חוסכים בעורך דין, משלמים ביוקר
אחת התופעות הבולטות שבהן נתקל ליבוביץ היא הסתמכות על עורך הדין של היזם במקום לשכור עורך דין עצמאי מטעם הרוכש. "בארץ כמעט אף אחד לא קונה דירה מקבלן או יד שנייה בלי שעורך דין ילווה אותו. בחו"ל הם הולכים על עיוור. יש להם עורך דין, אבל הם סומכים על כולם חוץ מלהביא עורך דין מטעמם", הוא אומר.
לדבריו, ההסבר לכך פשוט למדי: הרוכשים סומכים על המשווק, על המתווך או על חבר שכבר קנה בפרויקט, ולעיתים מתקשים להצדיק הוצאה נוספת של כמה מאות או אלפי יורו על ייעוץ משפטי. זאת גם כאשר מדובר בעסקה של 150 אלף יורו ויותר.
אחד המקרים שהגיעו לאחרונה למשרדו ממחיש את המחיר של ההסתמכות הזאת. "לקוח רכש לפני כשנתיים דירה בקפריסין עבור בתו ושילם 60 אלף יורו", הוא מספר, "במעמד החתימה נאמר לו על ידי עורך הדין של היזם כי היתר הבנייה צפוי להתקבל בתוך חצי שנה. שנתיים חלפו, היתר עדיין אין, ועכשיו הרוכש מבקש לצאת מהעסקה, רק שהוא לא יודע איך לעשות את זה".
מבחינת ליבוביץ, העובדה שמדובר בחברה ישראלית אינה מבטיחה דבר. "יזם טוב הוא יזם טוב, לא משנה אם הוא ישראלי או מקומי. בסופו של דבר אתה צריך לעשות את הבדיקות שלך". לדבריו, גם כשמדובר בחברה מוכרת או ביזם ישראלי, אין לוותר על בדיקת החוזה, מנגנוני ההגנה והבטוחות.
50% מהכסף לפני היתר בנייה
הטעות השנייה שחוזרת בעסקאות היא רכישת נכס בלי להבין באמת מה קונים. חלק מהמשקיעים אינם מגדירים מראש אם מטרת הרכישה היא מגורים, השכרה לטווח ארוך או השכרה לתיירים, ואינם בודקים אם האזור מתאים למטרה הזאת.
"אנשים קונים כי השכן שלהם קנה, כי חבר המליץ או כי הם מוצפים בפרסומות בפייסבוק ובאינסטגרם. הם הולכים לקנות בלי לבדוק באמת", אומר ליבוביץ.
הבעיה לדבריו, אינה מסתכמת בבחירת העיר או המדינה. "גם בתוך אותה עיר יש שכונות שבהן קל להשכיר נכס ולמכור אותו, ולעומתן אזורים שבהם הביקוש נמוך והנכס עלול להפוך להשקעה שקשה לממש. לכך מצטרפת לעיתים העברת כספים ללא בטוחות מספקות, או תשלום חלק ניכר ממחיר הדירה עוד לפני שהתקבל היתר בנייה".
ליבוביץ מספר על שני רוכשים שרכשו דירות מיזם ישראלי בקפריסין. "לאחר שהתברר כי הפרויקט המקורי אינו מקבל היתר בנייה, היזם שכנע אותם לעבור לפרויקט אחר שלטענתו כבר קיבל היתר. השניים נמצאים בעסקה מאז 2023, וכל אחד מהם שילם כ-60 אלף יורו עבור דירה שמחירה הכולל אמור היה להיות כ-120 אלף יורו. הם כבר העבירו יותר ממחצית הכסף, אך עדיין לא החלו לקבל הכנסה מהנכס".
"גם שער היורו ירד, וגם הכסף שלהם לא עשה שום דבר בתקופה הזאת", הוא מוסיף. "אין כסף, אין תשואה. הכסף לא עושה כסף".
מקרה קיצוני נוסף התרחש באי קוס שביוון. לפי ליבוביץ, רוכשים שילמו ליזם כ-95% ממחיר הדירות, שהיו אמורות להימסר בשנת 2024. הבניין כמעט הושלם, אך היזם נעלם ולא השלים את העבודה. לדבריו, "לרוכשים יש הערות אזהרה ודוחות של מפקח המעידים על התקדמות של כ-95% בבנייה, אבל הם עדיין ללא מפתחות וללא אפשרות להשכיר את הדירות".
"זה הגיע למצב שהרוכשים נאלצו לגייס כסף בעצמם כדי לשפץ את חזית הבניין, לאחר שנגרמו לה נזקי רטיבות. עכשיו הם נערכים להליך משפטי נגד החברה ביוון, וזה הליך שעשוי להימשך שנתיים עד שלוש במקרה הטוב". המקרה ממחיש שגם קיומן של בטוחות אינו מבטיח בהכרח פתרון מהיר כאשר היזם מפסיק לפעול במדינה זרה.
הדירה נראתה מצוין בפרסומת, אבל לא במציאות
גם כאשר העסקה נרשמת על שם הרוכש והבניין קיים, היעדר מחקר שוק עלול להפוך את ההשקעה לבעייתית. ליבוביץ מספר על לקוח שרכש דירה בפורטוגל על סמך המלצת משווק ישראלי, בלי לבדוק את הסביבה. רק לאחר הרכישה התברר לו שבבניין סמוך פועל מועדון לילה, שמרעיש בסופי השבוע עד שעות הלילה המאוחרות.
"הלקוח ניסה להשכיר את הדירה לתיירים באמצעות Airbnb אך האורחים התלוננו על הרעש ועזבו באמצע הלילה. בסופו של דבר הוא נאלץ להוציא עוד כסף, להתקין חלונות כפולים ולהשכיר את הנכס לטווח ארוך, במחיר נמוך יותר".
"כשלא עושים בדיקה או לא לומדים את האזור כמו שצריך, להוציא אותם מהברוך הזה עולה יותר ממה שהיה עולה שמישהו יבדוק להם את העסקה כמו שצריך", אומר ליבוביץ.
במקרה אחר, לקוח רכש דירה בבוקרשט, סמוך לתחנת הרכבת המרכזית, מבלי לבקר במקום. "על הנייר, המיקום נשמע מרכזי ומבטיח". בפועל, לדבריו, האזור התאפיין באוכלוסייה של עובדים זרים, והבניין היה ישן ובעל תחזוקה ירודה. בסופו של דבר לקח כשנה וחצי למצוא קונה לנכס. "הלקוח השקיע בו את כל כספי הפנסיה שלו מהתעשייה האווירית בעקבות המלצה של חבר", הוסיף.
לדבריו, אחת הבדיקות החשובות לפני רכישה היא לבחון כמה זמן נכסים דומים עומדים למכירה באתרי הנדל"ן המקומיים. "ככל שאתה קונה בעיר שיש בה מוקדי תעסוקה, יש סיכוי טוב יותר שגם כשתרצה למכור את הנכס תמצא קונה. אם אתה קונה ביישוב ספר, הרבה יותר קשה".
התשואה בפרסומת היא לא התשואה בכיס
טעות נוספת שעליה מצביע ליבוביץ נוגעת לחישוב התשואה ולמיסוי. משקיעים נמשכים להבטחות של 8% או 10%, אך לא תמיד בודקים אם מדובר בתשואה ברוטו או נטו, אילו מסים יש לשלם במדינת היעד ובישראל, מה גובה דמי הניהול ומהן עלויות התחזוקה וההשכרה.
לדבריו, חלק ניכר מהמשקיעים גם אינם מדווחים בישראל על הכנסות משכר דירה בחו"ל, אף שהם מחויבים בכך. גם בעת מכירת הנכס יש להביא בחשבון את המס במדינה שבה נמצא הנכס ואת חבות המס בישראל.
לפי הערכתו, בהשכרה לטווח ארוך התשואה נטו נעה סביב 5%, בעוד שבהשכרה קצרת טווח באמצעות Airbnb ניתן להגיע במקרים מסוימים ל-7% עד 7.5%, ולעיתים אף יותר. עם זאת, הוא מדגיש כי מדובר באפיק שתלוי בעונתיות ובמגבלות רגולטוריות. באתונה, למשל, לדבריו, לא ניתן לקבל רישיונות חדשים להשכרה מסוג זה, ובמקרים מסוימים גם לא ניתן להעביר רישיון קיים בעת רכישת הנכס.
אז האם עדיין כדאי לקנות דירה בחו"ל?
למרות המקרים הבעייתיים, ליבוביץ אינו סבור שצריך להימנע מהשקעות נדל"ן מעבר לים. לטענתו, עבור מי שמחזיק בהון עצמי של 150 אלף עד 200 אלף שקל, ולעיתים גם יותר, רכישה בחו"ל עשויה להיות אפשרות נגישה יותר מאשר בישראל, שבה ההון העצמי הנדרש לרכישת דירה גבוה משמעותית.
הוא מעריך כי התשואה נטו בהשקעות בחו"ל יכולה להגיע בממוצע לכ-5%, לעומת כ-3% בישראל, לצד אפשרות לעליית ערך. אלה, כמובן תלויים במדינה, בעיר, בנכס, במיסוי ובעלויות הנלוות.
הבעיה, מבחינתו, היא שהמשקיעים משווים את מחיר הדירה בחו"ל למחיר של נכס דומה בישראל, ומסיקים שמדובר במציאה. "כולם מתלהבים מאיזה בית אי שם, עם צילומים מדהימים שלא קשורים בכלל למיקום הנכס. הם חושבים שאם בארץ זה היה עולה שני מיליון שקל, אז בחו"ל זה עולה חצי מיליון או 600 אלף שקל. הם לא מבינים שמדרגות הסיכון שם הרבה יותר גבוהות".
ההמלצה שלו היא לא להסתפק בתמונות ובסרטונים, ובמידת האפשר להגיע פיזית לנכס, ולהסתובב ברחוב, בשכונה ובבניין. בסופו של דבר, המסר שלו למשקיעים אינו לוותר על חלום הדירה בחו"ל, אלא להפסיק להתייחס אליו כאל עסקה פשוטה וזולה. "תבינו איפה אתם שמים את הכסף שלכם. אל תרוצו לחתום רק כי עכשיו זה הטרנד".