שתי פרשות כלכליות הצליחו להבקיע דרך הערפל שאופף את המערכת הפוליטית שגוררת את המשק למעין תקופת המתנה - ושתיהן, הפלא ופלא, אישיות במהותן, ואולי בעצם לא?
כדי שפרשה כלכלית תהפוך לחדשה שמדברים בה מסביב לעולם, היא חייבת להיות בעלת השפעה גלובלית או בעלת מאפיינים שהופכים אותה לסיפור מטורף. משבר הסאב-פריים האמריקאי (2008) שהכה בגלים את הכלכלה העולמית ונחשב למחולל המיתון הגלובלי החמור ביותר מאז קריסת וול-סטריט ב-1929 היה כזה.
פרשת מיידוף אינה מעניינו של טור זה, אבל אם כדאי לזכור ממנה דבר אחד בלבד, הרי שזה הלקח הנכון תמיד: אם זה טוב מכדי להיות אמיתי, זה כנראה לא אמיתי. ובתרגום לכסף: אם מישהו מציע לכם תשואה פנטסטית על השקעה חסרת סיכון, הרי שלפניכם עומד נוכל.
הפנסיה שלנו
הפרשה הנוכחית, זו שהחלה עם חשיפת רומן בין מנכ"ל אחת החברות העצומות בעולם לבין מי שמואשמת בריגול למען סין, הבהירה לנו שלושה דברים חשובים: הראשון הוא לקח לא כלכלי, אבל, ממש כמו הלקח ההוא מפרשת מיידוף, נכון תמיד. הלקח שגברים לא לומדים לעולם. אם אישה צעירה ומושכת שצעירה ממך בעשרות שנים רוצה ממך משהו, זה כנראה לא (רק) אהבה.
הכלל השני הוא שאין יותר משברים מקומיים, בטח אם מגרש המשחקים השכונתי שלך הוא וול סטריט: ישראלים רבים נוטים לשכוח (או לא לדעת) עד כמה החסכונות שלנו עלולים להיות מושפעים מצלילת מניית אנבידיה.
בכל פעם שמתרגש משבר כלכלי שמתבטא, בין היתר, במסכים אדומים בבורסות מסביב לעולם, חלקנו נוטה למשוך בכתפיו, לאמור: “מה אכפת לי? אני כל ה'השקעה' שלי היא באובר-דראפט בבנק, ולא בבורסה". זה אולי משעשע, אבל ממש לא נכון, כי כל חוסך לפנסיה, כלומר כל אחד מאיתנו, מושקע שלא מדעת בשוק ההון העולמי.
קרנות הפנסיה, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות – וכמעט כל נכס פיננסי מנוהל שיש לנו, כולל הפיקדון בבנק - מושקע בשוק ההון, מיעוטו בבורסה בתל אביב ורובו בבורסות העולם, ובראשן הבורסה בניו יורק. זה לא אומר שצניחה זמנית בשוויה של מניית אנבידיה תשאיר את כולנו חסרי כל בגיל פרישה, אבל בתסריט אפוקליפטי שבו נכנסות מניות הטכנולוגיה לסחרור, עלולים החסכונות שלנו להצטמק עד מאוד.
כלומר, התפלא עד שנזכר שממש לא מזמן קיבל הנשיא תרומה נכבדה בסך עשרות מיליוני דולרים ממנכ"ל אנבידיה לטובת הקמת אולם הנשפים מנקר העיניים בבית הלבן... בכלל, הואנג התקרב עד מאוד למוקדי הכוח הרגולטוריים, אלה שאמורים להגן עלינו מפני גחמות של מיליארדרים תאבי עוד כוח וממון, אבל נחשפים בכל פעם מחדש במערומיהם, כחתולים שהופקדו לשמור על שמנת מתוקה במיוחד.
בינתיים, בישראל
הביוגרפיה שלה מעוררת השראה, היותה האישה הראשונה שתעמוד בראשות ועדת הכספים היא בשורה עבור כל נערה שיכולה לראות את תקרת הזכוכית גובהת בעוד כמה סנטימטרים, אבל לבן הזוג שלה יש משרד יחסי ציבור שעל לקוחותיו נמנות חברות ענק במשק.
ייאמר מיד: עד כה לא דבק רבב ולא נפל דופי בהתנהלותה של אבישר בן חורין, לכל אורך פעילותה הציבורית ולרוחב שורת התפקידים שמילאה. זה באופן מוחלט.
הרשימה הזאת, שהיא אגב חלקית מאוד, מסבירה אולי מדוע קול הזעקה שנשמע מצד גוש הקואליציה היוצאת הוא יללה של קוזאק נגזל, ועדיין, מי שמתיימר לשדר שינוי, מהפך והחלפה - לא רק של ראש ממשלה אלא של מערכת שהרקיבה ואיבדה את אמון הציבור - חייב להימנע ולו ממראית עין של ניגוד עניינים, שעלול להיווצר בין אבישר בן חורין ללקוחותיו של בן זוגה.
אחד מהם יהיה חייב לוותר למען הקריירה של האחר או האחרת – מסקנה פשוטה שאין צורך במיקרו-שבב מתוצרת אנבידיה כדי להגיע אליה.