את השאלה האישית הזאת הפכה מאי, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, לפרויקט הגמר שלה, AURA, מערכת אינטראקטיבית המבוססת על בינה מלאכותית ומחקר, שמציעה הצצה לאופן שבו סיטואציות יומיומיות עשויות להיחוות מנקודת מבט אפשרית של אדם על הרצף האוטיסטי.
המערכת פשוטה להפעלה: המשתמש מזין גיל וסיטואציה יומיומית, למשל, "איך זה מרגיש להתלבש בבוקר?", ובתוך רגעים מקבל חוויה ויזואלית ושמיעתית המדמה עומס גירויים, ריבוי מחשבות, תחושות גוף וגירויים סביבתיים. באמצעות שילוב של תמונה, קול ותנועה AURA מנסה להמחיש כיצד חוויה אחת יכולה להיתפס אחרת לחלוטין.
כדי לפתח את המערכת, מאי לא הסתפקה ביכולות של בינה מלאכותית. היא ערכה מחקר מקיף, קראה מחקרים ועדויות שנכתבו על ידי אנשים על הרצף עצמם, וראיינה אנשים על הרצף האוטיסטי שחלקו איתה את חוויותיהם האישיות. על בסיס כל אלה נבנה מודל הבינה המלאכותית שמאפשר ליצור את הסימולציות.
לדבריה, "מטרת הפרויקט היא לאפשר למשתמשים לקבל הצצה לחוויות שאינן תמיד נראות מבחוץ ולהפוך מושגים כמו עומס חושי, הצפה או קושי בוויסות לחוויה מוחשית יותר עבור משפחות, אנשי חינוך, מטפלים והציבור הרחב".
הרעיון נולד מתוך סיפור אישי אבל מבקש לגעת באלפי משפחות. עבור מאי AURA היא לא רק מערכת טכנולוגית, אלא ניסיון לבנות גשר של הבנה בין אנשים שחווים את העולם בצורה שונה. בעולם שבו בינה מלאכותית משמשת לרוב לייעול משימות, הפרויקט מציע שימוש אחר בטכנולוגיה, כזה שמטרתו לעורר אמפתיה, לקרב בין אנשים ולהזכיר שלפעמים, כדי להבין אדם אחר, צריך לנסות להסתכל לרגע דרך העיניים שלו.
התרעות פיקוד העורף