מסעדת "קומראן" של שף מושיק רוט הממוקמת ברחוב הארבעה 21, הפכה בחודשים האחרונים לאחד המקומות המדוברים בתל אביב. אז הסתקרנתי לגלות על מה כל המהומה, והאמת - הופתעתי.
המקום מעוצב בטוב טעם בסגנון מודרני קלאסי, ויש גם חדרים פרטיים לאירועים ומה שנראה גם כמו מרפסת מקורה שהיא בוודאי אזור עישון. השולחנות ערוכים בקפידה כשנרות דולקים ואגרטלי פרחים מונחים בכל מקום. איך שנכנסתי ממש התאהבתי באווירה הנעימה והצעירה של המקום. מה שהפתיע אותי במיוחד ושלא ידעתי מראש - זה שהמסעדה הזו כשרה, כך מסתבר. הבנתי את זה כשראיתי שרוב הסועדים חובשי כיפה.
הגעתי למקום בשעה 21:00 וכחצי שעה לאחר מכן המסעדה התמלאה בקבוצות קטנות של צעירים וזוגות שהקיפו את הבר, שם ישבתי גם אני. המוזיקה הייתה שקטה יחסית והתגברה תוך כשעה למוזיקה מזרחית שמחה כזו שגרמה לכולם לשיר בקולי קולות. כבר מיד כשנכנסתי שמתי לב שהשירות תואם את המקום, הרמה גבוהה, צוות הבר היה אדיב, שירותי ובקיא בתפריט והסביר לפרטי פרטים ממה מורכבת כל מנה וממה מורכב כל קוקטייל.
הקוקטייל הראשון ששתיתי היה לוקום (90 ש"ח) - מורכב מוודקה, קוואנטרו, חמוציות, אננס וליצ'י. פירותי ולא יותר מדי אלכוהולי. מתאים לחובבי מתוק. צפון-מערב (91 ש"ח) - גם מעולה, אבל מתאים יותר למי שאוהב ערק. מורכב מערק, אפרול, אשכולית אדומה ושקדים.
ונעבור לאוכל
התפריט של הקומראן מורכב מיותר מנות ראשונות וכמה עיקריות. תנו לי להכין אתכם מראש - יקר. ולא סתם יקר, אלא יקר מאוד. אבל ביקור במסעדה כזו היא מהסוג ששומרים לאירועים מיוחדים, לחוויה יוצאת דופן, והנה אני אומרת את זה - שווה כל שקל.
הלחם עננים (45 ש"ח) גורם להתמוגג רק מהמראה שלו, שנראה כאילו הופרד מכיכר לחם ענקית ואוורירית - לא משהו שיצא לי לאכול איפשהו בארץ או בעולם מבין כל המקומות שהייתי בהם עד היום. ואם אתם מתעסקים באפייה מיד תזהו שמדובר בלחם שנאפה במקום ולא מזכיר שום דבר אחר. כמות מכובדת שמתאימה אפילו לשלושה אנשים.
פטאייר מנגולד (99 ש"ח) - רצועות חציל שרוף מונחות על לאבנה טבעוני, עלים ירוקים, טבעות פלפל צ'ילי וזיתי קלמטה. מנת פתיחה מצוינת שמשאירה טעם של עוד. קוביות לוקוס קריספי (258 ש"ח) - בדיוק כמו שזה נשמע לצד סלט מרענן, גרמולטה (רוטב) ירוקים, איולי טרטר ופלח לימון. המחיר הדהים אותי, אני מודה אבל אחרי שתטעמו תבינו על מה המחיר המופקע הזה.
את המנה הרביעית אמנם אכלתי יחסית בהתחלה, אבל דירגתי אותה במקום הראשון מבין כל המנות שאני ניסיתי וזו הסשימי אינטיאס (165 ש"ח) - פרוסות דג אינטיאס מקופלות ונחות אחת לצד השנייה בתוך רוטב פונזו הדרים הכי יפני שיש, איולי מיסו, מלפפון, אצות נורי שמקשטות מעל ושומשום קלוי. הסשימי פוגש את הלשון ואז כאילו הפונזו מתנפץ החוצה, חוויית טעמים שקשה לתאר במילים.
טאקו טרטר בקר (114 ש"ח) - ממש כמו שטאקו מגיע בתוספת של איולי זעלוק, צלפים (לא כולם מתחברים, אני מאוד אוהבת), פניני שאלוט, קרם חלמון במעטפת עירית. טעם קצת לא שגרתי אבל מנה מיוחדת וטעימה שמגיעה על פולי שעועית יבשים - לא לאכילה אלא רק לצורך ההגשה. ואז הגיעה הנסיכה של התפריט: טורטיליני ארטישוק ירושלמי (121 ש"ח) - מונח על רוטב בר בלאן, נימוח בפה ועשוי פשוט נהדר.
סלט עלים (94) - מורכב מעלים ירוקים, פירות העונה, שקדים קלויים וויניגרט אגסים. מרענן, טרי ולגמרי פותח את התיאבון. ומה יותר צרפתי מסלט עלים ירוקים או חסות לצד פילה בקר (281 ש"ח)? מוגש לצד קרם שורשים, אספרגוס צרוב ודמי גלאס שהוא רוטב צרפתי המורכב מתערובת של כמה צירים. ביקשתי מידת עשייה מדיום ורמת הדיוק הייתה מושלמת.
מנה אחרונה - לפני הקינוחים כמובן - הייתה הניוקי סבזי ובר ים (192 ש"ח) מוגשת לצד עלי מנגולד, תרד, שאלוט ולימון. אם יצא לכם לאכול ניוקי בבתי קפה בעיקר, תשכחו מכל מה שידעתם על ניוקי. הטעם והנימוחות שלו היו עוד משהו שלא הכרתי קודם לכן, ואני לא משוחדת. פשוט יצאתי מופתעת מכל כך הרבה דברים.
אחרי הפסקה (לא קצרה בכלל), הזמנתי שני קינוחים פוטוגניים ברמה מוגזמת. ברולה טרופי (96 ש"ח) - ברולה קוקוס, מרשמלו לימון, סורבה קוקוס קלוי, שטרוייזל וניל, קוביות אננס ורוטב טרופי. קינוח מרענן וקליל, כך שאם חברים שלכם יגידו לכם "אני לא יכול להכניס עוד פירור, אני מפוצץ", אין להם תירוץ.
קובאן קומראן (97 ש"ח) - פנקוטה ויסקי וניל, גלידת קרמל שטרוייזל קקאו, סיגר שוקולד מריר במילוי קרם קרמל וקרמו שוקולד ויסקי פולי קקאו גרוס. הנראות של הקינוח הזו פשוט הותירה אותי פעורת פה - הוא נראה לגמרי כמו מאפרה עשויה מקרח שעליה מונח סיגר מאפר, כש"האפר" מורכב מפולי קקאו גרוס. על זה נאמר יפה גם מבפנים וגם מבחוץ.
במהלך הערב, המוזיקה כבר הפכה ממש קצבית ומספר רקדניות בתלבושות ססגוניות ומנצנצות נכנסו פנימה, החלו לרקוד והוסיפו לאווירה שכבר הרגישה ממש עממית. שף מושיק רוט הגיע בכבודו ובעצמו למסעדה, התיישב על הבר והצטלם עם כל מי שניגש אליו בחיוך ובחיבה. הברמנים והמבלים כבר עלו לרקוד על הבר והאווירה הייתה מאוד מרוממת.
כמובן שלמקום יש שני צדדים - אם תגיעו מוקדם יותר תוכלו ליהנות מארוחת ערב שקטה, כשבשעות היותר מאוחרות זה כבר חפלה של ממש. מה שתבחרו, כל האופציות פתוחות.
לסיכום, הגעתי לקומראן במחשבה שמדובר במסעדה בסגנון שונה, פחות עממי, יותר קלאסי- אירופאי ויצאתי מופתעת לגמרי. האוכל עמד ואפילו עלה על כל הציפיות, את שף מושיק רוט לא ציפיתי לראות שם - ביקור שהפתיע אותי מאוד, ועוד יותר הפתיעה אותי העובדה שהמסעדה כשרה והאוכל פשוט נפלא וברמה מאוד גבוהה.