הנסיעה במטוס נחשבת היום בטוחה יותר מאי פעם, אך מתחת לשכבת ההרגעה הזו מסתתרים סיפורים טרגיים של התרסקויות, טעויות אנוש, תקלות חמורות ולעתים גם טרור. בחלק מהמקרים מדובר בתקלה טכנית פשוטה, באחרים מדובר בהפלה מכוונת של מטוס נוסעים מלא.
כעבור ארבעה חודשים בלבד, ביולי 2014, התרחש אסון נוסף שטלטל את העולם: טיסה MH17 יצאה מאמסטרדם לקואלה לומפור, ועליה 298 נוסעים ואנשי צוות. כשהמטוס חלף מעל מזרח אוקראינה, הוא הופל על ידי טיל קרקע־אוויר רוסי מסוג BUK ששוגר מהשטח שבשליטת המורדים. לא היו ניצולים. ועדת החקירה הבינלאומית קבעה שמדובר בהפלה מכוונת. שני האסונות הפכו את החברה למזוהה עם הטרגדיות הקשות בתעופה המודרנית.
אירוע נוסף התרחש ב־13 באפריל 2013. טיסה 904 התרסקה לים סמוך לשדה התעופה בבאלי בעת ניסיון נחיתה. המטוס התפצל לשניים, אך כל 108 הנוסעים ואנשי הצוות שרדו. למרות זאת, כמה נוסעים נפצעו קשה ואחד מהם מת מפצעיו. החקירה קבעה שהטייס הנמיך בגובה מוגזם, תוך התעלמות מתנאי הרוח ומכשולים.
ב־22 במאי 2020 התרסקה טיסה PK8303 שהמריאה מלאה מנוסעים מלאה ללא תקלות נראות לעין. עם ההגעה לקראצ’י, המטוס ניסה לנחות פעמיים, אך הנחיתה הראשונה הייתה ללא גלגלים, מה שגרם לשפשוף המנועים במסלול. לאחר ניסיון להמריא שוב, איבד המטוס כוח וגובה והתרסק לתוך שכונת מגורים. מתוך 99 נוסעים ואנשי צוות, 97 נהרגו. רק שני נוסעים שרדו. כ־10 אזרחים נפגעו גם על הקרקע. תחקיר הראה כשל אנושי מובהק וחוסר ריכוז של הטייסים.
התאונה הקטלנית השנייה אירעה ב־10 ביולי 2006, כאשר טיסה 688 התרסקה זמן קצר לאחר ההמראה ממולטן. המטוס נתקע באוויר לאחר כשל במנוע, ולא הצליח לשוב לנחיתה. כל 45 האנשים על הסיפון נהרגו. שוב נטען על תחזוקה לקויה וכשלים בניהול סיכונים.
התאונה השנייה אירעה ב־1996, כאשר טיסה ET961 נחטפה על ידי שלושה אזרחים אתיופים שדרשו לטוס לאוסטרליה. הטייסים הזהירו שהדלק לא יספיק, אך החוטפים התעלמו. המטוס התרסק לים שליד איי קומורו בנחיתת חירום. מתוך 175 נוסעים ואנשי צוות, 125 נהרגו. התקרית זעזעה את הקהילה הבינלאומית והדגישה את חשיבות האבטחה בטיסות.
תאונה נוספת התרחשה באפריל 1995, כאשר טיסה 422 התרסקה לאחר המראה מבוגוטה. המטוס עלה מהר מדי בגובה, איבד כוח והתרסק בהרים. 159 נוסעים ואנשי צוות נהרגו מתוך 163.
עוד קודם לכן, בדצמבר 2004, טיסה 5210 התרסקה לאחר ההמראה מבאוטו שבצפון סין. המטוס לא הופשר כראוי לפני הטיסה, וכתוצאה מכך קפא במהלך ההמראה. 55 בני אדם נהרגו.
טיסה AA965 (20 בדצמבר 1995): מטוס MD-82 היה בדרכו מלוס אנג'לס לקאלי, קולומביה, כאשר סטה ממסלולו בנחיתה והתנגש בהרים סמוכים. על הסיפון היו 155 נוסעים ו-8 אנשי צוות; 159 נהרגו, וארבעה ניצלו. התאונה הובילה לקריאה לשיפורים במערכות ניווט ובתרגול הטייסים לתנאי טיסה מורכבים.
טיסה AA1420 (1 באוגוסט 1999): מטוס MD-82 בדרכו מליטל רוק, ארקנסו, התרסק בעת נחיתה קשה בלילה, תחת גשם שוטף ורוחות חזקות, בשדה התעופה של ליטל רוק. על הסיפון היו 139 נוסעים ו-6 אנשי צוות. 11 בני אדם נהרגו, ו-134 ניצלו. ביקורות קשות הועלו על קבלת ההחלטות של הצוות בתנאי חירום ועל חוסר ההפעלה של מערכות הבלימה וההיפוך.
טיסה AA587 (12 בנובמבר 2001): מטוס איירבוס A300, בדרכו מניו יורק לסנטו דומינגו שברפובליקה הדומיניקנית, התרסק זמן קצר לאחר ההמראה. מייצב הכיוון האנכי (הזנב) נקרע מהמטוס בעקבות לחיצות אגרסיביות וחוזרות ונשנות של הטייס על הגה הכיוון, בתגובה למערבולות ערות ממטוס קודם. המטוס נפל לתוך שכונת מגורים בקווינס, ניו יורק. כל 260 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו, ובנוסף נהרגו חמישה אנשים על הקרקע. האירוע הוביל לשינויים בגיבוש נהלים ובתרגול טייסים לגבי תפעול הגה הכיוון בתנאים מסוימים.
בעידן שבו טיסה הפכה לשגרתית כמו נסיעה באוטובוס, כל תאונה אווירית גוררת תחקירים מעמיקים, הפקת לקחים ושיפור בטיחות. אבל ההיסטוריה מעידה על מחיר כבד שנגבה כאשר טעויות מצטברות לגובה של 35 אלף רגל.
התרעות פיקוד העורף