על "חברה X העלתה מחיר" ואני בטוח שתמצאו עשר תוצאות בעיתונות הכלכלית שמסקרות את הנושא מא' ועד ת'. באמת שאין שום סיבה שמשרד הכלכלה יבזבז על זה את הזמן והקשב שלו.
לפרסם איזו רשת סופרמרקטים מוכרת את סל המוצרים הזול ביותר? גם, עלינו. אנחנו עושים את זה כבר שנים לפני כל חג ולפעמים גם סתם באמצע השבוע כשמשעמם, ובלי לגבות מאזרחי מדינת ישראל 25 מיליון שקל על התענוג. למה משרד ממשלתי צריך להוציא את הזמן שלו ואת הכסף שלנו על הפארסה הזו של "הסל של ישראל"?
יש פה מישהו שחושב שזה באמת תרם למאבק ביוקר המחיה בטווח הארוך? לא עדיף היה שהמשרד ינצל את כל המשאבים שלו לדברים שבאמת קידמו את הכלכלה הישראלית בקדנציה האחרונה, כמו פיתוח הקלאסטרים האזוריים שחיזקו את שיתוף הפעולה בין גופים שכבר פועלים באותו תחום ובאותו איזור?
לדוגמא, חברות תרופות, יצרניות ציוד רפואי וגופי מחקר בגליל יכולים להשתמש באותה תשתית מחקר, במקום שכל אחד יקים אחת משלו, מה שהופך את היציאה מתל אביב עבורם ליותר משתלמת. זו נישה שאני מבטיח שאנחנו בעיתונות הכלכלית לא נגנוב להם.
מה הדבר הכי חשוב?
המשימה העיקרית של שר הכלכלה הבא
הדיבורים במסדרונות הכנסת על ממשלת מיעוט לא מלהיבים אותי, בלשון המעטה, אבל אני מתנחם בזה שאם תקום אחת לפחות יהיו פחות שרים שצריך למצוא להם משרדים - והבנתם כבר איזה משרדים אני חושב שצריך לסגור ראשונים. כמובן שגם את המשרדים המונפצים לחלוטין כמו מורשת או ירושלים צריך לסגור, אבל זה יחסוך בעיקר כמה לשכות ומשכורות. איחוד המשרדים שציינו לתוך משרד הכלכלה יכול אשכרה לשפר את הכלכלה הישראלית, וזה כבר משהו שצריך להיות בראש מעייניה של הממשלה הבאה.
אבל עד שכל הטוב הזה יקרה (ספוילר - הוא לא), המשימה העיקרית שתעמוד בפני שר הכלכלה הבא היא לגזור את הסרט מרפורמת "מה שטוב לארצות הברית טוב לישראל". החוק כבר עבר בכנסת, והמסלול החדש אמור להיפתח בינואר. כמו ברפורמה האירופית, המטרה היא להוזיל את היבוא ולהגביר את התחרות, כשבשלב הראשון ייכללו בו, בין היתר, עגלות תינוק, אופניים וחומרי ניקוי שיוצרו בארה"ב ועומדים בדרישות שאומצו כאן. לשר הבא נשאר בעיקר לוודא שהמסלול נפתח בזמן, לקטוף את הפירות ולוודא שאף משרד אחר לא מפריע. בממשלה, כמו שלמדנו מהסיבוב הקודם, לא להפריע זה כבר הרבה.
בינתיים כולנו משלמים את המחיר
התאחדות התעשיינים ביקשה להשאיר בדיקות בכניסה לפלדה לבנייה ולכבלים המוטמנים בקירות מטעמי בטיחות, ועוד ועוד בקשות, שאילו כולן היו מתקבלות, היו מרוקנות את הרפורמה מתוכן. ככה זה רגולטורים, תמיד יש להם תמריץ להתגונן ולהוסיף עוד ועוד סייגים כדי שאם יקרה משהו לא יאשימו אותם, אלא שבינתיים כולנו משלמים את המחיר ביוקר מחיה ובירוקרטיה – והתפקיד של השר הבא יהיה לראות את התמונה הכוללת ולהיאבק בשמנו בהחרגות לא מוצדקות.
ואם שר הכלכלה הבא באמת רוצה לקנות לעצמו מקום בהיכל התהילה של המאבק ביוקר המחיה, הוא צריך להחזיר את הרפורמה החדשה להיות "מה שטוב לארצות הברית" ולא רק "מה שמיוצר בארצות הברית" כמו שהיא הפכה להיות.
הרפורמה המקורית הוגבלה וקוצצה במסגרת מלחמת המכסים של טראמפ שכופף לנו את היד ודאג שרק מוצרים שיוצרו בארצות הברית ייהנו מההקלה ביבוא, בזמן שהאמריקאים עצמם קונים מוצרים זולים יותר שיוצרו בסין ועומדים באותן דרישות. אבל טראמפ הולך בעוד שנתיים, ושר הכלכלה החדש יהיה במשרד לארבע שנים (בתקווה). אז אם אנחנו ממילא בדרך לחורף דמוקרטי בארה"ב ולהפסקת הסיוע הביטחוני, בהחלט אפשר לפתוח גם את הסעיף הזה לדיון. ואם האמריקאים ממש יתעקשו, תמיד אפשר להבטיח להם קמפיין פרסומי עם אלי יצאפן במקום...