ובכל זאת, אתם מוזמנים להצטייד בעגלת קניות, כי למרות הפתיח, זה לא שאי אפשר לרכוש בשוק פירות וירקות, חלק מהדוכנים המקוריים עוד נותרו, מאלה שברחוב דניאל שמחבר בין השוק לים ("האפרסק הזה הוא כמו ויאגרה" אמר לי פעם אחד המוכרים, כממתיק סוד – ואני לא ידעתי אם לשמוח על שהוא חולק עמי מידע כה אינטימי על אפרודיזיאק טבעי, או להיעצב על שאני נראה בעיניו כמי שזקוק ל"חיזוקים"), דרך "כרמלה" עם הצוות הזר - מאריתריאה עד תאילנד -ובעיקר עם הבעלים, אלי, כוכב רוקנרול בדימוס, שמשמיע את המוזיקה הכי טובה בעולם.
ויש גם את "ינעל העולם" (עבד שקרא, תמיד בחולצה אדומה) - וכך הלאה, לאורך רחוב הכרמל, עד לפינת רחוב השומר.
ולא רק מן הצומח, כי יש גם דוכנים נהדרים של דגים (לא נזכיר את המילה "דגים" מבלי לציין את החנות של מוסי (משה פנצטר), שכל מסעדני תל אביב משחרים לפתחה, יש בשר (מיט-מרקט,כמובן, אבל לא רק), יש את "דווקא-גורמה" עם גבינות מכל העולם (אם לא בא לכם להיכנס לשוק, נסו את "אבי שיווק גבינות", ברחוב קלישר, מול חניון האוטובוסים של "דן").
סקר שוק
כלומר, קיימת עדיין האפשרות להגיע עם עגלת קניות ולחזור הביתה עם כל טוב, אבל יש שתי מכשלות עיקריות: הראשונה אינה הבעיה רק של שוק הכרמל, אבל היא כואבת במיוחד – המחיר.
ההוויה המטרידה הזאת לא הרגה את השוק, אבל הפכה אותו מלב פועם שתושבי העיר נוהרים אל דוכניו, למקום עלייה לרגל לתיירים, כולל תיירי-פנים, כלומר ישראלים.
זה טוב אולי לדוכני הבגדים ולמוכרי המזון המוכן, אבל קצת פחות למי שמחפש לא רק סחורה טרייה, אלא גם אווירה: פעם היו הבסטיונרים מתחרים על תשומת לב הלקוח בשירה. היום, השירה היחידה שתשמעו היא דרך מערכת הגברה.
רע לקונים, אבל חגיגה לסועדים – כי למרות שאווירת השוק דעכה, הרי שהסצנה הקולינרית סביבו דווקא נסקה עד כדי כך, שאפשר לקבוע שאין עוד בישראל מתחם שמרכז בתוכו כל כך הרבה אטרקציות קולינריות - מאוכל רחוב זול ועד למסעדות יקרות.
סרט בורקס
נמנה רק כמה מהסגנונות והשמות: בסמטת הכרמל תמצאו את מסעדת הבשרים 25-M, לא זולה, אבל יופי של מנות. ברחוב השומר שוכנת כבר יותר מ-17 שנים ה"בסטה" הנפלאה, אך גם היקרה, שמתהדרת באוסף היינות (אם כבר אווירה של יוקרה שכאילו אינה מודעת לעצמה) הטוב במדינה.
אם הולכים מעט לכיוון הכרם, מגלים שלמרות שהחומוסיות האייקוניות כמו שלמה ודורון או הסורי, נסגרו כבר מזמן, הרי שנשארו עוד כמה תימניות מקוריות (כלומר, מסעדות), חלקן אפילו לא רעות. ואם כבר הלכנו כמה צעדים לכיוון הכרם, אתם מוזמנים לחפש את "פיש אנד צ'יפס מרקט", שבתרגום לעברית פירוש המשפט הוא "כיף גדול"...
בכניסה שקרובה לרחוב אלנבי החפור עד לייסוד (הוותיקים שבין הקוראים עוד זוכרים בחיבה את השם "כיכר מגן דוד"), ממש בדוכן הראשון מצד ימין (אם עומדים עם הפנים לשוק והגב לרחוב קינג ג'ורג'), נמצא הדוכן שנקרא בפשטות: "הבורקס הטורקי", דוכן שהוא עסק משפחתי שמנוהל בידי בני הדור השני.
"נהייתם מישלן" אמרתי לו בחיוך – וחשבתי שבכך נתתי לו מחמאה, אבל הוא דווקא כמעט שנעלב: "סליחה אדוני, אבל תמיד היינו מישלן!". האמת? צודק.
הבורקס נפלא, המעטפת פריכה אבל לא נוקשה והמילוי כל כך טעים, עד שהייתי מנחש שהם משתמשים בגבינת טולום טורקית מקורית (שהפכה קשה להשגה בעידן של הרעה ביחסים עם ארץ המוצא).
בשלוש מילים: טעים, טעים, טעים... וגם העלה לי רעיון לאליפות בורקס עם העגלה בחיפה, הבורקס של אמא משוק עלייה, הבורקס-מים משדרות ההגנה שליד שוק התקווה... למה לא, נעשה כבוד לבלקן.
ריקודי עמבה
נשארים בבלקן ועם עוד מאכל שמזוהה עם טורקיה, אם כי אנחנו קוראים לו "שווארמה" והם "דונר קבב".
למרות ממדיי הנדיבים, הרי שקטונתי אפילו מלהתחיל לעורר דיון באשר לזהות השווארמה הטובה בישראל. כילד חיפאי אהבתי את זו של פורד חאזן המיתולוגי ואז גיליתי את במבינו ואחר כך את אמיל הידוע, אחר כך התוודעתי לכמה "אורדונים", כלומר רמת-גנים שהולכים לעולם בעקבות ה"שמש"... ותל אביבים שמכורים למוטפאק הנפלאה – וזה כאמור אפילו לא חלקיק ברשימה (רק לא מזמן גיליתי מקום נהדר ליד המשטרה ברמת החייל, מכל המקומות שבעולם...!).
מה שאני כן יודע הוא שלמרות שניסיון לדרג שווארמיות נדון מראש לכישלון, הרי שמפגש-רמב"ם, מוסד חדש (יחסית) יכנס בקלות לכל עשירייה פותחת של דירוג שכזה.
על הסיחים מסתובבים להם שיפודים של בשר עגל עם כמות נדיבה של שומן כבש והתוספות פשוטות, אבל נהדרות: עגבניות טריות, בצל בחצאי פרוסות דקיקות, פטרוזיליה, טחינה, עמבה – ולמי שפחות בעניין של כשרות, יש גם אופציה של יוגורט, כמו בטורקיה.
בשתי מילים: פשטות מדויקת, ולא בכדי – הבעלים הם אותם הבעלים של "הבסטה" שברחוב המקביל, שלא מזמן נוסף לה גם הבר המקסים "מוריס". החבר'ה האלה לא מוכרים את עצמם בזול, אבל יודעים את העבודה.
הקהל היפסטרי ברובו, אבל גם תיירי-פנים מכל רחבי הארץ, ששמעו על המקום (שבערב מגדיל מאוד את היצע המנות והופך לסוג של מסעדת רחוב מזרח-תיכונית). הישיבה היא על בסיס מקום פנוי, אבל אם תשאלו אותי, אין כיף גדול כמו לקחת לצד השווארמה כוס של בירה (סן מיגל) לעמוד ליד הבר או למצוא איזה ספסל ולתצפת על הקרנבל האנושי של רחוב רמב"ם. השווארמה אמנם לא זולה, אבל לפחות הנוף בחינם.
הפיתות מושלמות, את הלאפות שישראלים משום מה כל כך אוהבים, הם השאירו לאחרים. המחיר, כבר הזהרנו, יקר יחסית לז'אנר: 58 שקלים למנה, אבל בחישוב של שקל מול הנאה, יש תמורה לאגרה.
אז למרות החפירות (רובן בגלל הקו הירוק), למרות עבודות השיפוץ שייחלו בקרוב ברחוב קינג ג'ורג' שיהפוך לחד-סיטרי, למרות שהרכבת הקלה לאזור היא עניין של שנים – והמטרו נשמע כמו מדע בדיוני, עשו לעצמכם יום כיף בשוק הכרמל, במיוחד עכשיו באביב, רגע לפני שיתרגש עלינו הקיץ המהביל.
נסו בורקס, נסו שווארמה – או שפשוט תנו לעצמכם ללכת לאיבוד בין הדוכנים, המסעדות הקטנות ובתי הקפה של השוק. כי דבר אחד בטוח: לא תצאו מפה רעבים.
התרעות פיקוד העורף