כך נולדה מזללת הדגים ופירות הים שמתרגמת את הטעמים והדיוק של המטבח שלו לפורמט יומיומי יותר. “זה לא פאסט פוד”, הוא מדגיש, “זה סטריט פוד, אבל בגבוה”. כבר מבחוץ ברור שלא מדובר בעוד דוכן אוכל רחוב טיפוסי. החזית פתוחה ומוארת, חלונות זכוכית גדולים חושפים את הדלפק בפעולה, וכמה שולחנות קטנים פזורים בחוץ. בפנים חלל נקי ומינימליסטי בגווני כחול, שמנת ולבן שמתחברים מיד לקונספט הימי.
הקונספט פשוט: מנות דגים ופירות ים שמוגשות בצלחת או בתוך פיתה, בטווח מחירים של 34 עד 84 שקל. הדגים טריים, פירות הים קפואים, וההכנה נעשית במקום. “אנחנו מכינים הכל בעצמנו, חוץ מהפיתות”, אומר מוסא. “היה לי קצת פחד בהתחלה, כי חשבתי אולי לשלב גם בשר, אבל בסוף הרגשתי שזה צריך להיות נטו דגים. אין כמעט מקום שעושה אוכל רחוב שהוא כולו דגים וברמה גבוהה”.
במטבח פועל תנור ג’וספר, שמעניק לדגים צריבה עדינה וטעמי פחם מבלי לייבש אותם - טכניקה שמוכרת ממסעדות שף, וכאן מתורגמת בהצלחה לאוכל רחוב. אכלנו לא מעט, וקשה היה למצוא חוליה חלשה. הקריספי פיש מדג דניס, שהוגש בצלחת עם פריקה לימונית (84 שקל כולל תוספת), היה מצוין: הדג עשוי בדיוק, רך מבפנים ופריך מבחוץ, כשהפריקה מוסיפה חמיצות רעננה שמאזנת את הטיגון.
עראיס הדגים, מקציצת בורי מתובלת שנצרבת בג’וספר ומוגשת בפיתה, היה אחד הביסים המפתיעים בתפריט ובעיקר משתלם במיוחד ב-58 שקלים בלבד. סלט סלמון בול עם עלים ירוקים, קריספי סלמון ואבוקדו (44 שקל) סיפק אופציה קלילה ורעננה, והפיש נאגטס (33 שקל) היו מנה קטנה אך מדויקת וממכרת. גם מנת הקריספי אנשובי, דגים קטנטנים מצופים ומטוגנים (38 שקל), התגלתה כחטיף שקשה להפסיק לנשנש.
לתוספת אפשר לבחור צ’יפס עם זסט לימון ומלח, תפוחי אדמה בג’וספר, אורז או פריקה לימונית (10-12 שקלים), ועם כל מנה מגיעים איולי ומטבלים שמכינים במקום, תוספת קטנה שמקפיצה במיוחד את המנות. ולסיום, קינוח אחד בלבד: לילות ביירות ב-19 שקלים - עדין, מתוק ומדויק, וכמעט בלתי אפשרי לוותר עליו.
מוסא רואה במקום החדש גם סוג של תגובה למציאות שעברה על ענף המסעדנות בשנים האחרונות. “מאז הקורונה עברנו סגרים, מהומות, מלחמה - עולם המסעדנות חי כבר חמש שנים בתוך חוסר ודאות”, הוא אומר. “לוקס וקרודו אפילו נפגעו פיזית כשהטיל נפל ליד בניין הטיל והחזית התנפצה. לשמחתנו לא היו נפגעים, אבל זה גרם לי לחשוב מחדש איך עסק צריך לעבוד היום”. לדבריו, דווקא מתוך הקושי נולד הרצון ליצור מקום פשוט יותר תפעולית וחווייתית: “אנשים רוצים אוכל טוב בלי טקסים, בלי להתחייב לערב שלם. פשוט לבוא, לאכול ולהמשיך”.
המזללה נפתחה בדצמבר האחרון, ומוסא מודה שגם הוא הופתע מהתגובה. “כנראה שהיה חסר קונספט כזה בעיר התחתית, אוכל שהוא לא בשר, קליל, נגיש ולא מחייב”, הוא אומר. לדבריו, דווקא בתקופה שבה מסעדות נאבקות לשרוד, צריך לדעת להתאים את החוויה למה שאנשים מחפשים עכשיו. “מסעדה היא בילוי, והבילוי הוא ההוצאה האחרונה של הלקוח. מי שמנהל נכון - שורד”.
והתוצאה ברורה: המקום החדש לא מחליף את לוקס או קרודו, אלא משלים אותן. גרסה משוחררת ויומיומית יותר של אותו עולם קולינרי, שמאפשר להגיע גם בלי סיבה מיוחדת. אם לוקס וקרודו הן חוויית בילוי מלאה, כאן מתקבלת אותה איכות בפורמט קליל ונגיש יותר, שמוכיח שאוכל רחוב, כשהוא מבוצע ברמת דיוק של שף ובחומרי גלם טובים, יכול להיות פשוט מעולה - כזה שמצדיק עצירה יזומה בעיר התחתית גם כשלא תכננתם לאכול בכלל.
התרעות פיקוד העורף