זהו הרגע שבו הירח הופך לגורם הדומיננטי המושך את החללית, ומסמן את תחילתו של השלב הדרמטי ביותר במשימת ארטמיס 2: המעבר מעל הצד הרחוק של הירח ושבירת שיא המרחק מהבית.
המעבר אל "הצד האפל" והדממה האלחוטית
אחד הרגעים המותחים ביותר במשימה יחל היום בשעה 21:34 (שעון ישראל). החללית תחל את ה"יעף הלונארי" (Lunar Flyby), שיצלול את הצוות אל תוך חשכת הצד הרחוק של הירח. במהלך שש שעות היעף, יחוו האסטרונאוטים נתק תקשורת מוחלט בכל פעם שהמסה העצומה של הירח תחסום את הקשר מול רשת החלל העמוק של נאס"א על פני כדור הארץ.
בזמן שהם מנותקים מהעולם, בגובה של כ-6,400 קילומטרים מעל פני השטח החשוכים, הצוות לא ינוח. הם הוכשרו במשך חודשים לזהות ולתאר תופעות גיאולוגיות בזמן אמת. באמצעות מצלמות מקצועיות, הם יתעדו מבעד לחלונות האוריון את המראה הנדיר של אור השמש המסתנן סביב קצוות הירח - מעין ליקוי חמה מזווית הראייה של האסטרונאוטים.
המחזה המרגש ביותר צפוי להתרחש כשהחללית תגיח מהצד השני: "זריחת ארץ", שבה כדור הארץ - שייראה בגודל של כדורסל בלבד - יעלה מעל האופק הירחי.
מדע בשידור חי מהקוקפיט
המשימה הנוכחית היא אבן הבוחן האחרונה של תוכנית ארטמיס הרב-מיליארדית. מטרת נאס"א היא להחזיר בני אדם לפני השטח של הירח כבר בשנת 2028, ובכך להקדים את התוכנית הסינית המקבילה.
הקמת בסיס לונארי קבוע אינה רק עניין של יוקרה לאומית; מדובר במגרש אימונים ובשדה ניסויים טכנולוגי חיוני לקראת היעד הבא: מאדים.
האתגר הפיזיולוגי ברגע השיא
מבחינה בריאותית, השהות במרחק כה רב מכדור הארץ מציבה אתגרים ייחודיים. הצוות חשוף לרמות קרינה שאינן קיימות במסלול נמוך סביב כדור הארץ (כמו בתחנת החלל הבינלאומית). למרות שמדובר ביום שיא, האסטרונאוטים מחויבים להמשיך בשגרת אימונים גופניים ובניטור רמות החמצן והפחמן הדו-חמצני בתוך הקפסולה.
בכל דקה של היעף, מערכות ה"אוריון" נבחנות עד הקצה כדי לוודא שיוכלו להחזיק צוות בחיים במשך שבועות בחלל העמוק.
בעוד כארבעה ימים, לאחר שישלימו את הסיבוב סביב הירח וישתמשו בכבידה שלו כדי "להיזרק" חזרה לכיוון הבית, יחל השלב האחרון והמסוכן של הנחיתה באוקיינוס. עד אז, ארבעת האסטרונאוטים של ארטמיס 2 יכולים להתגאות בתואר החדש: בני האדם שהתרחקו הכי הרבה מהבית אי פעם - בדרכם לסלול את הדרך לדור הבא של חוקרי החלל.
התרעות פיקוד העורף