המילה Squawk, פירושה באנגלית "לצרוח" או "לקרקר", והכינוי נולד כבר בשנות ה־40 של המאה הקודמת. אז, בזמן מלחמת העולם השנייה, פיתחו בעלות הברית מערכת בשם IFF – Identification Friend or Foe שמטרתה הייתה לזהות האם מטוס המתקרב הוא ידידותי או אויב.
כאשר המכ"ם של הקרקע שידר אות לעבר המטוס, המשדר שעל המטוס השיב אות חוזר, מעין “צרחה אלקטרונית”. מאז, הביטוי "סקוואק" נותר לתיאור האות המשודר בחזרה ממטוס למגדל הפיקוח.
איך זה עובד
בלב כל מטוס מודרני נמצא משדר בשם Transponder – קיצור של Transmitter-Responder . זהו מכשיר קטן, שממוקם בדרך כלל בקונסולה המרכזית שבין שני הטייסים, או כחלק ממסכי האוויוניקה הדיגיטליים. באמצעותו מזין הטייס קוד בן ארבע ספרות, שהמכשיר משדר לרדארים של הפיקוח האווירי.
ברגע שהמטוס מקבל אישור טיסה, הפקח מורה לטייס את הקוד בקשר: “Tel Aviv Airlines 431, squawk 2461.” והטייס משיב: “Squawking 2461, Tel Aviv Airlines 431.” מיד לאחר מכן הוא מקליד את הקוד במכשיר הטרנספונדר. הקוד נשמר ומתחיל לשדר עם המעבר למצב ALT שבו המערכת שולחת גם נתונים על גובה המטוס.
איך נקבע הקוד
לכל טיסה בעולם מוקצה קוד סקוואק ייחודי, אך הוא אינו קבוע למטוס. הקוד משתנה מטיסה לטיסה, ולעיתים אפילו תוך כדי הטיסה, כשמטוס עובר בין מדינות או אזורי פיקוח. בעולם קיימים רק 4096 שילובים אפשריים (0–7 בכל ספרה), ולכן נדרשת חלוקה מוקפדת בין רשויות תעופה שונות כדי למנוע כפילויות.
כדור הארץ מחולק למאות אזורי פיקוח אווירי (FIR – Flight Information Regions) כל מדינה אחראית על שמי האזור שלה ומנהלת מערך בקרה עצמאי. ישראל, למשל, אחראית על Tel Aviv FIR, קפריסין על Nicosia FIR וטורקיה על Ankara FIR . לכל אזור מוקצה טווח קודים שונה, כך שאין חפיפה בין מדינות סמוכות.
כשמטוס עובר ממדינה למדינה, הוא מקבל מהבקר החדש סקוואק חדש. כך נראית החלפת הפיקוח בזמן אמת: “Tel Aviv Airlines 431, contact Nicosia Control on 126.5, squawk 4103.”. “Contact Nicosia on 126.5, squawking 4103, Tel Aviv Airlines 431.”
לעיתים נדירות, ייתכן ששני מטוסים שונים ישדרו את אותו קוד למשל, אחד מעל טוקיו ואחר מעל גרמניה. כל עוד הם באזורים שונים, זה לא מפריע. אבל אם הם ייכנסו לאותו מרחב אווירי, מערכת המכ"ם תזהה כפילות ותתריע בפיקוח. אחד מהם יקבל קוד חדש מיד.
במטוסים החדשים, שמצויידים במערכת Mode S או ADS-B, לכל מטוס יש "תעודת זהות דיגיטלית" קבועה – קוד ייחודי בן 24 ביטים. המשמעות: גם אם שני מטוסים ישדרו את אותו מספר סקוואק, הבקר עדיין ידע בדיוק מי הוא מי.
שלושת קודי החירום
ברגע שטייס מקליד אחד מהקודים הללו, המטוס נדלק על מסכי המכ"ם בצבע בולט, ולעיתים אף נשמעת התראה קולית במגדל. מערכות הפיקוח בכל האזור מקבלות מיידית את האות גם אם אין קשר קולי עם המטוס.
קוד 7700 נשלח כשיש תקלה חמורה במנוע, אש, ירידת לחץ או מקרה רפואי מסכן חיים. קוד 7600 משמש כשנפסק הקשר עם הפקח, והמטוס ממשיך לטוס לפי הנחיות חירום עד לחידוש התקשורת. ואילו 7500 הוא הקוד הדרמטי ביותר: סימן מוסכם לחטיפה.
במקרים כאלה הטייס עשוי להקליד אותו בחשאי, כדי לא לעורר את חשדם של החוטפים. מרגע שהקוד משודר, מוקפצים כוחות ביטחון ומטוסי קרב מלווים את המטוס עד לנחיתה.
הקלדת קוד חירום מפעילה שרשרת תגובות אוטומטית: המכ"ם מדגיש את המטוס, מגדל הפיקוח מעדכן רשויות ביטחון ומגדלים סמוכים, ובמקרה של חטיפה גם את מערכי ההגנה האווירית. כשמדובר במצב רפואי או תקלה טכנית, המטוס מקבל עדיפות מוחלטת לנחיתה. כל התנועה סביבו מופנית למסלולים אחרים, והמסלול הקרוב ביותר מפונה.
מאחורי הקלעים פועלת מערכת מתואמת להפליא. לכל אזור יש מאגר קודים מוגדר, ולכל טיסה קוד משלה. בעת המעבר בין מדינות, הקוד מתעדכן בהוראת הפקח. באירופה, שבה מערכות המכ"ם של מדינות רבות מחוברות זו לזו תחת EUROCONTROL, הקוד לעיתים נשאר קבוע מההמראה ועד לנחיתה.
הסקוואק קוד הוא אולי רק רצף של ארבע ספרות, אבל הוא הלב הפועם של עולם הפיקוח האווירי. הוא מאפשר לזהות כל מטוס, לעקוב אחריו, ולדעת מיידית מתי משהו משתבש. ברגע שהמספרים משתנים ל־7500, 7600 או 7700 השמיים נעצרים.
זו הצרחה הדוממת של המטוסים, האות הקטן שמספיק כדי להעמיד מדינות על הרגליים, לשלוח מטוסי יירוט או להציל חיים. ובעולם שבו עשרות אלפי מטוסים חוצים את כדור הארץ מדי יום, אותה "צרחה" אלקטרונית, הקוד הקטן שנקרא סקוואק היא הסיבה שבגללה המטוסים ממשיכים למלא את השמים בדיוק וביטחון.
התרעות פיקוד העורף