חיפה נהנית בשנים האחרונות מהתעוררות קולינרית אמיתית. מסעדות חדשות נפתחות, שפים צעירים מביאים לעיר רוח רעננה, והעיר כבר מזמן אינה רק תחנת מעבר בדרך לצפון. אבל יש תחום אחד שבו ההיצע עדיין מצומצם: מסעדות שף כשרות.
עוד לפני שמגיעה המנה הראשונה קשה להתעלם מהמיקום. המרפסת משקיפה אל הגנים הבהאיים ואל המושבה הגרמנית, מהנופים היפים בישראל. אבל בניגוד למסעדות שמסתמכות בעיקר על הלוקיישן, כאן האוכל מצליח לעמוד בפני עצמו, ולא פעם אפילו לגנוב את ההצגה מהנוף.
את הארוחה פתחנו עם פוקאצ'ה ומטבלים (38 שקל), שהגיעה חמה מהתנור לצד סלסת עגבניות, קרם חציל, קרם פרש ובלסמי וריבת פלפלים. דווקא ריבת הפלפלים, עם מתיקות עדינה ועקצוץ קל, הפכה את הפוקאצ'ה ממנת פתיחה שגרתית לכזו שקשה להפסיק לנשנש.
מיד אחריה הגיע קטאייף הטונה (70 שקל), אולי הביס הכי ממכר של הערב. עלה קטאייף פריך עטף טרטר טונה אדומה, מוס אבוקדו, שאלוט, צ'ילי וכוסברה. השילוב בין הפריכות לרעננות של הטונה היה מדויק, וזו בדיוק המנה שפותחת את התיאבון ומשאירה מיד חשק לעוד.
גם סיגר הדגים (62 שקל) היה מצוין. הוא ממולא בדג ים, שושקה ועשבי תיבול ומוגש לצד יוגורט טחינה וויניגרט רימונים. הבצק היה פריך, המילוי עשיר ומלא טעם, והשילוב בין טעם הדג לחמיצות הרוטב היה מאוזן ומוצלח.
הארנצ'ני תרד ועשבי תיבול (68 שקל) היה עוד אחת מהצלחות הערב. ריבועי הריזוטו היו פריכים מבחוץ ורכים מבפנים, עם קרם זעפרן ופרמז׳ן שהעניקו עומק למנה מבלי להשתלט עליה. זו הייתה דוגמה מצוינת ליכולת של המטבח לקחת קלאסיקה איטלקית ולהעניק לה פרשנות ים תיכונית אלגנטית.
אם בדרך כלל מדובר בכופתאות תפוחי אדמה מעט כבדות, כאן מתקבלות כריות קטנות ואווריריות בצורה כמעט בלתי נתפסת. המרקם היה כל כך רך, שהאסוציאציה הראשונה שעלתה הייתה מרשמלו שנמס בפה. רוטב השמנת, הגבינות, עלי הזעתר הטריים וקרמבל הזעתר עטפו את הניוקי מבלי להכביד, והתוצאה הייתה אחת ממנות הניוקי הטובות שטעמנו. זו מנה שמצדיקה ביקור בפני עצמה.
לקינוח הגיע קנולי קדאיף (54 שקל), שהמשיך את הקו של המסעדה, שילוב מוצלח בין הקינוח האיטלקי הקלאסי לטעמים מקומיים. הקרם היה עשיר אך לא כבד, והקדאיף הוסיף מרקם פריך שסגר את הארוחה בצורה מצוינת.
התפריט של טרסה רחב בהרבה ממה שהצלחנו לטעום בביקור אחד. לצד הראשונות תמצאו פיצות הנאפות במקום, פסטות בעבודת יד ומנות עיקריות של דגי ים טריים, שמחירן נע בין 132 ל-145 שקל. לא הספקנו להגיע אליהן הפעם, אבל אם הן מבוצעות באותה רמה של המנות שטעמנו, יש לנו סיבה מצוינת לחזור.
לחוויה תרם גם השירות, שהיה מהטובים שפגשנו לאחרונה. הצוות היה קשוב, מקצועי ואדיב, והמנות יצאו בקצב מדויק. מנהל המסעדה, עבד חוסין, הסתובב לאורך כל הערב בין השולחנות, התעניין בכל סועד, וידא שהכול לשביעות רצונו ודאג ליחס אישי. זו אולי נראית מחווה קטנה, אבל היא מוסיפה לתחושה שמישהו באמת רוצה שתצאו מכאן מרוצים.
נכון, טרסה אינה מסעדה זולה. ארוחה זוגית מלאה יכולה להגיע בקלות לכמה מאות שקלים. אבל במקרה הזה התחושה היא שלא משלמים רק על היותה מסעדה במלון, על הנוף או על האווירה. משלמים על חומרי גלם איכותיים, על מחשבה שניכרת כמעט בכל צלחת ועל מטבח שמצליח להיות יצירתי בלי להפוך למתחכם.
טרסה ממלאת חלל שהיה קיים בחיפה ומוכיחה שגם מסעדת שף כשרה יכולה להציע חוויה קולינרית ברמה גבוהה. השילוב בין המטבח היצירתי, השירות המוקפד והנוף המרהיב אל הגנים הבהאיים הופך אותה לכתובת שכדאי להכיר. היא מתאימה גם לארוחת צהריים מושקעת, אבל אם מחפשים מקום לחגוג יום הולדת, יום נישואים, דייט או כל אירוע מיוחד אחר, זו אחת הבחירות הטובות כיום באזור חיפה.
התרעות פיקוד העורף