בסוף השבוע האחרון, נסעתי לבקר את ההורים שלי בחצור הגלילית שבצפון הרחוק. כתושב תל אביב בהווה, לערב חמישי כזה, שיגרום לי להרגיש בדיוק כמו במרכז, בהחלט לא ציפיתי.
כמו כל אחד שגדל בגליל, גם אני את שעות הפנאי שלי כנער מתבגר ביליתי בנסיעות לערים רחוקות. כדי לצפות בסרט היינו צריכים לנסוע 40 דקות דרומה לעיר כרמיאל, כדי לצאת למועדון נדרשנו לנסוע אפילו קצת יותר - שעה לפחות לרמת ישי או חיפה. מבחינת ברים, באזור חצור אני מכיר מספר ברים שאותם ניתן לספור על יד אחת.
אז הנוף מדהים, את החרמון הלבן והמושלג רואים מכל פינה, הכינרת במרחק של עשרים דקות, אין ספור נחלים ומעיינות. ובכל זאת, אי אפשר להתווכח עם העובדה שמבחינת חיי לילה - הצפון לוקה בחסר (בלשון המעטה). ראש פינה, הנמצאת במרחק של חמש דקות נסיעה מחצור, די הצילה את המצב עבורנו - צעירי הגליל. היא שוכנת למרגלות העיר צפת ובה מספר לא קטן של מסעדות, בתי קפה, מתחמי קניות, וגם בר אחד. אך בחצור - שממה.
מקום אחד, חדש ומיוחד במינו שבה את ליבי, וגרם לי להאמין שיש עוד תקווה - הצפון יכול להיות פורח ושוקק חיים, גם עבור צעירים. הגעתי ביום חמישי האחרון, לבר-מסעדה שנמצא בתוך לא פחות ממספרה. כשחברה טובה שלי סיפרה לי על המקום, אני מודה שהרמתי גבה, היא לחצה והלכנו. נכנסנו למקום שמעוצב ברמה הכי גבוהה, מיוחדת ויפה שאני ראיתי בכל הצפון. פינת עישון מתחנת אוטובוס, מנורות רחוב שהן תאורת הבר, נרות בכל מקום, מוזיקה שלא מביישת את הבר הטוב ביותר בתל אביב. וכמובן איך שכחתי - האוכל. סושי ודגים נאים שגרמו לי לשכוח שאני נמצא בחצור הגלילית, ולא במסעדת שף מהטובות בתל אביב. סלט פפאיה מדהים וההברקה - סלט פומלה.
"תמיד היה לנו חלום לפתוח מקום כזה, דווקא בחצור. לפני שלוש שנים לקחנו יוזמה ובמקרה המבנה הזה היה פנוי. הפכנו מחסן למה שהוא היום", סיפר אמיליו בסיום. התאהבנו בצמד והחברה שאיתה הגעתי זכתה למשהו שלא קורה בדרך כלל - בסוף הערב היא יצאה עם פוני חדש.
אז נכון, בעיית התעסוקה והפנאי לצעירים נמצאת כרגע בתחתית סדר העדיפויות של הממשלה, זה עצוב אבל מובן לנוכח הנסיבות הקשות. אך האמת שזה תמיד היה ככה, הצפון תמיד היה בתחתית סדר העדיפויות. הסיפור הזה מתכתב בצורה כל כך מרגשת עם הסיפור של השבעה באוקטובר. המדינה נעלמה ורוח האדם נכנסה לפעולה. סיפור על אזרחים שיצאו להגן על הבית בעצמם, כל אחד בדרכו שלו. הצפון, אחרי כל מה שהתושבים עברו, זקוק ליוזמות ומקומות כאלה.
אל לנו לשכוח שהצעירים שכבר עזבו וטעמו את סגנון החיים התל אביבי, כזה שבו הכל במרחק הליכה - לא בטוח ישובו. וזו נקודה חשובה, נערים וצעירים רבים בוחרים לעזוב את הצפון כי עם כל היופי והטבע, בסוף תשמעו: "אין מה לעשות כאן, משעמם". צריך לפעול, עכשיו.
כשאני נכנסתי לחלל המסעדה נפעמתי מיופייה, את אורן ראיתי בבר והוא הכין לי קוקטייל מדהים. את אמיליו ראיתי מציץ מהמטבח לראות שכולם מחייכים. הסיפור הזה ריגש אותי כאזרח במדינה וכתושב חצור הגלילית בפרט. הוא גרם לי להאמין שבאמת יש תקווה ועתיד גם לצעירים בצפון. עבורי זו הייתה נקודה של אור, אחרי יותר משנה בה הצפון דימם.
התרעות פיקוד העורף