נגיע לתכלס: שלוש מנות בארוחת צהריים מתומחרות ב־75 יורו (קצת יותר מ־250 שקלים), מחיר שישראלי חובב מסעדות יכול לעמוד בו, ובארוחת ערב מלאה המחיר ממריא ל־320 יורו (כ־1,100 שקלים) לסועד. מנת הדגל האייקונית, המהווה מופת של טקסטורות, היא אורז תפוח מותסס המוגש כקציפה אוורירית וחלומית, שבמרכזה נחה חמאת אורז מותסס. עומק אומאמי, כמעט אדמתי, מתאזן באופן מופלא עם מעטפת ירוקה כזית של קוויאר דג החדקן. הניגוד בין הקלילות המותססת ובין המליחות הימית, השומנית והאצילית של הקוויאר מייצר פיצוץ טעמים מהדהד.
בהמשך מגיעה הפרשנות המבריקה של השף לדג הסרדין הצנוע. בתחתית הצלחת נפרס ארטישוק רמולד (רוטב מיונזי) בעל מרקם קטיפתי ונוכחות חומצית מתונה. מעליו מונחת קונסטרוקציה עדינה, שסביר להניח שנבנתה בעזרת פינצטה: שומר ימי שניחוחו מינרלי, פניני חמאה זעירות ואבקת כמהין שמפיצה עננה ארומתית עשירה. המנה מלווה בצנון אוסטרי כתום, שמוסיף פריכות רעננה, עוקצנות חדה וצבעוניות ששוברות את עושר החמאה והדג.
מנה נוספת שאהבנו במיוחד היא וריאציה על מרק הווישיסואז הצרפתי: כאן הבסיס הוא אפונה עם ברווז, ומעליה מעטה שביר של אורז פריך בצבע ירוק־עד, ששוברים לתוך המרק ואוכלים עם המרק.
השירות במסעדה הוא כוריאוגרפיה צבאית כמעט, המבוצעת באלגנטיות שאינה נראית במחוזותינו. צוות המלצרים מגיש את הצלחות לכלל הסועדים בסנכרון מוחלט של שבריר שנייה, ואוסף אותן בתיאום מדויק להפליא, כאילו סופרים בלב ספירה: “אחת, שתיים, הרם”. תפריט היינות מציג עומק יוצא דופן של בצירים נדירים, והסומליה מפגין אינטליגנציה רבה בהתאמת הכוס המדויקת לכל מנה.
מסעדת מישלן לא מתאימה לכולם: המנות קטנות והמחירים גבוהים. ייתכן גם שתמצאו מנות שלא ייערבו לחככם - אבל מי שיתחבר יצא נפעם.
התרעות פיקוד העורף