בחודש האחרון, די בסמיכות, נפתחו במקביל שני בתי קפה – “שוקולד קפה” של דביר קרפ, שנרצח בביתו ברעים ב־7 באוקטובר, בנווה אשכול, ובית הקפה החדש של קיבוץ רעים, במסגרת מיזם “קפה עוטף”, בגבול נווה שאנן־פלורנטין בתל אביב, במרחב הקהילתי שניצב מול קאנטרי העלייה (וולפסון 54) אשר עובדי בית הקפה בו הם תושבי הקיבוץ והכנסותיו מוקדשות לשיקום ולבנייה מחדש של יישובי העוטף.
בית הקפה התל אביבי גם ימכור בחנות "שוקולד דביר" את השוקולדים של דביר ז”ל ויהווה מעין שלוחה של בית הקפה שבדרום. מי שהלב שלה נמצא בשני בתי קפה אלה היא רעות קרפ (42), פרודתו ואם ילדיו של דביר ז”ל, שמחזיקה בבעלות בבית הקפה בנווה אשכול ומנהלת את חנות הדגל "שוקולד דביר" בבית הקפה התל אביבי, שאותו מנהלים עמית כהן מקיבוץ רעים ואלמוג פולק מקיבוץ אורים, ובחרה להנציח בדרך זו את מפעל חייו.
“זה מאוד מרגש אותי”, היא אומרת. “עבורי בית הקפה הזה הוא לא רק דרך להנציח את דביר ואת מפעל חייו, אלא גם לייצר עבור הקהילה שלנו, של רעים, שכרגע מעל 350 מתושביה מפונים לתל אביב, מקום מפגש שיזכיר לנו את הבית ואת האנשים האהובים שאיבדנו. החיים שלנו לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו, אבל הקהילה היא עוגן ויתד שמחזיק אותנו, והקפה יהדהד את הזיכרון של דביר שהצליח לשמח כל כך הרבה אנשים באמצעות השוקולד שלו. זה סמל לתקומה בעיניי”.
יזמי בית הקפה הם תמיר ברלקו – יזם ומייסד רשת “ארקפה” ומיזמים קולינרים רבים בארץ ובחו”ל, ומיכל ציון – בעלים ומנהלת בחברת אידאה קידום מכירות והפקות בארץ ובעולם, והוא בית הקפה השני שנפתח בתל אביב במסגרת המיזם. הראשון היה “קפה עוטף – נתיב העשרה”.
“קרה שחיים ילין (ראש המועצה האזורית אשכול לשעבר), שהוא חבר טוב, הציע לי להעתיק את שוקולד קפה לתל אביב, ובמקביל הגיעה ההצעה מתמיר ברלקו המקסים לגבי פתיחת קפה עוטף - רעים בשכונת פלורנטין ומשם זה התגלגל”, היא מספרת. “בהתחלה לא ידעתי אם אני בנויה לזה כי יש לי שלושה ילדים בטראומה, אבל הרגשתי שבשביל דביר, שסומך עליי, אני מוכרחה ובעיקר מסוגלת לעשות את זה”.
“הילדים צריכים אמא עובדת"
מאז 7 באוקטובר התפרסם סיפורה של משפחת קרפ בכלי התקשורת הישראלית והעולמית שהעיד על גודל הטרגדיה ואכזריות האויב. בבוקר שבת הארורה ההיא שהו דביר (47), בת זוגו סתיו קמחי ז”ל ושני ילדיהם של דביר ורעות, דריה (10.5) ולביא (8), בממ”ד שבביתם ברעים, כשפרצו המחבלים לביתם.
דביר זינק לעברם עם גרזן, חיסל אחד מהם, אך שני האחרים רצחו אותו והרגו גם את זוגתו סתיו לנגד עיניהם של שני הילדים. באותו בוקר רעות הייתה אצל חברה ביהוד, כשקיבלה הודעת וואטסאפ מדריה, שסיפרה לה שאביה וזוגתו נרצחו. דריה ולביא התעטפו בשמיכה על המזרן בממ”ד, וכשהמחבלים הרימו את השמיכה וגילו את שני הילדים הרועדים – הם כיסו אותם ובדרך נס לא פגעו בהם. אחרי תשע שעות בממ”ד חולצו הילדים דרך החלון וניצלו.
בתם הבכורה של דביר ורעות, ליה (13), שהתה באותה שבת אצל חברה במושב הסמוך עין הבשור וגם ניצלה. הודעת הוואטסאפ שבה דריה כותבת לאמה: "אמא, זאת דריה, אבא נרצח, גם סתיו. הצילו", התפרסמה ברשתות החברתיות והפכה מסמך המסמל את רגעי האימה הבלתי נתפסים שחוו הילדים בטבח הנוראי.
מאז המשפחה התפנתה לתל אביב ורעות וילדיה משקיעים את מלוא מרצם בטיפול בטראומה. “כרגע הילדים שלי לא נמצאים במסגרת חינוכית כי מאוד קשה", היא אומרת.
"זה לא מצב רגיל, אז גם לי ההליכה לעבודה הרגישה לא בסדר כשיש לי ילדים בבית, אבל הבנתי שהילדים האלה צריכים לראות אמא עובדת ועושה ולא אמא ששוכבת מתחת לשמיכה ממורמרת וקורבנית – זה יעזור גם לתקומה שלהם”.
“חשוב לי לספר בכל הזדמנות את מה שקרה לנו ב־7 באוקטובר כי אני חושבת שהעובדה הזו פותחת לאנשים את הלב. אני רואה מה קורה לאנשים שמדברים איתי מבלי שהם יודעים את הסיפור שלי ואיך הם מתנהגים אחרי שהם שומעים את הסיפור ומבינים מיהו דביר מהשוקולדים, משהו בפנים של האנשים מתרכך ונהיה יותר אמפתי”.
היא מספרת על מקרה שאירע לה רק השבוע: “כשהקפה בתל אביב היה בהרצה והייתה לנו השקה רק לתושבי הקיבוץ, לפני הפתיחה הרשמית, פתאום בא זוג שאינו מהקיבוץ ורצה להיכנס, אבל הסברתי להם בצורה מאוד יפה שנפתח מחר כי היום זה בהרצה לקיבוץ, אז הבחור אמר לי במין התרסה כזו: ‘לא צריך, נלך לשתות קפה במקום אחר’.
התקרבתי אליו ואמרתי לו שייכנס קצת לפרופורציות, בעלי נרצח ב־7 באוקטובר מול עיני הילדים שלי, בבקשה, קצת סבלנות וסובלנות, מה קרה? הקפה עדיין לא פתוח. הוא היה בהלם ולא ידע איפה לקבור את עצמו מהבושה. חשוב לי מאוד שאנשים יגלו קצת הבנה זה לזה. אנשים כל הזמן רבים ומתכסחים אחד עם השני, ואני חושבת שכולנו צריכים לנשום, להירגע ולהבין שאנחנו חיים רק פעם אחת על כדור הארץ ועדיף שזה יהיה בכבוד ובהבנה הדדית. זה יהיה יותר נעים לכולם”.
“להזכיר את טעם השוקולד"
אל עסקי בתי הקפה הגיעה רעות בזכות דביר. “אני בכלל מגיעה מתחום הבנקאות והייתה לי קריירה בזה”, היא מספרת. “ב־2004, כשהכרתי את דביר, היה בבעלות משפחתו בית קפה בשם אלפרדו בדיזנגוף־פרישמן בתל אביב, שהיה ממוקם איפה שבית הקפה המיתולוגי פינתי נמצא.
את נושא השוקולדים דביר הכניס לעסק כי הוא למד להיות שוקולטייר בבלגיה בשנת 1996. אני במקור נולדתי וגדלתי בקיבוץ רעים ולכן תל אביב הייתה עבורי מעין אפיזודה של כשבע שנים, כשעברתי לגור בה אחרי הצבא.
באוגוסט 2011, אחרי שדביר ואני התחתנו ואחרי שנולדה לנו ליה, החלטנו לעזוב את תל אביב ולעבור לרעים. בשביל להתפרנס פתחנו בית קפה במועצה האזורית אשכול שנקרא ‘שוקולד קפה’".
"זה היה מאוד ייחודי באזור, הרבה בגלל הכישרון, הכריזמה והחריצות של דביר. בשלב מסוים אני פניתי ללימודי תואר בכלכלה וניהול, וכשדביר ואני החלטנו להגדיל את המשפחה סיכמנו שאני בינתיים אלד ואגדל את הילדים ואעבוד עם דביר יחד בקפה. ב־2018, כשהתחלתי לעבוד ברמת גן בתחום שלמדתי, דביר הכניס את אורי שטיינר כזכיין לבית הקפה שבבעלותנו”.
מספר חודשים לפני 7 באוקטובר נפרדו רעות ודביר (“זה היה בכבוד הדדי, באהבה ובהבנה מלאה, נשארנו חברים טובים. לא הספקנו להתגרש אז אני נחשבת לאלמנתו”), עשו חלוקה שווה של ביקורי הילדים בסופי השבוע ונשארו שותפים עסקיים בבית הקפה שהפך למפעל חייהם.
“עכשיו בית הקפה בנווה אשכול נפתח. עדיין לא הגענו לייצר שם שוקולדים (זה בתוכנית), אלא הוא נפתח כדי לעזור לקהילה ולהזכיר להם את הטעם של השוקולדים של דביר”, היא אומרת.
התרעות פיקוד העורף