הנזק, לדבריהם, אינו מסתכם בשווי הציוד שנגנב. לצד אובדן החומרים מגיעים גם תיקונים, עבודות חוזרות, עיכובים בלוחות הזמנים ועלויות אבטחה. וכשהאחריות מתחלקת בין היזם, הקבלן, קבלני המשנה, חברת הביטוח והמשטרה, עולה שאלה נוספת: מי בסופו של דבר סופג את העלויות?
למשל, באתרי בנייה פעילים מתרחשות עשרות ואף מאות גניבות קטנות לאורך כל תקופת הפרויקט, לצד אירועים גדולים יותר שבהם הנזק עשוי להגיע למאות אלפי שקלים, אותם הוא מגדיר שגרתיים.
"זה קורה כל הזמן", הוא אמר, ומוסיף כי התופעה לא מוגבלת רק לבוזזים שמגיעים מחוץ לאתר הבנייה. "בחודש האחרון היה לנו מקרה באתר ברמת השרון של קבלן חשמל שדיווח שגנבו לו. כשאנחנו מגיעים, אין סימני פריצה. הוא השאיר את המפתח ליד המכולה, ולכאורה הגנב פתח וסגר אותה אחרי הגניבה. גנבים לא מתנהלים ככה".
לדבריו, באתרי בנייה יש מגוון רחב של מטרות לגניבה: כבלי חשמל, ציוד סניטרי, גופי תאורה, כלי עבודה, חומרי איטום, ברזל, מתכת וחומרים אחרים. "כל דבר שבא בכמויות, למשל חומרי איטום, הערך של כל גניבה כזאת יכול להגיע ל-60-50 אלף ש"ח".
הוא ציין כי לעיתים שווי החומר שנגנב נמוך יחסית, אבל פעולת השיקום יקרה בהרבה. במקרה של כבלי חשמל, למשל, החומר עצמו עשוי להיות שווה אלפי שקלים בודדים, בעוד שהשחלה מחדש יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים. "הנזק האגבי באירוע של גניבה כזה הוא מאוד משמעותי לקבלנים, כי הוא יוצר עיכובים של הרבה מאוד זמן ותיקונים שיכולים להיות מורכבים".
"מפרקים את הכול עד לרמת המשקוף – כמו טרמיטים"
בפרויקטים של פינוי-בינוי, דווקא התקופה שבה הבניין מתחיל להתרוקן אך טרם נהרס עלולה להפוך אותו לפגיע במיוחד. "זה באמת שלב שנחשב מאוד קריטי ולרוב בשביל להתמודד עם השלב הזה צריך שמירה משום שהאתר לא סטרילי. זו תופעה מאוד מוכרת, היום כבר בבניין שהוא אפילו חצי ריק - הבוזזים מזהים אותו כנטוש למרות שאנשים עדיין גרים בו, ואז מתחילים להסתובב בו מלא טיפוסים מפוקפקים לאורך שעות הערב וגם ביום".
"הם מתחילים לפרק הכול כמו טרמיטים עד לרמת המשקוף", אמר גולדברג. "כל מה שהוא לא אבן ואפשר למכור אותו – מפרקים. הכול בסוף סחיר, הם הולכים למגרש הגרוטאות הקרוב ומקבלים מזומן לפי משקל תוך שעות בודדות".
עם זאת, הוא ציין כי אחת הסכנות המשמעותיות בהיבט זה היא הבטיחות. "נניח למשל מישהו עולה לגג, והוא רוצה לפרק קולטים או דודי שמש, הוא מפרק אותם וזורק אותם למטה. זה יכול ליפול על מישהו ולהרוג אותו".
"ככל שדייר נשאר יותר זמן במתחם שהולך ומתרוקן – ההרגשה פחות נעימה"
"מה שאנחנו רואים בשטח הוא שברגע שבניין מתחיל להתרוקן, הוא הופך פגיע יותר", הוא הוסיף. "לכן אנחנו מדריכים את הדיירים באופן מפורש שלא ליזום פירוקים בעצמם, גם אם הם נמצאים יום לפני העזיבה, אלא לתת לנו לנהל את התהליך. כשמתחילים פירוקים נקודתיים, יש סיכון שהם יהפכו להזדמנות לפירוק של רכיבים נוספים בבניין".
פלח סיפר על מקרה שבו דיירת מבוגרת חזרה לביתה לאחר ניתוח וגילתה שהקולטים בדירה שלה פורקו. "היא פנתה אליי, ואנחנו כמובן הזמנו עבורה תיקון וסידור של המערכת. מבחינתנו היא דיירת שלנו, ובמקרה כזה אנחנו לא משאירים אותה להתמודד לבד עם הבעיה, גם אם מדובר בתקופה של כשבועיים".
"זה לא בוחל באזור, לא במצב ולא בסיטואציה"
"כאשר מפרקים חלון או ויטרינה, לא מאבדים רק את חומר הגלם. כבר בוצעו עבודות ייצור והתקנה, ולעיתים נגרמים נזקים לזכוכית, לאיטום ולגמרים. בנוסף, אלומיניום בפרויקט מיוצר בהתאם למידות, לפרופילים ולזיגוג שנבחרו. לכן לאחר גניבה יש צורך להזמין ולייצר מחדש את הרכיבים ולתאם שוב את עבודת המתקינים. מעבר למחיר, התוצאה עלולה להיות עיכוב בלוחות הזמנים".
לדברי שמול, "בפרויקט ממוצע עלות האלומיניום יכולה להגיע ל-100 עד 120 אלף שקל לדירה, ובפרויקטי יוקרה היא עשויה להגיע ל-400 עד 700 אלף שקל לדירה". לדבריו, ככל שהחלונות גדולים יותר, משקלו של האלומיניום בעלויות הפרויקט גדל.
כאן מגיעה השאלה המרכזית: אם התופעה מוכרת כל כך, ואם בענף יודעים מהם המקומות והשלבים שבהם הסיכון גבוה במיוחד, מדוע היא עדיין נמשכת? התשובה שמתקבלת מהשטח מורכבת.
"תוך חמש-שש שעות הם יכולים לפרק עשרות דירות"
לדברי גולדברג, "ראשית, האחריות בענף מפוצלת בין כמה גורמים. היזם, הקבלן המבצע וקבלני המשנה עשויים להיות בעלי אינטרסים שונים, ובמקרים רבים כל אחד מהם יכול לטעון שהאחריות נמצאת אצל גורם אחר".
סיבה נוספת היא שאלת העלות-תועלת. כדי למנוע לחלוטין גניבות באתר בנייה נדרשת השקעה משמעותית: שומרים, סיירים, מצלמות, ניטור, ניהול מלאי ופיקוח על תנועת חומרים. גם האבטחה עולה כסף. לדבריו, גם אם משקיעים באבטחה, העלות בסופו של דבר מתווספת לעלות הפרויקט.
לדברי שמול, גם כשהחברה מחליטה לשכור שירותי אבטחה, האתגרים לא מסתיימים שם. "גם כשמגדילים את אמצעי השמירה, כנופיות שרוצות להתגבר עליהם יודעות לעשות את זה. אנחנו משקיעים באמת המון אלמנטים כדי למנוע גניבות באתרים, כולל שמירה, מצלמות והכול. אבל ככל שהשלל גדול יותר, ככה גם לגנב יש יותר מוטיבציה".
"הרבה פעמים אנחנו מביאים חברת שמירה בשלב מאוד מוקדם", הוא הוסיף. "ברגע שמתחיל פינוי הדיירים, האתר עצמו כבר נכנס לתהליך של ביטוח ולתהליך של טרום הריסה. בסוף זה גם יכול להיות מפגע סביבתי, היו מקרים שנכנסו פנימה לתוך הדירות נרקומנים והומלסים, ואחר כך צריך בתי משפט כדי להוציא אותם".
ובסוף, מי משלם?
הגניבות אולי מתחילות באתר הבנייה, אבל העלות שלהן לא בהכרח נשארת שם. לדברי גולדברג, "בסופו של דבר, העלויות האלה מתגלגלות למחיר הדירה. היזם מביא בחשבון אחוז מסוים של עלויות בלתי צפויות, הקבלן המבצע מביא בחשבון אחוז מסוים, וגם קבלן המשנה עושה את אותו הדבר. כל אחד מביא בחשבון במסגרת תוכנית העלויות שלו את הנזקים האלה".
"זה לא תמיד נעשה באופן מודע ומפורש", הוא הדגיש. "הקבלן המבצע, למשל, מבסס את ההצעה שלו, בין היתר, על הצעות שהוא מקבל מקבלני משנה, וכל אחד מוסיף איזשהו מרווח לעלויות בלתי צפויות. בתוך זה מובאת בחשבון האפשרות שציוד ייעלם, שיהיו גניבות או שיהיו תקלות נוספות. זו כבר הנורמה".
האם האכיפה היא החוליה החסרה?
לצד האבטחה הפיזית, הגורמים בענף מצביעים גם על בעיית האכיפה. לדברי שמול, "תופסים הרבה מהגנבים, והם משתחררים אחרי זמן קצר, והמוטיבציה שלהם לחזור לזירת הפשע היא די גבוהה, כשהענישה יחסית קלה".
הוא מוסיף כי המאבק בתופעה לא יכול להסתכם רק בשאלה איך למנוע מהגנב להיכנס לאתר. אם קיימת שרשרת שמאפשרת למכור את המתכת, הכבלים או הרכיבים שנגנבו, קיים גם שוק שמייצר את התמריץ לגניבה.
"צריך לחשוב איך אפשר להוריד את המוטיבציה הזאת", אמר שמול. לדבריו, צריך לבחון גם את הגורמים שקונים את הסחורה הגנובה, ולא רק את מי שמפרק אותה מהאתר.
גם מקטה גרופ מעלים טענה אחרת בנוגע לטיפול המשטרתי. "בעלי דירות עדכנו אותנו במקרים שבהם המשטרה בחרה לא לטפל באירוע כאירוע פלילי אלא ראתה בו סכסוך עסקי. מבחינתנו זו בעיה, משום שמדובר ברכוש שנלקח ללא אישור".
התופעה מוכרת, אבל האחריות מפוזרת
בסופו של דבר, דווקא העובדה שכל הגורמים מכירים את התופעה היטב מחדדת את השאלה מדוע היא עדיין קיימת בהיקפים המתוארים. הפתרונות עצמם אינם מסתוריים: שמירה פיזית, מצלמות, ניטור, ניהול מלאי, קיצור תקופת הביניים בפינוי-בינוי, פיקוח על קבלני משנה ואכיפה נגד גנבים וקונים של רכוש גנוב. חלק מהכלים האלה כבר מיושמים בשטח ואף מצליחים לצמצם אירועים.
ובינתיים, בבניין שנמצא בין פינוי להריסה, או באתר שנמצא רגע לפני האכלוס, מספיקות כמה שעות כדי לפרק רכיבים ששווים אלפי ועשרות אלפי שקלים, לגרום לנזק גדול בהרבה ולהוסיף עוד עלות לפרויקט.
השאלה, אם כן, אינה רק מדוע גונבים. בענף כבר יודעים את התשובה. השאלה הקשה יותר היא מדוע מערכת שבה כולם מכירים את הבעיה - עדיין מתקשה להיאבק בה.
התרעות פיקוד העורף