לקראת הבחירות: חה"כ נפגשה עם חניכי מכינה שיצביעו בפעם הראשונה

מפגש יוצא דופן נערך ביום חמישי האחרון, במרכז תל אביב, בין חניכי וחניכות מכינת העמ"ק בכפר רופין, מכינה קדם צבאית שנתית מעורבת לבנים ובנות, דתיים וחילונים, ובין ח"כ נעמה לזימי ממפלגת העבודה. "הם ביקשו סמינר בנושא בחירות, ולנו חשוב שהם יהיו מעורבים וירגישו שהם חלק", מסביר תמיר יעיש, מנהל שלוחה במכינת העמ"ק, שחניכיו צפויים להצביע בבחירות בחודש הבא בפעם הראשונה. "המכינה מכילה את כל חלקי החברה הישראלית. החבר'ה פה מגיעים מכל הארץ, ולכן רצינו לחשוף אותם למגוון דעות. החניכים התקשרו באופן אישי לפוליטיקאים והזמינו אותם, ומי שהסכים - הגיע".

"עד עכשיו החניכים היו בבית ספר, ולא דיברו איתם יותר מדי על פוליטיקה", מוסיפה נועה עזרא, בת 22, מדריכה במכינה. "בתחילת השנה, כשדיברנו על יום הבחירות, גילינו שצריך להסביר להם מה זה מנדט ושרובם לא מכירים הרבה פוליטיקאים ומה הם מייצגים, ולכן ארגנו את היום הזה כדי שהם יוכלו לשאול שאלות. היה לנו חשוב להזמין מגוון של פוליטיקאים, כדוגמת ח"כ לזימי, ח"כ חילי טרופר מהמחנה הממלכתי, ובהמשך היום הם גם יפגשו את ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד".

ח"כ לזימי, שנבחרה בפריימריז למקום הראשון ברשימת מפלגת העבודה לאחר יו"ר המפלגה מרב מיכאלי, סיפרה לחניכים כי המחאה החברתית של קיץ 2011 גרמה לה להתפקד למפלגת העבודה לראשונה. "בדיוק שלי יחימוביץ' נבחרה ואני גיליתי את העולם הפמיניסטי והתחלתי להיות פעילה למען זכויות עובדים", היא מספרת. "זה אחד הטיקטים המרכזיים שלי: צמצום פערים. רציתי לכתוב מחדש את החוזה שהופר בין המדינה והאזרחים שלה. בעבר היינו מדינה ענייה שקמה מכספי תרומות. היו בה גם עוולות, אבל הייתה הבנה שדיור הוא בר השגה ושיש קופת חולים בכל שכונה, ושבבית הספר לכל ילד יש ארוחה חמה. זה היה עיקרון אוניברסלי, ערך שהמדינה הלכה לפיו. היום אנחנו מדינה עשירה, עם אבטלה נמוכה ואפס גירעון, אבל הנתונים האלה הם פיקטיביים. הרי כולכם יודעים שהחיים פה לא קלים, כלומר, כלכלת מאקרו שלא מחלחלת מטה ולא מגיעה לאנשים היא מבחינתי פיקציה.

"יש לי מחלוקת עם מי שמדברים על 100 מיליארד שקלים עודפים ולא רוצים להשקיע אותם בבתי החולים בדרום ובצפון, שבהם אנשים מתים מוקדם יותר בגלל אי־נגישות למרכזי הרפואה", מוסיפה ח"כ לזימי. "זה בעיניי שורש המחלוקת לגבי איך צריכה להיראות המדינה, מהי חברת מופת, מהו החזון הציוני. הערבות ההדדית בין מדינה ואזרחיה היא זכות יסוד".

החניכים שואלים את חברת הכנסת על תפיסת עולמה בכל הקשור לביטחון וליוקר המחיה. "מפלגת העבודה פועלת בשתי הזרועות - הזרוע הביטחונית וקידום הסדר מדיני", אומרת ח"כ לזימי על סוגיית הביטחון. "ברור שיש תמיד שאיפה לשלום. בסבב האחרון הגעתי למועצה האזורית שער הנגב ונפגשתי עם ראש המועצה, שסיפר לי שבשנה האחרונה היה שקט יחסי ברור לעומת שנים קודמות. הוא חושב שחלק מזה נבע מאשרות העבודה שניתנו. זאת דוגמה לאיך הסדר מדיני יכול לייצר שקט".

אחת החניכות מסרבת לקבל את עמדתה של לזימי ולראות בצד השני פרטנר לשיח. חניכה אחרת מוסיפה: "בואי תחיי בדרום". "החובה שלנו כלפי הדור שלכם היא לפחות לדבר ולנסות", משיבה לזימי. "הבעיה היא שכרגע אין אפילו התכוונות לייצר דיאלוג על הנושא". "כי הבאנו להם את עזה ועכשיו הם יורים עלינו", קוראת חניכה מהקהל. "שלום עושים עם אויבים, לא עם חברים", משיבה ח"כ לזימי. "אנחנו מאמינים בשתי מדינות לשני עמים. ביצירת הסדר מדיני, הסדר קבע, בשקט ובביטחון ואמן גם בשלום. ברור שהסדר מדיני כולל בתוכו גם החזרת שטחים".

על שאלת כוחה של מפלגת העבודה בממשלות הבאות עונה לזימי: "אני מאמינה שאפשר, לאט־לאט, לבנות את המפלגה מחדש. לפני שנה וחצי המפלגה הייתה מתחת לאחוז החסימה, אף אחד לא האמין שהיא תשרוד, והנה אנחנו מפלגה חיה וקיימת. היום אנחנו המפלגה עם הרשימה הריאלית הכי צעירה שמתמודדת. כולנו הורים צעירים במפלגה. אני בת 36, רם שפע בן 37, יאיא פינק בן 37".

חניך נוסף שואל: כיצד ניתן לשנות עם מפלגה שמונה 6־7 מנדטים, ולזימי עונה: "בסוף, מסגרת השינוי היא מסגרת של כוח פוליטי. ברור שמפלגת העבודה עם 25 מנדטים היא לא מפלגה עם 7 מנדטים מבחינת מה שהיא יכולה לעשות. אבל אני באה כרגע עם רצון להביא קבלות, להביא שינוי. זה מאוד לא פשוט בכנסת לא יציבה, ולכן אני מאחלת לכולנו יציבות שלטונית. העברתי עשרה חוקים בקריאות שונות. אם הייתה פה יציבות, היו לי כבר ארבעה חוקים בספר החוקים".

חניך נוסף מתערב ושואל: האם יש למפלגת העבודה דרך להרכיב ממשלה מבלי להישען על המפלגות הערביות? על כך עונה לזימי: "אני מאמינה שגם הציבור הערבי בישראל זכאי וצריך לקבל ייצוג".

ח"כ לזימי, שמגדירה את עצמה כסוציאל־דמוקרטית, פועלת כבר שנים למען זכויות עובדים ושוויון מגדרי ונאבקת בפינוי משפחות מדיור ציבורי. את תפיסת עולמה זאת היא מבקשת לייצג גם במפגש הזה. "נעמה דיברה על המקום שלה כאמא צעירה, אבל בסוף אלה חבר'ה בני 18", אומרת לי גבריאלה ורניק (23), מדריכה במכינה, אחרי המפגש. "הייתי שמחה אם היא הייתה מדברת יותר על הנושאים שנוגעים בנו. אני למשל מקבלת משכורת ביזיונית, והם מקבלים הכנה לצבא שהיא לא מספיק טובה".

דבריה של ורניק מקבלים תוקף כשאחד החניכים שואל מדוע שרת התחבורה מרב מיכאלי מתמקדת בשימוש בשפה שפונה לשני המגדרים במקום בנושאים חשובים יותר. "אין דברים יותר דחופים לטפל בהם?", הוא שואל. ח"כ לזימי עונה: "תמיד כשעולה סוגיה של שוויון מגדרי, נאמר שזה לא הזמן המתאים, אבל תמיד זה הזמן. טיפול בשפה רב מגדרית הוא החלטה שלא דורשת זמן רב".

מבחינת עומר ינאי מתל מונד, המפגש עם חשוב. "רוב המכינה שלנו מגיעה מבתים שנוטים יותר ימינה במפה הפוליטית", היא אומרת, "אז זה חשוב לשמוע גם את הצד השני, בין שאנחנו מסכימים ובין שלא".

"הכי חשוב שתהיו מעורבים, תעמיקו", אומרת ח"כ לזימי לחניכים בתום המפגש. "המעורבות שלכם היא הכלי האמיתי לשינוי. הגל השלישי הפמיניסטי שמתהווה עכשיו הוא גל שנשים צעירות הובילו אותו. לאחרונה צוינו חמש שנים לתנועת 'מי טו', ואני לגמרי זוקפת את זה לטובת הדור הצעיר שלקח את זה קדימה. לי חשוב שתדעו שיש לקול שלכם משמעות, בדיגיטל ובכנסת".

"הם באמת בשלב של בירור ולמידה, ולפעמים רק לעורר סוגיה מסוימת זה כל כך חשוב, דווקא בגילים האלה", אומרת לי ח"כ לזימי בתום המפגש. "יש להם שאלות חכמות, הם מאוד מפוכחים, הם רק צריכים שננגיש להם את הידע. יכול מאוד להיות שזה קהל שעוד לא חווה את המציאות, כי הם עדיין עם ההורים ונעזרים בהם, אבל אני כן יודעת שהדברים שאמרתי יכולים לחזור כרפלקציה עוד שנה־שנתיים, או שהם יחשבו על זה אחר כך ויבינו שצריך להסתכל גם שלב קדימה. יותר חשוב לי שהם יצאו ממפגש כזה עם הבנה שהמדינה צריכה לקחת אחריות על מי שחיים בה".