צוות מסעדת "סן רמו" בחיפה, הפועלת רק כשנה ומשהו, עובד יחד כבר עשור. עוד לפני הקמת "סן רמו" הם עבדו יחד בפיצרייה שכונתית הקרויה באותו השם. כיום, כשכולם כבר בעשור הרביעי לחייהם, הם משחקים במגרש של הגדולים.
בסן רמו, עיר איטלקית עם מסורת תרבותית ענפה, יש 56 אלף תושבים; בחיפה, עיר עם מסורת של כדורגל, יש פי חמישה יותר תושבים. תחרות השירה של פסטיבל סן רמו, שלמעשה הייתה יריית הפתיחה לאירוויזיון, נמשכת עד היום, ועד כה שרו בה דלידה, טוטו קוטוניו, אנדראה בוצ'לי, ארוס רמאצוטי, ואפילו נציגים מישראל: אחינועם ניני התמודדה וזכתה ב"פרס המבקרים", ועפרה חזה הופיעה בה פעמיים.
את הנוסטלגיה הזו אפשר לשמוע כבר מרגע הכניסה למסעדה: המוזיקה הבוקעת מהרמקולים היא מהסבנטיז בואכה אייטיז, ימים שבהם עובדי המסעדה טרם נולדו. אפילו הריהוט מזכיר את התקופה: כיסאות קטיפה לצד מפות שולחן מבד שמזכיר קטיפה. האווירה כאן היא כאילו הזמן עצר מלכת – מסעדה איטלקית קלאסית של פעם. לצד מנות עם טוויסטים, יש ב"סן רמו" לא מעט מנות שמזכירות את פעם - כמו פילה הבקר, העשוי בצורה טובה, ומוגש כאן כשעליו רוטב שמנת פלפלת כבד, ומתחתיו ניוקי (149 שקלים). לפנצרוטי – אותו "סמבוסק" איטלקי מטוגן – דווקא יש טוויסט: הוא חתוך כאן לפרוסות עגולות, אך מוגש בתוך קערה המוצפת בשמנת פטריות ומוקרמת בפרמזן. לא בדיוק מנה לפנתיאון, אבל פשוטה ומושחתת (58 שקלים). שתי המנות טעימות, אבל לא בטוח שהן מתכתבות עם 2023. לו היו שואלים אותנו, עדיף היה ל"סן רמו" לשכור יועץ קולינרי שידייק ויזקק את המנות האלה.
"סן רמו", שער פלמר 1 חיפה, 04־8620086 (לא כשר)
כשאנחנו מגיעים למסעדה שיש בה מפיות עשויות בד, אנחנו רגועים. ב"דל מאר" החיפאית לא רק שמונחות מפיות בד, גם המלצרים מפנים את הצלחות ואת הסכו"ם בתדירות גבוהה. המפיות, כסמל סטטוס, לא מאכזבות גם כאן: ארוחה ב"דל מאר" מתבררת כטעימה במיוחד. זו לא מסעדת בסטה ולא מסעדה חובבנית - כאן עובדים מקצוענים. רק בסוף הארוחה התברר לנו שהשף הנוכחי, דודי קדם, סיים לא מזמן לעבוד אצל רותי ברודו.
תמורת 320 שקלים לאדם תזכו לארוחת טעימות. מי שחושש מהמילה האחרונה, יכול להירגע: לא מדובר ב"טעימות" קמצניות, אלא במנות נדיבות לכל דבר, טעימות ויפהפיות, שבסופן תצאו שבעים ומרוצים. טרטר הדג למשל: הפרזנטציה שלו יפהפייה – הוא מוגש בתוך צדפת ענק, והוא עצמו כולל טונה אדומה, פלמידה לבנה, צנובר, כוסברה ושאר תוספות, אבל הטוויסט שכבש את המראה ואת הטעם הוא כדורי הליים בצבע ירוק זורח, שהופכים את המנה לכזו שלא תשכחו. גם הסשימי יפהפה: נתחי טונה אדומה כשסביבם ויניגרט מנגו ושמן בזיליקום, ועליהם גבינת המאירי ו"פופקורן" כוסמת. הטונה האדומה היא כוכבת הערב ב"דל מאר", גם במנה נוספת – הפעם היא צרובה ועליה קולרבי מוחמץ, סלסת כוסברה ותפוחי עץ, יוזו קושו, פונזו וצ'ילי אדום, והיא מתקתקה־חמצמצה־חרפרפה וגורמת ללונה פארק של טעמים.
אהבנו במיוחד את הריזוטו חצילים שרופים. ריזוטו אף פעם לא יכול להצטלם באופן פוטוגני, אבל כאן, עם גבינת המאירי, צנובר קלוי, תימין צעיר, גרידת לימון פרסי ושמן זית, הוא גם נראה נפלא וגם מעודן בטעמיו. המנות מוגשות כאן בהפתעה – השף מכין מה שנראה לו לנכון, בהתאם להוראות מטעמכם: עם פירות ים או בלעדיהם, עם חריפות או ללא. אהבנו גם את הבייגלה הירושלמי, המוגש כאן כתוספת לאחת המנות. ד
"דל מאר", יפה נוף 99 חיפה, 04־8668813 (לא כשר)
ממרח הרינג - מתי אי פעם טעמתם דבר כזה? או שקשוקה עם קארי ירוק וקרם קוקוס? במלון הבוטיק החיפאי "קולוני", הנחשב למלון הראשון שהוקם בארץ, נותנים לשף אנדריי בובר חופש פעולה, והתוצאה פשוט מרשימה. ארוחות הבוקר, שמעכשיו גם פתוחות לקהל, מוגשות בסגנון בופה, אבל הן לגמרי גורמה ומדויקות. השף אף משתדל להמעיט בשימוש בשמן ובטיגון, כך שאפשר לומר שמרוויחים כאן פעמיים - גם טעים וגם בריא.
המלון, שבו התאכסנו חברי ועדת פיל בשנת 1936, שואב השראה ממטבחים רבים בעולם. בארוחת הבוקר מצאנו טנזיה מרוקאית, סלט מלפפונים הונגרי, קרם קוקוס תאילנדי, קארי הודי, קציצות רוסיות והרינג הולנדי. ואיכשהו, מתחשק לטעום מהכל. אהבנו גם את המיני פשטידה ("עם ממש מעט שמן"), את הפטרייה הממולאת בגבינות (זו כבר מנה מושחתת), את ממרח הסלק (עם טחינה גולמית) ואת לביבות הגבינה הרוסיות סירניקי העשויות סולת, גבינה, צימוקים ושמנת חמוצה. אפילו החומוס מוכן כאן.
האורחים שיסעדו בחדר האוכל הוותיק, הפונה למושבה הגרמנית ובו סעדו בין היתר אנשי השלטון העותמאני וקציני הצבא הבריטי, יוכלו ליהנות כעת לא רק מנוף של אחד מהרחובות היפים בישראל שבראשו מקדש הבהאים, אלא גם מארוחת בוקר קוסמופוליטית, ביתית וכשרה.
“קולוני", שדרות בן גוריון 28, חיפה, 04־8513344 (כשר)
התרעות פיקוד העורף