מי שהגיב לסמוטריץ' הוא יאיר נתניהו, שכתב בטוויטר: "המיצובישי שלכם זה משרד הבריאות כדי לספק לבנט מענה לאגו. איך יכולתם להילחם למען עקרונות הימין בבריאות? בחינוך יש הרבה עבודה! הקרנות שהשתלטו על כל חלקה טובה, שוברים שתיקה בבתי הספר (שבנט הבטיח שיפסיק ולא הופסק), ההשכלה הגבוה בישראל ובמיוחד לימודי המשפטים שהם פשוט מכוני שטיפת מוח ומפעלים לייצור אהרון ברקים קטנים וחדשים. בזה לא רציתם לגעת! שבנט היה שר חינוך אבא שלי התחנן אליו שיוציא מתוכנית הלימודים את מחמוד דרוויש בבגרות לספרות. לא הסכים. הוא לא הכניס את מורשת האצ"ל, אצ"י במרד גטו ורשה, אלטלנה. נתן קביעות למפמ"רית באזרחות מהשמאל הקיצוני".
ב-1994 פרשו שלושה מחברי סיעת צומת, אז בראשות רפאל איתן (רפול) - גונן שגב, אסתר סלמוביץ' ואלכס גולדפרב- והקימו את סיעת יעוד. בינואר 95' איבדה ממשלתו של יצחק רבין ז"ל את הרוב בכנסת והוא נאלץ לבקש מהשלושה לחבור לקואליציה ולמנוע את הפלת הממשלה. השלושה נענו והצטרפו לממשלה. שגב מונה לשר האנרגיה והתשתית, וגולדפרב מונה לסגן שר השיכון והבינוי, וממונה על חברות הבת של משרד השיכון, ובהן עמידר, עמיגור ועוד.
באוקטובר 1995 הצביעה הכנסת על הסכם אוסלו ב', ושגב וגולדפרב, שכאמור נכנסו לכנסת כחברים במפלגת צומת הימנית היו צריכים להחליט כיצד להצביע. המפגינים מול ביתו של גולדפרב הניפו טענו כי הוא תומך בהסכם בגלל המיצובישי שקיבל כרכב שרד, וכך הפכה המיצובישי לסמל.
גולדפרב המשיך להתפצל גם בבהמשך כהונתו בכנסת, כשבנובמבר 1995 פרש מסיעת יעוד, והקים יחד עם סלמוביץ את סיעת "עתיד", תוך שהוא ממשיך לכהן בממשלה עד לסוף כהונתה ב-1996. לאחר מכן המשיך את המהפך הפוליטי שלו והצטרף למפלגת העבודה, בה ניסה שוב להיבחר לכנסת, אך כשל.
התרעות פיקוד העורף