משרד התחבורה, באמצעות הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, השלים לאחרונה את ההיערכות המקצועית להעברת ניהולן של תחנות מרכזיות שבבעלות חברת נצבא לידי המדינה.
על פי ההסכמות שהושגו, בשלב הראשון יועבר ניהולן של חמש תחנות מרכזיות לאחריות המדינה.
המהלך הדרמטי נמצא כעת בשלב אישור תקציבי מול משרד האוצר, שצפוי להתקבל בקרוב לפי הערכות משרד התחבורה. זאת לאחר שהחל להתגבש כבר לפני כשנה וחצי, בעקבות טענות קשות על הזנחה קיצונית ומכוונת, וליקויים חמורים בתחזוקת המבנים, הממוקמים בשטחי נדל"ן אטרקטיביים במרכזי הערים.
נצבא מחזיקה ב-17 תחנות מרכזיות וב-9 חניונים, המהווים, לפי הנתונים, כ-22% משטחי החניה והתשתיות המיועדות לאוטובוסים בישראל.
במשרד התחבורה מציינים כי במצב הקיים, למדינה אין כל אפשרות להתערב באופן ישיר, להשקיע בשיפוץ המתחמים או לבצע את השיפורים הנדרשים לרווחת הנוסעים.
מסיבה זו דורשת המדינה להפקיע את סמכויות הניהול מידי נצבא, ובמקביל לחייב את החברה להמשיך ולהשכיר לה את הנכסים הללו לצורך הפעלת מערך התחבורה הציבורית.
התוכנית, המקודמת במסגרת הליך גישור בין המדינה, הרשות הארצית לתחבורה ציבורית ונצבא, נועדה לאפשר למדינה לראשונה לקבל אחריות מלאה על ניהול התחנות, לנהל אותן באופן ישיר, להשקיע בתחזוקתן ובניקיונן ולשפר את רמת השירות הניתנת למאות אלפי נוסעי התחבורה הציבורית, ללא תלות בנצבא בניהול השוטף.
שיטת נצבא
בשנים האחרונות ספגה החברה ביקורת ציבורית ומשפטית נוקבת סביב נכסים נוספים שבבעלותה, ובהם מתחמי ענק ומבנים בולטים שנותרו מוזנחים לאורך השנים.
תופעה זו סוקרה בהרחבה ואף זכתה לכינוי "שיטת נצבא". בין הנכסים הבולטים שסבלו מהשיטה עד כדי קריסה מוחלטת ניתן למנות את מלון הנסיכה השומם באילת, מגדל התחנה המרכזית הישנה בחיפה והתחנה המרכזית בתל אביב.
בעלי נכסים המנהלים הליכים משפטיים נגד החברה טוענים כי מדובר בטקטיקה כלכלית מכוונת, שבה החברה מעכבת את פיתוח הנכסים או מאפשרת להם להידרדר בלב ביקוש אטרקטיבי, כדי להפעיל מנוף לחץ על רשויות התכנון להשבחת זכויות בנייה ושינוי ייעוד הקרקע למגורים ומסחר.
כדי לבדוק מה קורה בשטח, "מעריב" יצא לתחנות המרכזיות ברמלה ובראשון לציון, ושוחח עם בעלי עסקים שעובדים במקום.
חלקם ביקשו להישאר בעילום שם, לדבריהם מחשש להתנכלות מצד החברה.
נרקומנים ואופנועים בתוך המתחם: "דיר חזירים מה שנהיה פה"
בקניון קריית רמלה, הממוקם בשדרות הרצל 91, פועל במתכונת משולבת של מסוף תחבורה ציבורית, שטחי מסחר ובניין משרדים המשמש גופי ממשלה.
הרציפים ומסופי האוטובוסים נמצאים בחלקו האחורי והתחתון של המתחם.
למרות מיקומו המרכזי והקרבה לתחנת הרכבת ולמשרדי הממשלה, בעלי עסקים במקום מתארים בעיות תחזוקה, ניקיון ותשתיות ברמה ירודה.
אחד מהם, שמפעיל עסק במקום כעשור, אומר: "הם לא משקיעים, לא אכפת להם מכלום פה, ממש ככה. הייתה תקופה שלא היה פה ניקיון בכלל. הרבה מתלוננים פה על התחזוקה והניקיון".
"חתכו בחצי את הביטחון", הוא מוסיף. "זה נראה הגיוני שלא יהיה בכניסה אפילו שומר? נכנסים לפה עם אופנועים, מטיילים חופשי, אף אחד לא עוצר אותם. כל יומיים יש תקלה במדרגות הנעות, באים אחרי יומיים-שלושה לתקן".
הוא מוסיף לסיכום: "התנועה פה היא מאוד דלילה. אחרי שתיים בצהריים זה בכלל בית קברות".
בעלי עסקים אחרים מספרים גם על מחלוקות סביב חיובים ודמי ניהול.
אחד מהם טוען: "פתאום הם מכניסים לבעלי החנויות כל מיני תשלומים על דעת עצמם, וגם לא מנפיקים חשבונית. אנחנו צריכים לברר ואז להבין: מה זה החיוב הזה? ואז מסבירים לנו, ורק אז שולחים לנו חשבונית.
"יש מצב שאתה גם לא יודע על החיוב, אם אתה לא עוקב אחרי זה, אתה לא מבין. וגם אין חשבונית. זו שיטת מצליח".
בעל עסק פרטי נוסף, שפועל במקום כמה שנים, משתמש במילים חריפות יותר:
"מאפיה. חד-משמעית. התנהלות של מאפיה, אי אפשר לדבר איתם. בעלי עסקים חותמים על חוזה, הכול טוב ויפה, רק שאחרי החתימה הם מכניסים עוד עשרה סעיפים. ככה הם מתנהלים.
"זו התנהלות של מאפיה, התנהלות אכזרית. בושה וחרפה מה שהולך פה".
אותו בעל עסק מוסיף: "כל דבר הם הופכים לכסף. הנה, עכשיו, לדוגמה, הפכו את החניון פה, שהוא ציבורי, לחניון פרטי. כל דבר הם רוצים כסף".
גם הוא טוען להידרדרות עקב מחסור באנשי אבטחה וניקיון במתחם: "מכניסים לפה אנשים שלא אמורים להיות פה. הרבה נרקומנים נכנסים לפה, הורסים את התחנה. כמו שעשו בתחנה המרכזית בתל אביב. אי אפשר להיכנס לשירותים, דיר חזירים מה שנהיה פה".
"20 שנים אני פה ולא שיפצו, בינתיים אנחנו שקועים בחרא"
במערב ראשון לציון, קניון שער ראשון נראה במבט ראשוני במצב טוב יותר, עם מותגים כמו פוקס, ללין, נעלי גלי וסופר-פארם.
אך גם הוא סובל מדעיכה והזנחה תחזוקתית קשה, והפך עם השנים למתחם מעבר מיושן.
"כל חורף יש פה מופע דליים בגלל הנזילות מהתקרה", מספר בעל חנות שנמצא במקום כבר 20 שנה. "בכל הזמן הזה לא שיפצו פה כלום חוץ מלהחליף ריצוף. את חברות התחזוקה הם מחליפים כל הזמן. השירותים מסריחים, הכול מסריח פה.
"העסק ממולנו סגור כבר 3 שנים, המקום מוזנח ולא מטופח, ובינתיים אנחנו שקועים בחרא".
בעל עסק נוסף אמר: "הלוואי שמשרד התחבורה יצליח לקחת להם את התחנות. אנחנו מחכים ליום שבו נקבל שירות אמיתי ותמורה לדמי הניהול היקרים שאנחנו משלמים על המקום הזה".
לדבריו, הבעיות אינן מסתכמות בתחזוקה השוטפת: "לפעמים משביתים את המעליות לחודש, אין גישה לנכים או לקשישים, הכול חשוך, אין אורות. יש רק שירותים אחד בקומה, כבר חודש שהאסלה נוזלת וכל הרצפה מים. "הלוואי שהיה אפשר להעביר בתמונה את הצחנה שעולה משם"
העדויות מהשטח חושפות את תחושת חוסר האונים של העסקים הקטנים והפרטיים. בניגוד לרשתות הענק, להם אין את המשאבים או את היכולת המשפטית להילחם מול תאגיד ענק שמפעיל שיטה עם סוף ידוע מראש.
"להרבה בעלי עסקים נמאס כבר, אבל אנחנו פה הרבה שנים, לאן נלך?", מסכם אחד מהם בכאב. "ראיתי הרבה עסקים לאורך השנים שפשוט פשטו רגל ונסגרו. לקוחות קבועים שהיו מגיעים לפה כבר הפסיקו לבוא. "הלוואי שבאמת יהיה פה שינוי".
התרעות פיקוד העורף