"אני נורא תחרותית. אני רוצה להיות הכי טובה", הצהירה. "גם הוא רוצה להיות הכי טוב, אבל אני לא אוכל לך את הראש בשביל זה. אני חושבת שאני עדיין אשאר הגונה, הוגנת. אני לא אקח לך עובדים. אני חושבת שאסף היה כאן פחות הוגן. יש כללים בתוך התחום הזה. אם אני עכשיו יושבת אצל הברמן והוא מדהים ואני מתה שהוא יעבוד אצלי, אני לא אעשה את זה.
"אם העולם היה נורא קל, אז תפאדל. קח אותו, אני אלמד את הבא. אבל העולם הזה כל כך מסובך וקשה, ואין עובדים, אז כשמישהו בא ושואב לך את האנשים שלך אתה מתבאס עליו. ואני מבואסת עליו על הדבר הזה. בסוף תעשה לעצמך, כאילו למה אתה צריך את שלי? עבדתי עליו. אני השקעתי בו".
ברודו גירדה את הפצע המדמם של עולם המסעדנות: מחסור חמור בעובדים, שהביא לא מעט מסעדנים - בהם גם היא עצמה - להחליט על סגירת העסק בשבת. חלק הלכו עם זה ארבעה צעדים קדימה וגם הפכו את המסעדה לכשרה - כי אם הפסידו את סופי השבוע, לפחות ירווויחו את הלקוחות שומרי הכשרות.
"הצעירים מצאו לעצמם ערוצי פרנסה טובים ומכניסים יותר, כמו השקעות", היא אומרת. "אחד מהם אמר לי: 'אני עושה 10,000 שקל, כשזה נגמר אני משקיע שוב'. אז מי שצריך לממן את עצמו בא לעבוד, אבל לתפקידים שממלאים בעלי משפחות אי אפשר להשיג עובדים. אני רואה חבר׳ה שרוצים לפתוח מסעדות וישר הולכים לכשר, כי הם לא רוצים לפתוח בשבת. סדר העדיפויות השתנה".
תעשייה במשבר
סגירת בתי קפה ומסעדות בשבת מתקשרת אוטומטית למאבקי השבת ול"חוק השבת" ופרשנותו המרחיבה, אבל זאת לאו דווקא הסיבה העיקרית לסגירת שערי מסעדות ובתי קפה ביום המנוחה, אף שבסופי השבוע ההכנסות גדלות דרמטית. המחסור בעובדים, שהחל בקורונה והעמיק במלחמה, הביא לשינוי טקטוני בתחומים רבים - וגם בעולם המסעדנות ובתי הקפה מרגישים אותו היטב. עסקים ותיקים סוגרים בשבת ועסקים חדשים מחליטים מראש לא לפתוח באותו יום.
"רוטשילד 48 סגורה בשבת בדיוק בגלל זה", מאשרת ברודו. "אנחנו לא כשרים, אבל קשה להשיג עובדים שרוצים לעבוד בוויקנד, אז אתה מוותר על השבת החזקה. עובדים ישראלים, יצירי כפינו, רוצים בשבת להיות בבית עם המשפחה. זאת בעיה שהתחזקה אחרי הקורונה והחמירה במלחמה. מכיוון שאנחנו בתוך תל אביב אין לנו עניין להפוך לכשרים, כי אנחנו בבועה שלנו, אבל יש כאלה שבהחלט בכיוון הזה. זה מאבק בלתי פוסק. האמת? אני מבינה אותם. המשפחה בחופש ואתה רוצה להיות איתם. הבעיה פחות אקוטית אצל מלצרים, כי מדובר בסטודנטים שאלה הימים החופשיים שלהם, אבל עם מנהלים שיש להם משפחות זה כבר סיפור הרבה יותר מורכב".
"7 באוקטובר שהביא אחריו את השנתיים העקובות מדם לקח את מיטב הנוער למילואים. פילוח העובדים שלנו מתמקד בצעירים אחרי צבא ורובם נקראו לדגל, מה שצמצם את כוח האדם עוד יותר, כי ביטחון המדינה לפני הכל. כתוצאה מכך חלק מהעסקים החליטו להתמקד רק בשעות החזקות, לפתוח בוקר וצהריים, צהריים וערב או רק ערב.
"ישנן תלונות שכל המסעדות מלאות תמיד. זה קורה בגלל צמצום מספר השולחנות, כי אין צוות. תפוסת המסעדות נעה בין 60%־80%, מה שיוצר מחסור במקומות. עסקים שהיו פתוחים כל השבוע נאלצו להקריב יום או יומיים כדי לשמור על הצוות, ולכן, בין היתר, אנחנו רואים את גל המסעדות הכשרות שרואים עכשיו. זה קורה כי לצד המחסור בעובדים בתקופות של מלחמה האמונה מתחזקת, אנשים רוצים זמן עם המשפחה, בטח המילואימניקים, וחוזרים לערכים הבסיסיים. כשנוצר מחסור כזה בכוח אדם, סוף השבוע הוא הקורבן".
הופכים להיות HR
בסזאר 74 עובדים, ומתוכם 25 טבחים ועובדי מטבח – צוות גדול ואתגר עצום. "איך מחזיקים צוות גדול כל כך? תן לאנשים אופק מקצועי, תטפח אותם, תתחשב. המלחמה שמה ספוט על סופי השבוע. הרבה היו במילואים, אז זה הזמן היחיד לראות חברים. התחושה היא שאם לא תיתן ערך מוסף לעובדים, תאבד אותם. אתה הופך להיות HR".
בטח מפתה להפוך לכשרים. גם שוק יותר גדול וגם וויקנד עם המשפחה. "מאוד מפתה. יש לזה תמורות: אתה לא עובד בשישי־שבת, עלויות השכר זולות יותר ואתה חשוף לאירועים וקייטרינג, מה שאנחנו לא עושים כמעט. אבל אחרי הכל אנחנו לא כשרים, אז יש לנו חופש קולינרי גדול יותר, ויש גם את הרצון הזה לספק בילוי לאלה שרוצים לצאת בסוף השבוע.
"פעם בחודש אני יכול להגיד 'קיבינימט, הלוואי שהייתי כשר ולא הייתי פותח בשבת ונלחם על עובדים'. אבל אז בא אליי קולגה כשר ומתלונן שגם לו יש בעיה של עובדים, ואז אני אומר: 'אם לך קשה, מה אני אגיד?'"
התרעות פיקוד העורף