יו"ר הוועדה, ח"כ לירן אבישר בן חורין, אמרה בפתח הדיון: "ממש מטריד אותי בתור אזרחית שיושבים פה בכירים במשרד האוצר ומצהירים: לא ידענו, קמנו בבוקר ושמענו הודעה של נשיא ארצות הברית יחד עם שאר העולם. שמענו שהם גם לא יודעים האם מדובר בהפסקה מיידית, או הפסקה בסוף שנת 2028, מועד סיום ההסכם. זה צריך להטריד כל אזרח במדינת ישראל. מטריד אותי שגם ההסכם הבא מחויב, בסוף התוצאה היא אחת: שהכסף הזה חוזר בתצורת מיסים לאזרחים העובדים והמשרתים. מדובר ב-3.8 מיליארד דולר בשנה, שאנחנו מוסיפים לבור תקציבי, הסיוע התקציבי לא רק כלכלי, הוא גם מבסס שיתוף פעולה בין ישראל לארה"ב, אשמח להבין אם יש חלופות לסיוע הזה, אם נעשה תהליך עבודה מסודר, נשמח ללמוד כל מה שהצוות המקצועי יכול ללמד אותנו".
באוצר ציינו כי בשלב זה אין ודאות לגבי סיום הסיוע או התזמון שבו זה יקרה, וכי מתנהלת עבודת מטה בהובלת משרד הביטחון לבחינת הסדר חלופי. עוד הוצג כי הפסקת ההסדר משמעותה פגיעה של כחצי אחוז תוצר בשנה. עוד הוצג כי ההוצאה על הביטחון כמעט הוכפלה מאז פרוץ המלחמה, וכך גם שיעורי הגירעון הממוצע, וכי כתוצאה מכך נרשמה עלייה משמעותית בתשלומי הריבית של המדינה, וכי על מנת לגשר על עלויות הביטחון, מבחינת רמת החיים נעשו שינויים מהותיים "שהעלו את נטל המס באחוז שלם של תוצר".
לעניין הוצאות הביטחון ביחס להוצאה, ציינה לוי בונה כי רמתן דומה לרמה במדינות ה-OECD, אבל ההוצאה הביטחונית ביחס לכלכלה ולהוצאה האזרחית במדינת ישראל גדלה משמעותית מאז פרוץ המלחמה, וכי ההשלכה של הדבר היא העלאת החוב, או דחיקת הוצאות אזרחיות או העלאת מיסים. "מה יהיה תקציב הביטחון ואיך ייראה, ישפיע או על החוב של מדינת ישראל או על רמת החיים שבה", הדגישה לוי בונה. לעניין השנים האחרונות והמלחמה, ציינה כי "מבחינת רמת החיים עשינו שינויים משמעותיים שהעלו את נטל המס באחוז שלם של תוצר, זה חלק מהמחירים ששילמנו על הצורך לממן את הביטחון".
עוד הוצג כי במסגרת ההסכם הביטחוני עם ארה"ב (MOU), היקף הסיוע השנתי הנוכחי עומד על 3.8 מיליארד דולר בשנה, וכי כרגע יש התחייבויות דולריות של כ-24.8 מיליארד מעבר למסגרת ההסכם הקיים, וכי כולל יתרת הכספים שנותרו בהסכם הנוכחי, הסתמכה ישראל על למעלה מ-31 מיליארד דולר.
באוצר ציינו כי בשלב זה אין ודאות לגבי סיום הסיוע או התזמון שבו זה יקרה, וכי מתנהלת עבודת מטה בהובלת משרד הביטחון לבחינת הסדר חלופי, שעשוי גם להביא להזדמנויות חדשות. עוד הוצג כי הפסקת ההסדר משמעותה פגיעה של כחצי אחוז תוצר בשנה, וכי הממשלה הנכנסת תידרש לניהול האיזון בין הוצאות הביטחון, ניהול תוואי החוב וההשלכות על רמת החיים במשק, ולקחת בחשבון גם את נושא הסיוע האמריקאי בתמהיל.
עמיאל ציינה כי "תקציב משרד הביטחון קפץ מ-4.7 אחוז מהתוצר, ועומד על כ-8 אחוז מהתוצר. רואים את זה כולל רכיב ההכנסה המיועדת, בעיקרם הסיוע האמריקאי ויש גם נוספת. בשנת 2025, התקציב הזה הספיק כך שהיה גם חוב לתעשיות של כ-8 וחצי מיליארד ש"ח, שגם נגרר איתנו לשנה הזו".
עוד הוסיפה עמיאל כי "יש עכשיו תקציב של כ-161 מיליארד שקלים, כשמשרד הביטחון אומר שיש לו צורך ביותר מזה. אתגרי מערכת הביטחון בתקופה הזו הם רבים, גם האתגרים התקציביים וגם בכלל התפתחות האיומים, אתגרי המילואים, נושא החזרה לכשירות ותוכנית התעצמות. יש היום תוכנית התעצמות שאותה סיכם ראש הממשלה בהיקף של כ-350 מיליארד שקלים, תתפרס על 13 שנים החל משנת 2027. חלקים נרחבים מהתוכנית הזו כבר יצאו לדרך ורכיבים אחרים מתוכננים. כל הדברים האלה הם אתגרים משמעותיים שיובילו לנטל הוצאה על ביטחון גבוה מאוד בשנים הבאות בהסתכלות קדימה מבחינת כספי הסיוע".
לעניין הסכם הסיוע ציינה עמיאל כי "ההסכם הנוכחי, שהוא מ-2019 עד 2028, מדבר על סכום קבוע של 3.8 מיליארד דולר בשנה, כאשר במסגרת ההסכם הנוכחי ירדה מאוד ההמרה, ובעצם משנת 2025 כמעט ולא ניתן להמיר את הסכום הזה לשקלים והוא כולו צריך לצאת בדולרים בארצות הברית".
לעניין ידיעת המערכת על הפסקת הסיוע ציינה עמיאל: "שאלתם, אז אני כן אתייחס. אנחנו לא ידענו על ההודעה. לפני שהודיע אותה נשיא ארצות הברית לא הייתה איזושהי עבודת מטה בהקשר הזה, שאנחנו ידענו לפגוש לפני. אני כן אומר שלקראת הסכם הסיוע הבא יש צוות בהובלת משרד הביטחון שמתעסק במבנה הסיוע, איך רוצים לבנות את התוכנית לסבב הבא בעצם לעשור הבא, כשכמובן גם גובה הסיוע, התזרים איך זה בדיוק נראה בהיבטים של היחס הזה בין כסף סיוע ותוכניות עבודה משותפות. הדברים האלה בדיון, גם עכשיו אנחנו עוד מנסים להבין מה המשמעות של ההודעה, כלומר, אני לא יודעת להגיד עכשיו בביטחון אם יש הפסקה של הסיוע בסוף השנה הזאת או בסוף ההסכם ב-2028. אנחנו ממתינים להבין בצורה טובה יותר לאן הדברים הולכים".
ח"כ שאול מרידור: "סך הכול אנחנו מדברים על כ-30 מיליארד דולר, מאיפה ההתחייבויות? אני מכיר את היכולת של ממשלה להתחייב, מה עם הנומרטור?".
עמיאל: "מרבית ההתחייבויות הן מחוץ לשנת הנומרטור, חלקן מלפני 4 ו-5 שנים לפלטפורמות אוויריות, הסכמים שהם ל-10 שנים, ההחלטה בזמנו הייתה להתחייב תחת ההנחה שיש הסכם סיוע, כאשר ההנחה הייתה שאם אין, ברור שההוצאה תהיה נטל על תקציב המדינה".
ח"כ מרידור: "אף אחד בממשלה לא עדכן אותם מה הסגירה עם האמריקאים, איך הם ייערכו?!".
עמיאל השיבה לשאלה: "אז כמו שהסברתי קודם, אנחנו מכינים צעדים ואת מגוון האפשרויות לכל תרחיש של ירידה בסיוע ככל שיהיה, שאגב שוב, זה לא שונה מתרחיש של צורך בתוספת תקציבית בגלל מבצע נוסף או בגלל עלייה של מילואים. בסופו של דבר אנחנו מכינים את מגוון האפשרויות להתמודדות בהפחתה של תקציב של מערכת הביטחון, הפחתות של תקציבים, של תקציבים אחרים, עליית מיסים ושיקוף משמעויות מן הסתם כלכליות של הצמיחה וכן הלאה של כל אחד מהדברים האלה במידת הצורך".
ח"כ שאול מרידור: "עם לבדד ישכון זו קללה, לא ברכה, והרעיון שכולנו מדברים בשוויון נפש שמדינת ישראל צריכה להיערך למצב בו אין לה יותר תחמושת לרכש בעולם, כי הממשלה היוצאת הביאה אותנו לשפל ההיסטורי הזה, בו נשיא ארה"ב מוציא כדי להציל לעצמו את הבחירות, מוציא הודעה כזו שתואמה עם רה"מ, זה בלתי נתפס. המחדל הוא לא אם הכסף נלקח או לא, תחשבו ששר האוצר היה מחליט בלי דיון עם אף אחד, לוותר על אחוז וחצי מע"מ. פה ראש הממשלה מקבל החלטה, לבד, שהוא מוותר על 24 מיליארד ש"ח, כאשר מדינת ישראל נתנה תמורות לממשל האמריקאי תמורתם. הרעיון שהדבר קורה ללא עבודת מטה, לא במשרד הביטחון, אמר כבר משרד הביטחון שלא ידעו מזה. משרד רה"מ עומד ואומר לא ידענו מזה. אף אחד מהממשלה לא יודע כמה הולך לרדת. זה שמשרד הביטחון מתנהל בתקציב של כמה עשרות מיליארדים מעל מה שהותר לו, זה בלתי נתפס. מי יחתום איתנו על הסכם אחרי שכבר הודענו שוויתרנו עליו? זה שפל שמעיד על המעמד שלנו בארה"ב ובעולם כולו. אם הממשלה הזו תמשיך, אף אחד לא ימכור לנו תחמושת בעולם. הממשלה הביאה אותנו לשפל חסר תקדים ברמה הבינלאומית ואנחנו רואים את זה פה".
"הציבור הישראלי הולך לשלם כל שנה 12 מיליארד ש"ח יותר כל שנה, לא כי צריך, אלא כי נתניהו החליט שבא לו לוותר על זכויות קיימות של מדינת ישראל כי בא לו. הוא לא התייעץ באנשי המקצוע, זו עוד עדות שיש להקים ממשלה ולפנות את האיש הזה מהכיסא, קיבלנו אותה", סיכם מרידור.
ח"כ נעם תיבון: "לא ברור מה העסקה שנתניהו עשה עם טראמפ, החלטות של אדם אחד, ככה לא עובדת מדינה. יש חוסרים גדולים מאוד בצה"ל היום, לא כל דבר אפשר לייצר בישראל ולא כל דבר אפשר לקנות בחו"ל. הדבר השלישי, מי אמור לשלם את הבור התקציבי האדיר הזה, האתגר הכי גדול שלנו, איך לכסות את הבור, לא על הגב של אזרחי מדינת ישראל".
לשאלת יו"ר הוועדה, "לאיזה בור תקציבי הפער של 12 מיליארד ש"ח בשנה מצטרף בתקציב הביטחון?", השיבה עמיאל: "משרד הביטחון טוען שהוא צריך 25 מיליארד יותר ממה שיש לו עכשיו".
יו"ר הוועדה סיכמה את הדיון: "זה דיון ראוי אם נכון להיגמל מכספי הסיוע ואיך ובמה צריך להחליף אותו, אך ממש מטריד אותי בתור אזרחית שיושבים פה סגני ראש אגף התקציבים, בכירים באגף במשרד האוצר ומצהירים: לא ידענו על הפסקת התקצוב, קמנו בבוקר ושמענו הודעה של נשיא ארצות הברית יחד עם העולם. שמענו שהם גם לא יודעים האם מדובר בהפסקה מיידית, או בסוף 2028 בסיום ההסכם. זה צריך להטריד כל אזרח במדינת ישראל".
עוד הוסיפה יו"ר הוועדה: "הדבר השלישי שמטריד אותי שהם אומרים לי שגם ההסכם הבא מחויב. זאת אומרת, התנהגנו כאילו יש לנו את הכסף שהודיעו לנו לפני שבוע שאין לנו אותו. אז גם אם חושבים שנכון להיגמל צריך לעשות עבודת מטה. צריך לעשות הערכות איך נגמלים בסכומי עתק כאלה כי בסוף התוצאה היא אחת, התוצאה היא שהכסף הזה חוזר בתצורת מיסים לאזרחים העובדים והמשרתים, זו כמעט התוצאה היחידה. האם משרד הביטחון מתגמש והאם יהיו לו פחות צרכים ביטחוניים? אני מתקשה לראות את זה קורה. אשלח מכתב בנושא הזה, אנחנו נדאג שיהיו בדרגים יותר בכירים לטובת הדיון הזה שאנחנו נמשיך איתו".
בפורום ארלוזורוב מביאים את החלטת הממשלה מאוקטובר כדוגמה לאופן שבו תוספת לתקציב הביטחון מתגלגלת לתקציבי המשרדים האחרים. ההחלטה קבעה הקצאה חד-פעמית לרכש ביטחוני עוד ב-2026, במימון קיצוץ רוחבי בשיעור של 4.9% בבסיסי התקציב של משרדי הממשלה. במכתב טוענים בפורום כי גם בתקופה הארוכה שקדמה ל-7 באוקטובר, כשהוצאות הביטחון והריבית ירדו, הכסף שהתפנה לא שימש להרחבה מקבילה של השירותים האזרחיים.
לפי מחקר של הפורום, ב-2025 עמדה ההוצאה הציבורית בישראל בניכוי הוצאות הביטחון ותשלומי הריבית על 33.1% מהתוצר, לעומת 42.7% בממוצע במדינות ה-OECD המפותחות שנכללו בהשוואה. במונחי התוצר הישראלי מדובר בפער של כ-205 מיליארד שקל. החוקרים בדקו גם מה היה קורה אילו המדינות המפותחות היו מקצות לביטחון שיעור מהתוצר זהה לזה של ישראל.
בחישוב הזה ממוצע ההוצאה האזרחית שלהן יורד ל-37.3% מהתוצר, והפער מול ישראל מצטמצם לכ-89 מיליארד שקל. בהשוואה לפי תחומים, בנתוני 2024, לאחר התאמה להרכב הגילים, הפורום מצביע בין היתר על פער של כ-50 מיליארד שקל ברווחה ובביטחון סוציאלי, כ-32 מיליארד שקל בחינוך וכ-13 מיליארד שקל בבריאות.
לטענת הפורום, כששירות ציבורי מצטמצם, חלק מהמשפחות נאלצות לשלם מכיסן עבור חלופה פרטית. מי שלא יכול לעמוד בהוצאה נאלץ להמתין או לוותר על השירות. כך, לפי נייר העמדה, קיצוץ שנועד לחסוך למדינה עלול להגדיל את ההוצאות של משקי הבית ולהעמיק את אי-השוויון.
הפורום מבקש מחברי הוועדה לדרוש מהממשלה להציג חלופות לפני אישור קיצוץ נוסף, ובהן הגדלת הכנסות המדינה. לצד היקף המימון שכל חלופה יכולה לספק, הוא מבקש מהממשלה לפרט מי יישא בנטל ומה תהיה ההשפעה לאורך זמן על רמת החיים ועל אי-השוויון. "מדיניות קיצוצים אוטומטית צריכה להוות קו אדום עבור ועדת הכספים הנכנסת", נכתב במכתב.