אך זה לא נגמר כאן. הדיילים מזהים גם את רמת ההתמצאות שלכם. נוסע שמתקשה להבין הנחיות, נראה מבולבל או לא דובר את השפה העיקרית של הצוות, יקבל בהמשך הסברים מפורטים יותר. הדבר קריטי במיוחד במצבי חירום, שבהם כל שנייה חשובה והבנה מדויקת של ההוראות יכולה להציל חיים.
השלב הבא בבדיקה השקטה הזו נוגע לישיבה בשורות יציאת החירום. התקנות קובעות שמי שיושב ליד דלת יציאה חייב להיות בעל יכולת פיזית ותפקודית לתפעל אותה במקרה הצורך. אם דייל מבחין שנוסע מסוים מתקשה ללכת, נעזר בקביים או מראה מגבלה כלשהי, הוא יועבר למקום אחר, לא מתוך אפליה, אלא כדי להבטיח שכל מי שיושב במיקום הקריטי הזה יוכל לפעול במהירות בעת הצורך.
גם התנהגות חריגה היא משהו שצוות האוויר מתורגל לזהות כבר בשלב הכניסה. נוסע שמריח מאלכוהול, מדבר בקול רם בצורה תוקפנית, או נראה עצבני יתר על המידה יירשם במוחם של הדיילים כמי שדורש מעקב מיוחד. לפעמים, במקרים קיצוניים, החברה יכולה למנוע ממנו להמריא.
לצד כל זה, יש גם את האלמנט האנושי. החיוך והברכה יוצרים אווירה נעימה, שוברים את המתח הטבעי שיש לחלק מהנוסעים לפני הטיסה, ובונים חיבור אישי. הנוסע מרגיש שמישהו ראה אותו, התייחס אליו, וזה עשוי לגרום לו להרגיש נינוח יותר. תחושת הנוחות הזו היא לא מותרות. היא מקלה על עבודת הצוות, במיוחד אם נדרשת שיתוף פעולה מצד הנוסעים במהלך הטיסה.
אחד הדיילים הוותיקים מספר שברגעי ה"בורדינג" הוא לא רק "מקבל" את הנוסעים, אלא ממש סורק את מצב הקבינה האנושית: מי נראה שמח, מי עצבני, מי עייף, מי עם ילדים קטנים, מי עם ציוד חריג. כל פרט כזה יכול להיות רלוונטי מאוחר יותר אם בהגשת סיוע רפואי, אם בסידור המושבים, ואם במענה מהיר לאירוע לא צפוי.
מבחינתם, הברכה הזו היא שילוב מושלם של שירות ובטיחות. היא משרתת את התדמית הידידותית של החברה, אבל גם מאפשרת לצוות להתחיל את הטיסה כשהם כבר יודעים על הנוסעים שלהם הרבה יותר ממה שנדמה להם. הדיילים מתרגלים זאת בסימולציות רבות במהלך קורס דיילי אוויר, וכבר מנוסים באלפי נוסעים בסיטואציות שונות. אז בפעם הבאה שתחלפו בפתח המטוס ותחייכו לדייל או לדיילת, זכרו שהם אולי מחזירים חיוך, אבל במקביל כבר סימנו לעצמם כמה נקודות חשובות עליכם.
התרעות פיקוד העורף