“אם אתה לא משתתף בתחרויות בענפי ספורט הישגיים - אתה יכול לאבד את ההזדמנות להתחרות במשחקים האולימפיים. יש לזה השלכה ישירה ומשמעותית על הקריירה של הספורטאים, וזה משהו שאנחנו מתמודדים איתו כבר שלוש שנים”, אומר שטיינברג.
למרות האנטישמיות הגואה בספורט הבינלאומי, שטיינברג שומר על אופטימיות באשר לעתיד הספורט הישראלי. הוא מזכיר את תמר שטיינברג (ללא קשר משפחתי), שהוכתרה לאלופת העולם בגלישת רוח בחודש ספטמבר האחרון, את שרון קנטור שזכתה במדליית הכסף באותה תחרות, ואת הישגי המשלחת הישראלית באליפות אירופה בג’ודו באפריל האחרון, שם זכתה רז הרשקו במדליית זהב, תמנע נלסון־לוי במדליית כסף, ויצחק אשפיז במדליית ארד.
“ספורט הוא כלי עוצמתי לייצוג ישראל ולבניית גשרים ברחבי העולם”, הוא אומר. “אנחנו ממשיכים להתקדם ולא ניתן למלחמה ולאנטישמיות בכלל להרתיע אותנו מהשאיפה למצוינות ומזכייה במדליות. כל תחרות היא הזדמנות עבור הספורטאים המדהימים שלנו להפגין את הנחישות, הכישרון והרוח הישראלית”.
תוכנית מא"ה
וינגייט מספק כבר כמעט 70 שנה לספורטאיות והספורטאים בישראל מעטפת מקצועית הכוללת אימונים ברמה הגבוהה ביותר, ליווי פיזי ומנטלי, רפואה, מדע, תשתיות מהמתקדמות בעולם וליווי בתחרויות בינלאומיות. כל אלה מאפשרים לספורטאים לממש את הפוטנציאל שלהם, להגיע להישגים יוצאי דופן ולהפוך לאלופי אירופה, אלופי עולם, וכמובן – למדליסטים אולימפיים.
בוינגייט פועלת האקדמיה למצוינות בספורט, שבה לומדים צעירות וצעירים בתנאי פנימייה שמשלבים אימונים ולימודים, בהתאם ובסנכרון מלא עם מערכת החינוך. “אותם ספורטאים צעירים הם אלה שיהפכו בעתיד לספורטאי ההישג של מדינת ישראל, יעמדו על הפודיום ויהיו גאווה עצומה למדינת ישראל, והתפקיד שלנו זה להשקיע בהם ולספק להם את כל הכלים להצלחה הזאת”, אומר שטיינברג ומוסיף כי בין התחומים באקדמיה נמנים ג’ודו, שחייה, התעמלות מכשירים, סיף, אתלטיקה וטניס – שחזר לאקדמיה ממש לאחרונה.
וינגייט מפעיל גם את תוכנית מא”ה - תוכנית ייחודית שמציעה לספורטאיות והספורטאים מסלול היברידי וגמיש ללימודי תואר ראשון, שנבנה עבור כל אחד בהתאם לזמני האימונים ולצרכיו האישיים. התוכנית פועלת היום במכללת לוינסקי־וינגייט ובאוניברסיטת אריאל, כשהמטרה היא להרחיבה למוסדות נוספים ברחבי הארץ. “ספורטאי הישג פורשים מהקריירה המקצועית בגילים יחסית מוקדמים, פעמים רבות אחרי שהביאו את ההישג המשמעותי ביותר - מדליה אולימפית. אנחנו רוצים להבטיח שיום אחרי הפרישה תהיה להם קרקע פורייה לנחות עליה ובסיס טוב להתחיל קריירה חדשה”.
הזדמנות חינוכית נוספת שווינגייט מציע היא בית הספר למאמנים ומדריכים על שם נט הולמן, המכשיר צוותי הדרכה במגוון רחב של ענפי ספורט, וגם בתחומי הכושר והפילאטיס. “המטרה שלנו היא להעלות את רמת האימון ולהגדיל את מספר המאמנים בישראל, ואנו מתכננים להרחיב את פעילות בית הספר מעבר לכותלי וינגייט ולהנגיש אותו בדרום, בצפון ובערים נוספות”, מדגיש שטיינברג.
שטיינברג מצטט כעת את אחת מהאמרות האהובות על הקשר בין ספורט לחינוך. “חינוך הוא ספורט, וספורט הוא חינוך. הם משלימים זה את זה, למעשה, הם אותו הדבר”. הוא מדגיש כי “בכיתת הלימוד מטפחים ידע, ערכים ותחושת שייכות, בעוד הספורט מטפח נחישות, משמעת ועבודת צוות. יחד הם מעצבים את יכולתו של הדור הצעיר להתגבר על משברים, לגלות יוזמה ולבנות עתיד טוב יותר. הם מהווים את הבסיס לחוסנה של האומה שלנו”.
להנגיש את הספורט לפריפריה
אף שווינגייט פועל בנתניה מאז היווסדו, בשנים הקרובות עתידות לקום שתי שלוחות נוספות - בצפון ובדרום. השלוחה הדרומית של וינגייט תיבנה בבאר שבע. את השלוחה הצפונית יקימו מספר רשויות מקומיות במשותף, אך טרם נקבע מיקומה המדויק. שטיינברג צופה ששתי השלוחות יפעלו במלואן בתוך חמש עד שבע שנים, ומציין ששלושה מוקדי וינגייט ברחבי הארץ ייצרו מבחר גדול יותר של ספורטאי עילית.
שטיינברג מסביר כי הרציונל מאחורי ההחלטה הוא “להנגיש את ספורט העילית לפריפריה, למשוך ספורטאים נוספים לספורט התחרותי, וליצור מאגר רחב יותר שממנו נוכל לאתר את אלופי העתיד שלנו". הוא מוסיף כי הנסיעה מהפריפריה לווינגייט עשויה להיות מתישה וחסם משמעותי. “הצורך לנסוע באופן קבוע מהדרום או מהצפון למרכז הארץ כדי להגשים חלום ספורטיבי ולהגיע להישגים מקסימליים מקשה מאוד על הספורטאים. במהלך הזה אנחנו מצמצמים פערים הלכה למעשה ומייצרים שוויון הזדמנויות, תוך אמירה ברורה שהספורט הוא נחלת הכלל ואסור שיהיה תלוי במקום מגורים או במעמד סוציו־אקונומי".
שטיינברג מדגיש כי פתיחת השלוחות תתרום הרבה מעבר לתחום הספורט. “המהלך הזה חורג מעצם הקמתם של מתקני ספורט. הוא יחולל שינוי דרמטי בתחומי התעסוקה, בתדמית של העיר והאזור כולו, ואפילו בהיבטים חברתיים ותרבותיים. זה ישנה את פני האזורים שבהם יוקמו השלוחות האלה”.
בין ספורט לטכנולוגיה
אחת ההתפתחויות המבטיחות ביותר בספורט כיום נמצאת בנקודת המפגש שבין ספורט לטכנולוגיה, תחום שבו וינגייט מרחיב את פעילותו במרץ. ברשות וינגייט מאגרי נתונים מחקריים נרחבים על ספורטאיו לאורך השנה, הכוללים מידע על תזונה, פציעות ושיקום. “אנו מעוניינים לשתף פעולה בניתוח הנתונים הללו כדי לקדם את רפואת הספורט עבור הספורטאים שלנו”, משתף שטיינברג. “החידושים הללו ישדרגו את הספורט עצמו.
“הקמנו מרכז חדשנות. אנו מעודדים חברות סטארט־אפ להגיע ולעבוד פיזית בתוך וינגייט, בשיתוף פעולה איתנו. אנו גם נחזיק במניות בסטארטאפים עצמם, כל זאת במטרה לשפר את ביצועי הספורטאים”.
שטיינברג מציג כדוגמה אפליקציה הנמצאת כעת בפיתוח, שתאפשר לספורטאים פוטנציאליים להזין נתוני ביצועים ישירות למערכות המכון. וינגייט יקבל את הנתונים ויעריך את פוטנציאל ההצלחה שלהם באמצעות מבדקים מרחוק. “במקום שייאלצו לנסוע למקומות שונים לצורך מבדקים”, הוא מסביר, “ניתן יהיה לאתר כישרונות בקלות רבה יותר. הדבר מפשט את התהליך עבור אנשים שמאמינים שיש להם פוטנציאל להיות ספורטאי עילית”.
שטיינברג מציין עוד כי הם עובדים על תכנון הבניין הרב־תחומי, שיוקם בווינגייט ובנייתו תחל בראשית השנה הבאה. הבניין החדש יהיה הצעד הראשון בהפיכתו של וינגייט לקמפוס ספורט חכם, והוא יכלול בקרת אקלים ואנרגיה ומערכות שיאפשרו איסוף נתונים וניתוחם בזמן אמת, ללא צורך באמצעי ניטור לבישים. יוקמו בו מתחמי אימון חדשים לענפי הג’ודו, ההתעמלות, הטאקוונדו וענפי הכדור - כולם בסטנדרטים הבינלאומיים הגבוהים ביותר.
שטיינברג שומר על אופטימיות באשר למעמדה העתידי של ישראל באזור, וסבור שווינגייט יכול לחולל שינוי חיובי גם בהקשר זה. “אני מאמין שהסכמי אברהם יכולים להוות מנוע צמיחה עבור וינגייט, שיאפשר לנו לארח ספורטאים מהמדינות השותפות ולהביאם לכאן למחנות אימונים. יש לנו מזג אוויר אידיאלי לאימונים. בתמורה, נוכל לבנות מתקנים משופרים בזכות היכולת לארח מתחרים מחו”ל, במקום שניאלץ תמיד לטוס בעצמנו למקומות אחרים. אני מצפה ומקווה שהמדינה, שהפקידה בידינו את המשימה הלאומית הזו, ושעבורה אנו פועלים במסירות בווינגייט – תסייע לנו בכל הנדרש לשם כך”.