אחרי שבוע סוער בכנסת - עכשיו מגיע הדירוג הגדול

בשורה גדולה לא יצאה מדיון הבכורה של ועדת הכספים (הזמנית) בכנסת, אבל הזדמנות להכיר את משתתפיה – ואפילו לתת בהם סימנים - בהחלט כן

אריאל פייגלין צילום: אבשלום ששוני
עקבו אחרינו
לירון אבישר בן חורין. יו"ר ועדת הכספים הזמנית
לירון אבישר בן חורין. יו"ר ועדת הכספים הזמנית | צילום: מרק ישראל סלם
3
גלריה

כמה במדד

להלן דירוג חברי הכנסת שהשתתפו השבוע בדיון של ועדת הכספים על ביטול הסיוע האמריקאי (ותודה ליונתן גרובר על הפורמט). זה הדירוג שלי, אם יש לכם דירוג משלכם אז אתם נורא מוזרים. איזה דבר משונה זה לדרג סתם ככה בשביל הכיף, זה לא שיש לכם טור לכתוב השבוע.

במקום הראשון והלא ממש מפתיע, שאול מרידור מישר!. שאול היה ענייני, דיבר לדעתי הכי הרבה מבין כל חברי הכנסת, וגם דיבר לעניין. מה שכן, היה אפשר להריח שהוא קצת מתאמץ מדי. היית ממונה על התקציבים בעבר, אתה שוחה בחומר. כולנו הבנו. אתה לא מתכוון להישאר פה בוועדה, אתה מכוון לכיסא שר האוצר או משהו בסגנון. מברוק, אבל היה אפשר קצת לקצר את הנאומים. רק על זה כמעט חשבתי להוריד אותו למקום השני, אבל בסדר, נפרגן לו. הבן אדם עשה את שיעורי הבית.

במקום השני נשים את יו”ר הוועדה, לירן אבישר בן חורין מביחד, ואת שני חברי הכנסת ממפלגת עוצמה יהודית שהשתתפו בדיון, חנמאל דורפמן (חבר הוועדה הנוכחית) ויצחק קרויזר (חבר ועדת הכספים בכנסת הקודמת). שלושתם היו ענייניים, מקצועיים, דיברו בכבוד ולעניין. חברי ועדת כספים שעשו את תפקידם כמו שצריך, ועל זה מגיע להם המקום השני המכובד.

צעקות במליאת הכנסת
צעקות במליאת הכנסת | צילום: מרק ישראל סלם

במקום השלישי נעם תיבון מביחד, שבאמת דיבר בענייניות רוב הוועדה. אם הייתי שומע את הדיון בלי הדקות האחרונות, הייתי משאיר אותו בכיף עם הקודמים במקום השני. אבל אז הוא נתן נאום סיכום שהמשפט האחרון שלו הצחיק והעציב אותי בו זמנית: “מי אמור לשלם את הבור התקציבי האדיר הזה, האתגר הכי גדול שלנו, איך לכסות את הבור, לא על הגב של אזרחי מדינת ישראל”.

אז על הגב של מי זה ייפול? של אזרחי דנמרק? קזחסטן? מי בדיוק ישלם את החשבון? או ששוב יקצצו בשירותים לאזרח, בבריאות, בחינוך, ברווחה? כי בואו, לסגור את משרד המורשת לא יחסוך 12 מיליארד שקל. אז או שיעלו מיסים, או שיגדילו את הגירעון, שזה מיסים על הנכדים שלנו. בסוף אנחנו נשלם את זה, אין אף אחד שיתנדב לעשות את זה במקומנו.

יודעים מה, אני הולך איתו. גם אם בסוף ייפול כסף ממקור לא צפוי, נניח שאנבידיה או נמיביה יחליטו לחלק מענק למדינת ישראל של שבעת אלפים מיליארד טריליארד שקל לכל שנה ולא נצטרך לעשות אף אחד מהצעדים הכואבים שמניתי, עדיין זה יהיה על חשבוננו – כי את הכסף החדש אפשר היה לנצל להורדת מיסים או לשיפור השירותים. כל שקל שמכסה את הבור הוא שקל שלא הולך למקום אחר. מקום שלישי.

במקום הרביעי, ועם כל ההוקרה והחיבוקים שבעולם למה שקרה לה ולמשפחה שלה, טליק גואילי מהליכוד, שהגיעה באיחור לדיון. אחרי שלושת רבעי שעה שבה כל המשתתפים, מהקואליציה ומהאופוזיציה וממשרד האוצר וממשרד ראש הממשלה, דיברו על כך שההודעה של טראמפ על הפסקת הסיוע האמריקאי נחתה על ישראל בהפתעה, בלי הודעה מוקדמת ובלי עבודת מטה מסודרת, טליק מצטרפת לקראת הסוף ושואלת: “אבל הייתה הודעה לפני, לא?” לא.

כמובן, לא מצופה ממנה לשלוט בכל החומר בשבוע הראשון בתפקיד, אבל זה לא היה איזה מידע מסווג או חישובי החישובים של המיליארדים שמרידור ואגף תקציבים דנו בהם, נטו הנושא של הדיון. תעשי גוגל לפני שאת נכנסת לוועדה, תבקשי מאחד העוזרים להכין לך תקציר, מצידי תני ל־ChatGPT לעשות לך הכנה. משהו. לזכות שאר המשתתפים ייאמר שכולם היו נחמדים והחליקו לה את האירוע. ארבע במדד.

ובמקום החמישי והאחרון: אלמוג כהן, אקס עוצמה יהודית והיום בליכוד, שלקח את המבוכה מהאירוע לרמות חדשות. זה התחיל עם מופע צעקות בתוך הוועדה על ניגוד העניינים של היו”ר - טענה לגיטימית מאוד בפני עצמה, אבל בגלל הצורה והעובדה שהוא הפריע לדיון, הזהירו אותו והוציאו אותו. עד כאן נגיד עוד איכשהו לגיטימי, הוא לא הח”כ הראשון שדאג שיזרקו אותו מוועדה כפרובוקציה. אבל אז הוא נעמד בחוץ, ולאורך כל הדיון בכל פעם שמישהו פתח את הדלת הוא המשיך לצעוק משם.

חלאס. אתה חבר כנסת, לא מפגין בכיכר. יש לך טענה לגיטימית, אז תעשה הכל כדי שיבדקו אותה. תתלונן ליועמ”שית הוועדה, תגיש עתירות לבג”ץ, עוד דברים שאתה לא אוהב שהשמאלנים עושים. תעשה הכל, אבל בכלים הפרלמנטריים שלך וכמו אדם בוגר. לעמוד מחוץ לדלת ולצעוק? די, התקדמנו, אנחנו לא בגנון (אם כי לפעמים קצת קשה לזכור את זה בכנסת).

הדיון בוועדת הכספים
הדיון בוועדת הכספים | צילום: צילום מסך מערוץ הכנסת

קללת הקואליציה

כמו שבטח שמתם לב, שני המקומות האחרונים שייכים לחברי הכנסת של הליכוד – אם כי מסיבות שונות לחלוטין – ונראה לי שראוי שנייה להתעכב על זה. אתם חושבים שבליכוד לא ידעו שזה “לא כוחות” לשלוח את טליק גואילי ואלמוג כהן להתמודד מול לירן אבישר בן חורין ושאול מרידור? ידעו, בטח שידעו. יכול להיות שהם היו שמחים לשלוח במקומם ח”כים ותיקים ששוחים בחומר, אלא שהמבחר שלהם מוגבל. זה לא שאין בליכוד חברי כנסת מנוסים, פשוט רובם המוחלט לא “רק” ח”כים – הם שרים.

איזנקוט ובנט יכלו לשלוח את התותחים הכבדים שלהם לוועדות הזמניות, אבל בציונות הדתית ובליכוד נאלצו להסתפק במי שלא מכהנים כשרים. בהתחשב בכך שכמעט חצי מחברי הקואליציה כיהנו כשרים, ושבבחירות האחרונות הצטמצם מספר המנדטים שלה, בעיקר על חשבון השורות האחוריות, לא נשארו הרבה חברי כנסת מנוסים שפנויים לעבודה בוועדות – בטח לא כשצריך לאייש שלוש במקביל.

וזה לא רק בוועדות הזמניות. גם אחרי שתקום הממשלה, הקואליציה שתקים אותה – תהיה מי שתהיה – תסבול מאותה בעיה: הבכירים מתמנים לשרים, ולוועדות נשארים בעיקר אנשי הספסלים האחוריים. ולכן אם בעוד כמה שבועות תקום ממשלה מהצד השני, גם התמונה שראינו השבוע עשויה להתהפך. אני כבר מרחם על חבר הכנסת הזוטר מגוש השינוי שימצא את עצמו מתמודד עם בצלאל סמוטריץ’ בוועדת הכספים. ככה עובדת הדמוקרטיה שלנו: לקואליציה יש רוב בוועדות שמאפשר לה להעביר כמעט כל החלטה שהיא רוצה, לאופוזיציה יש את הניסיון של שועלי הקרבות הוותיקים שלה. זה לא באג, זה פיצ’ר.

תגיות:
הכנסת
/
כלכלה