מקרר אמנם עשוי להאט את התפתחות העובש על הלחם, אך הוא גם מזרז משמעותית את תהליך ההתיישנות שלו. התוצאה היא כיכר יבשה, קשה ופחות טעימה - לעיתים הרבה לפני שהייתה מתייבשת אילו נשמרה בטמפרטורת החדר.
הסיבה לכך קשורה לעמילנים שבלחם. לאחר האפייה הם נמצאים במבנה רך ולח, אך עם הזמן הם מתחילים להתגבש מחדש. התהליך הזה גורם ללחם לאבד מרכותו ולהתייבש. בטמפרטורת המקרר, כל עוד הלחם אינו קפוא, התהליך מתרחש במהירות רבה יותר — עד פי שלושה לעומת אחסון על השיש. לכן, הדרך הנכונה לאחסן לחם תלויה בסוגו ובמשך הזמן שבו מתכוונים לשמור אותו.
כיכר לחם כפרית או לחם מחמצת בעל קרום פריך מומלץ לשמור בשלמותו בשקית נייר, בטמפרטורת החדר. שקית הנייר מאפשרת מעט זרימת אוויר ושומרת על הקרום פריך יותר. לעומת זאת, שקית פלסטיק כולאת לחות ועלולה לרכך את הקרום. לאחר שפורסים את הכיכר, אפשר להניח אותה על קרש החיתוך כשהצד החתוך פונה כלפי מטה. כך נוצרת מעין אטימה טבעית שמפחיתה את התייבשות החלק הפנימי. מעל הכיכר ניתן להניח את שקית הנייר.
לחם פרוס ורך, כמו לחם סנדוויצ'ים, עדיף לשמור בשקית הפלסטיק המקורית שלו. האריזה נועדה לשמור על המרקם הרך, אך חשוב להציב אותה במקום מוצל, הרחק מחום ומשמש ישירה. אם לא מתכוונים לסיים את הלחם בתוך כמה ימים, המקפיא הוא הפתרון הטוב ביותר. הקפאה כמעט עוצרת לחלוטין את תהליך ההתיישנות. אפשר להקפיא כיכר שלמה, חצי כיכר או פרוסות, בתוך שקית אטומה שממנה הוצא רוב האוויר.
בעת ההפשרה מומלץ להוציא את הלחם מהשקית, כדי למנוע הצטברות של אדים שתהפוך אותו לרטוב. לאחר מכן אפשר להניח לו להפשיר בטמפרטורת החדר, או לחמם אותו לזמן קצר בתנור כדי להחזיר לו חלק מהמרקם הטרי.
בשורה התחתונה, המקרר אינו המקום הנכון ללחם. לשימוש קצר טווח עדיף לשמור אותו על השיש, ולשמירה ממושכת - להקפיא.
התרעות פיקוד העורף