שלוש שנים התגוררתי בלונדון, ולמחוז קורנוול (Cornwall), בקצה הדרום-מערבי של האי הבריטי, לא הגעתי. במשך שנים ההחמצה הזאת העיקה עלי, וב-2014 דרכה סוף סוף כף רגלי בלנדס-אנד, בקצה הארץ הצופה על האוקיינוס האטלנטי. כיבושה התיירותי של אנגליה הושלם.

למרות ריחוקו מלונדון - כ-400 ק"מ - מחוז קורנוול הוא אחד האזורים המתוירים בבריטניה, בעיקר בעונת הקיץ, בזכות חופיו המרתקים על צוקיהם ומפרציהם וכפרי הדייגים שבו. מדריך "לונלי פלנט" המשיל את חצי האי קורנוול למסגרת יפה של תמונה רגילה, כשכוונת מחבריו היא לומר שרק קו החוף של החבל ראוי לביקור. אין מחלוקת על שחופי קורנוול הם מלהיבים, אולם גם בתוככי הארץ אפשר ליהנות כתיירים.

אחרי נסיעה ממושכת על דרך המלך, ה-A30, כיוונו את המכונית ל-Tredethy House, בכפר הזעיר הלאנד (Helland) שם השתכנו ימים אחדים. הדרכים הצרות שהוליכו אל יעדנו, שלצדיהן ניצבו משוכות שיחים בגובה אדם, היו אתגר לנהג. לאחר שעמדנו במבחן הזה, קיבלנו את הפרס המושלם. "טרדטי האוס" הוא אחד מבתי האחוזה המרשימים שנבנו באזור במאות ה-16 וה-17. בתולדותיו נרשם כי אחד מדייריו היה הכומר צ'רלס פיטרס שהתמחה בלשון העברית דווקא.

הבית, ששופץ ב-1892, שימש בימי מלחמת העולם השנייה מקלט לילדים שהוברחו מאימת ההפצצות על לונדון. אחר כך היה רכושו של נסיך תאילנדי, ועתה הוא בבעלותו של זוג איטלקי שמפעיל 11 חדרי אירוח ייחודיים, שמחלונותיהם נשקף אופק ירוק של עמקים וגבעות. לצד חדרי האירוח ויתר האולמות הציבוריים בבית, שהם יותר מן המצוי ב-B&B שגרתי, מגיש הבעלים בחודשי האביב והקיץ ארוחות בטרטוריה הפונה אל הגן.

המפרצים של קורנוול. צילומים: תלמה אדמון

בלב הכפר הלאנד זורם נהר הקאמל הצנוע מתחת לגשר עתיק: ההלאנדברידג'. זהו גשר אבן צר מאוד וייחודי הנסמך על ארבע קשתות. הוא נבנה במאה ה-14 או ה-15, תלוי מהיכן שואבים את המידע.

לאורך גדת הנהר הייתה בעבר מסילת ברזל, וכיום היא משמשת מטיילים העושים את ה"קאמל-טרייל". זהו שביל כבוש, שאורכו בסך הכל 28 ק"מ, והוא מתאים להולכי רגל, לרוכבי אופניים וגם לרוכבי סוסים. לאורכו יש מגרשי חניה אחדים וחניונים. הנתיב צופה בחלקו על נהר קאמל ממעל, ולעתים הוא נושק למימיו. תחילת המסלול בעיירה וויידברידג', והוא מגיע עד העיירה פאדסטו על חוף הים. בנתיב זה, המתאים גם לנכים בקטעים מסוימים, פוסעים מדי שנה 400,000 איש. ביום שבו טיילנו לאורך הנהר לא פגשנו טיילים אחרים, למעט שני רוכבי אופניים מקומיים.

העלמה אליסון, שהגישה לנו את ארוחות הבוקר בחדר האוכל המטופח ואחר כך הייתה גם אחראית לניקיון החדרים, מגיעה לעבודתה במכונית מיני-קופר, ויש בכך כדי לומר משהו על הדרך שבה הבריטים מכבדים את העבודה, כל עבודה. היא המליצה לנו לבקר ב"בודמין מור", שמורת טבע מכוסה בסלעי גרניט, שהם מראה אופייני לדרום אנגליה.

סביב ה-Moor מצויים כפרים אחדים, שתושביהם עוסקים בגידול צאן, בקר וסוסים. בבית הדואר המקומי, שהוא גם חנות מכולת, בכפר סנט-ברווארד קנינו גלוית נוף ובול, ובאותה הזדמנות שאלנו את הפקידה-זבנית על מה תמליץ לראות בכפר מגוריה. השאלה התקבלה בתמיהה. "אין מה לראות כאן", הייתה התשובה ואחר כך בהארה של רגע הוסיפה האישה: "בהמשך הדרך נמצא הפאב הגבוה בקורנוול". הלקוח המקומי האחר בבית הדואר הסכים עמה: "אין משהו מיוחד לראות, וטוב שכך", הוסיף ברמיזה לצמד התיירים המטריד. אז נסענו לראות את הפאב ובאותה הזדמנות ראינו גם כנסייה, וממרום הגבעה הזאת למדנו שאפשר להשקיף משם על נוף צפון-מזרח קורנוול.

עיירת החוף סנט-מויס

בין הפרות לשחפים

מן הכפר החשוף לרוחות הדרך עד לפאדסטו, העיירה, היושבת בפתח שפכו הרחב של נהר קאמל, היא קצרה. הכביש, כדומיו בחבל ארץ זה, הוא דרך נוף המציגה את לשונות הים החודרות אל קו צוקי החוף. בפאדסטו יש מעגן סירות צנוע, וסביבו ניצבים בתים צבועים כחול-לבן, עם חנויות ובתי אוכל לשירות התיירים. אחת מהן נשאה את השלט "טרדישיונל קורניש פסטרי קומפני". המאכל הזה, המופיע בראש רשימת המאפיינים את תפריטי קורנוול, הוא סוג של כיסון דומה לסמבוסק, ממולא מחית תפוחי אדמה ובשר. פסק הדין: אכיל וטעים.

עקפנו את לשון הים של פאדסטו בדרכנו לכפר הדייגים הציורי פורט-איזק, שם המתין לנו חברנו שהגיע לכפר על אופניו. היישוב הזה, בחוף הצפוני של קורנוול, מצדיק את התואר "ציורי". בעינינו הוא היה היפה שבכפרים שבהם ביקרנו בחבל ארץ זה. מגרש החניה של הכפר נסלל במרומי הצוק, וממנו מוליך שביל הליכה במורד הצוק והסמטאות עד למרכז הכפר שעל החוף. לאורך השביל מקננים המוני שחפים הממלאים את האוויר במעופם ובצווחותיהם. מעבר למעגן ניצבים על המדרונות בתי מידות, ומעליהם משתרעים כרי דשא שפרות רועות בהם עד קו הרכס. סמטאות הכפר חמודות ומציעות חנויות אמנות זעירות ובוטיקים של אופנה ומזכרות.

המרחק מבסיסנו שבהלאנד עד לקצה האי הבריטי שבלנדס-אנד, סוף הארץ, הוא כ-100 ק"מ. היה ברור לנו מראש שאין שם מכמני נוף, אלא לכל היותר רוח חזקה. אולם להיות בקורנוול בלי שכף רגלך תדרוך בלנדס-אנד דומה לביקור בקייפטאון בלי להגיע לכף התקווה הטובה. אז נסענו את כל הדרך, הצצנו במבנה המכוער של מרכז המבקרים ולא ויתרנו על צילום ליד השלט. מוזרות הן בחירותיו של תייר.

התותחים בסנט-אנתוני

קילומטרים אחדים משם, בחוף הדרומי, מצוי אתר ושמו סנט-מייקל'ס-מאונט - הר מייקל הקדוש - ששמו מזכיר את האתר הצרפתי המפורסם מון-סן-מישל. הדמיון אינו רק בשם, מפני שהנזירים שהקימו את האתר הצרפתי אחראים גם להקמת המנזר בקורנוול. וגם הוא, כאחיו, מנותק מן היבשת כשעולים מי הגאות.

אבן שואבת לציירים

בדרך חזרה הביתה בחרנו לעבור לאורך החוף הצפוני, שהפנינה המובטחת בו היא העיירה סנט-אייבס. זאת עיירה תיירותית מקסימה שמציעה למבקריה סניף של גלריית טייט הלונדונית. המבנה בולט מעל הטיילת בזכות הארכיטקטורה שלו. סנט-אייבס, שהייתה אבן שואבת לציירים ובראשם ויליאם טרנר, יושבת על שני מפרצים.

מפרץ אחד, המוקדש לחוף רחצה עם גלריית טייט הצופה עליו, היה די שומם בשל מזג האוויר, שחסר שמש מספקת. המפרץ האחר, שהוא הנמל העתיק - ההארבור - ובו טיילת עשירה במסעדות, היה עמוס יותר, אם כי לא צפוף כמו בימים שהשמש מאירה פנים. בעורפה של הטיילת פזורים רחובות צרים גדושים בחנויות מתקתקות עם חלונות ראווה עשירים ומעוצבים.

גני הליגן

מחוז קורנוול גאה ברשימת הגנים שהוא מציע למבקריו. שונה מכולם וחדיש מהם הוא "פרויקט עדן" מצפון לעיירה סנט-אוסטל בחוף הדרומי של החבל. זהו גן בוטני עצום השוכן תחת אוהלי כיפה אחדים, שגובהם עשרות מטרים ואורכם הכולל הוא כקילומטר. הפרויקט מכיל כ-10,000 מיני צמחים ביער גשם עתיר במפלים ובגנים המאפיינים אזורי תבל שונים. לצד אלה, כבכל אתר תיירותי, ימצא המבקר מסעדות ושעשועים.

האדם שתכנן את "פרויקט עדן" אחראי גם ל"גני הליגן", "הגנים האבודים", במתכונתם הנוכחית. הגנים הללו ממוקמים מדרום לסנט-אוסטל, וסיפורם הוא סיפורה של משפחת טרימיאן, שיצרה קהילה חקלאית שסיפקה את כל צרכיה בין השנים 1770 ל-1914. אחרון בניה נטש את המקום ב-1920. 70 שנה מאוחר יותר, ב-1990, לאחר שאת המקום פקדה סערה גדולה, התגייסו יזמים אחדים והצליחו לחדש את ימי החווה כקדם בצירוף אטרקציות אחדות. אחת מהן היא "הג'ונגל" - חלקה המדמה את ניו זילנד הירוקה עם בריכת מים, יער גשם וגשרי עצים. מסלולי ההליכה עוברים גם בשטח פתוח, ליד כרי דשא וגם ליד חלקות פרחים מטופחות וסיומם הוא בחנות בוטנית עשירה.

נסיעה דרומה מ"גני הליגן" מוליכה לחצי האי רוזלנד עד לעיירת החוף סנט-מויס, שמולה במערב, מעבר למפרץ, ממוקמת העיר פלמות'. מבצר מרשים משקיף על סנט-מויס ועל המפרץ. מצדה האחר והמזרחי של העיירה, מעבר לשפכו הרחב של נהר פרסיל, מסומן במפות מגדלור. בהגיענו לשם התברר לנו שבאתר, סנט-אנתוני שמו, הוצבה בשנת 1855 סוללת תותחים שהייתה פעילה גם במלחמת העולם השנייה. מקצה הצוק מתאפשרת תצפית נוספת על המגדלור הענקי וגם על סלע המארח קורמורנים.

את יום הטיול בחוף הדרומי סיימנו בעיירת חוף ציורית נוספת, פווי (Fowey), שאליה הגענו לקראת החשיכה. רחובותיה צרים, חנויותיה צבעוניות וכנסייתה בולטת בממדיה. בערב אכלנו כהרגלנו ארוחת ערב עממית מלווה בפיינט לאגר בפאב. שמו היה "שיפ־אין" כשמה של האכסניה שמעליו, ואשר ההיסטוריה שלה תחילתה ב-1570. מקימיו, בני משפחת ראשליי, שירתו את המלכה אליזבת ה-1. ספינותיהם הפליגו מן הנמל המקומי כדי ליטול חלק בהבסתה של הארמדה הספרדית וגם במשלוח נציגות ליבשת החדשה. המלכה הנוכחית, אליזבת ה-2, נפרדה מן העידן הקולוניאליסטי לפני כיובל שנים. היא שמחה בוודאי על שהצליחה לשמר את הממלכה המאוחדת ולא איבדה את סקוטלנד.

מסע לנוף הפראי של מחוז קורנוול, בקצה האי הבריטי

הוא אומנם מבודד, אבל מלא חופים מרתקים, כפרי דייגים ציוריים, בתי אחוזה מרשימים וגם סמבוסק מקומי שחובה לטעום. הכירו את קורנוול