בכל שנה מציינים שחקנים ברחבי העולם את MAR10 Day, תאריך שמתקבל כשכותבים באנגלית MAR10, המזכיר את שמו של מריו. יום זה הפך עם השנים לחגיגה גלובלית של תרבות הגיימינג. אבל מעבר לנוסטלגיה ולמוזיקה המוכרת, משחקים כמו Super Mario משמשים גם מקרה מבחן מעניין להבנת הדרך שבה טכנולוגיה, תרבות ופנאי משתלבים ומשפיעים על ההתנהגות האנושית.
כשהשיקה חברת Nintendo את Super Mario Bros. בשנות השמונים, היא לא יצרה רק הצלחה מסחרית אלא גם מודל חדש למשחקי פלטפורמה. המשחק בנוי משלבים קצרים, אתגרים קטנים ותגמול מיידי על הצלחה. השחקן אוסף מטבעות, מקבל כוחות מיוחדים ומתקדם שלב אחר שלב. מבנה זה הפך עם השנים לתבנית בסיסית שעל פיה נבנו משחקים רבים אחרים.
אבל חוויית המשחק אינה מתרחשת רק מול המסך האישי. שחקנים רבים משווים את הביצועים שלהם לחברים, לצופים בשידורי משחק או לקהילות מקוונות. לפי גזית, מנגנון זה דומה למנגנוני ההשוואה החברתית המוכרים מהרשתות החברתיות. כאשר אנשים רואים אחרים מצליחים במשחק או משיגים תוצאות טובות יותר, נוצרת לעיתים תחושת החמצה, FOMO, שמגבירה את הרצון לחזור ולשחק.
עם השנים נוצרו סביב משחקים כמו מריו קהילות דיגיטליות רחבות. שחקנים משתפים סרטונים, מדריכים ואסטרטגיות. חלקם משתתפים בקהילות speedrunning, שמטרתן לסיים את המשחק בזמן הקצר ביותר האפשרי. קהילות אלה מייצרות ידע משותף ושפה פנימית, והופכות את המשחק למרחב חברתי ולא רק למוצר בידורי.
אחד ההסברים המרכזיים למשיכה למשחקים קשור למנגנון התגמול של המוח. משחקים כמו מריו בנויים סביב חיזוקים קטנים ומהירים. כל מטבע שנאסף, כל שלב שנפתח וכל אויב שמובס מעניקים תחושת הישג קצרה שמדרבנת את השחקן להמשיך.
המספרים הגדולים
במחקר נוסף שנערך בשנת 2023 בקרב יותר מאלף בני נוער נמצא שכ־2% כבר עומדים בקריטריונים קליניים להתמכרות למשחקי רשת. בקרב צעירים בגילאי 19 עד 27 נמצא ש־23% משחקים באופן קבוע וכ־10% עומדים במדד קליני להתמכרות.
אפרתי מסביר שהשאלה המרכזית בתחום אינה עוד כמה זמן אנשים מבלים מול המסך, אלא מה המטרה שלשמה הם נכנסים לעולם הווירטואלי. במחקריו הוא מתאר רצף שבין שימוש במשחקים כפיצוי להתמודדות עם מתחים לבין מצב של ניתוק מהמציאות. בקצה אחד נמצא משחק שמסייע להירגע ולחזור למציאות עם כוחות מחודשים. בקצה השני המשחק הופך למקלט שמנתק את האדם מהעולם האמיתי.
מערכת הגמול
לדבריה, כאשר אדם משחק במשחק מחשב ומקבל תגמול, משתחרר במוח דופמין. מדובר במוליך עצבי שמייצר תחושת סיפוק ומעודד לחזור על אותה פעולה שוב. במקרים רבים הדופמין מופרש עוד לפני קבלת התגמול עצמו, ברגע שהמוח מצפה להצלחה, למשל כאשר נשמע הצליל המוכר של המשחק או מופיעה התראה.
ההשפעה משמעותית במיוחד אצל ילדים ובני נוער. המוח האנושי מסיים את התפתחותו רק באמצע שנות העשרים, והאזור הפרה פרונטלי שאחראי על ויסות דחפים עדיין לא בשל לגמרי בגיל ההתבגרות. לכן מערכת התגמול יכולה להיות חזקה יותר מהיכולת לעצור אותה.
לא רק לילדים - משכך כאבים דיגיטלי
אבל משחקים אינם רק תחביב של צעירים. גם מבוגרים רבים ממשיכים לשחק, לעיתים מתוך נוסטלגיה ולעיתים כדרך להתמודד עם לחץ יומיומי. עבור חלקם המשחקים הם הזדמנות לחזור לחוויות ילדות, ואצל אחרים מדובר בכלי להפוגה קצרה מהמציאות.
בקרב צעירים מדברים לעיתים על FOMO, פחד מהחמצה. אצל מבוגרים מסוימים מתפתחת תחושה אחרת, שהיא פחד מאי קיום, Fear of Not Existing. עבור אנשים שמרגישים שהמעגלים החברתיים שלהם הצטמצמו, המסך מספק תחושה שהם עדיין חלק מהעולם.
מציאות השנים האחרונות, הכוללת מתחים ביטחוניים ומלחמות, העמיקה את התופעה. אצל חלק מהאנשים המסך הפך למעין משכך כאבים דיגיטלי, דרך להתמודד עם תחושת חוסר שליטה במציאות מורכבת. אבל במקרים מסוימים השימוש הזה עלול להפוך למעגל תלותי שבו הצורך להיות מעודכן או מחובר כל הזמן מגביר דווקא את תחושת החרדה.
יותר מארבעים שנה אחרי הופעתו הראשונה, מריו ממשיך לקפוץ בין דורות של שחקנים. עבור חלק מהאנשים הוא סמל לנוסטלגיה ולילדות, עבור אחרים דוגמה לכוחם של מנגנונים פסיכולוגיים וטכנולוגיים. יום MAR10 אולי נראה כחגיגה קלילה של תרבות גיימינג, אבל עבור חוקרים הוא גם הזדמנות להבין טוב יותר את הקשר המורכב בין האדם, הטכנולוגיה והעולם הדיגיטלי שבו אנחנו מבלים חלק גדול יותר ויותר מחיינו.
התרעות פיקוד העורף