רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים, מגיע לפודקאסט "המקומון" בפעם השנייה תוך שנה. אחרי שנה של מלחמה ואתגרים אישיים וציבוריים, הוא חושף את השינויים הדרמטיים שעוברת העיר, מהמהפך הדמוגרפי המדהים ועד לפרויקטים הענקיים שיעצבו את פני גבעתיים בשנים הקרובות.
גבעתיים תמיד נחשבה לקטנה והרגועה שבין ערי גוש דן. עיר שמרבית תושביה הם ותיקים, רחובותיה מתוחזקים אבל נטולי ריגוש, והקצב בה מעט איטי ביחס לשכנתה הסוערת תל אביב. אלא שבשנים האחרונות קורה כאן משהו אחר לגמרי: מהפך שקט אך דרמטי, שהפך את גבעתיים לאחת הערים הצעירות, הבטוחות והמבוקשות בישראל.
"המהפך שעברנו הוא פשוט מטורף", הוא אומר ומרשה לעצמו לחייך. "לפני 15 שנה היינו בין שלוש הערים המבוגרות בארץ. היום קרוב ל-40% מתושבי גבעתיים הם בני 18 עד 40. זו כבר לא סתם עיר שמתחדשת, אנחנו בין הערים הצעירות בארץ". הנתונים הללו לא פחות ממדהימים כשנזכרים שעד לפני עשור גבעתיים נחשבה למבצר של אוכלוסייה ותיקה. כיום הרחובות מתמלאים בעגלות תינוקות, בבתי קפה רועשים ובצעירים שמגיעים בהמוניהם מתל אביב ומהפריפריה כדי לחיות קרוב למרכז, אבל ליהנות מקצת שקט.
אבל הצעירות היא אינה עניין של גיל בלבד, אלא היא באה לידי ביטוי באנרגיה הכללית בעיר: בנכונות ליזמות, בתחלופת דירות גבוהה - כאשר כמעט מחצית מהתושבים שוכרים דירה - ובתחושה שגבעתיים היא מעין "מעבדה אורבנית" חיה. "הרבה מאוד צעירים מגיעים מתל אביב", מספר קוניק. "הם מחפשים איכות חיים, מערכת חינוך טובה, קרבה לעבודה - בלי לשלם את המחירים המטורפים של העיר הגדולה".
ביטחון, דבר ראשון
אל מול הגל הצעיר הזה, אחד ההישגים הבולטים של קוניק הוא דווקא בתחום שאיש לא רוצה להעמיד במבחן: ביטחון. אחרי 7 באוקטובר, כשהשיח הארצי התמלא בדאגות, הוא קיבל החלטה היסטורית; להשקיע 80 מיליון שקל בפרויקט מיגון רחב היקף לכל מוסדות החינוך בעיר.
"היום כל בתי הספר וכל גני הילדים בגבעתיים מוגנים ברמה של מרחבים תקניים, אפילו מעבר לדרישות", הוא אומר בגאווה. "זה סכום שיכול היה ללכת לשיפוצים, גינות ובריכות, אבל בטיחות הילדים קודמת לכל". ההחלטה הזו, שהגיעה על חשבון פרויקטים קהילתיים ותשתיות אחרות, הפכה את גבעתיים לעיר המוגנת ביותר בישראל במונחים של חינוך. בעידן שבו תחושת הביטחון האישי הפכה למרכיב מרכזי בבחירת מקום מגורים, מדובר בנקודת זכות אדירה.
ההשקעה המסיבית הזו לא נעשתה בחלל ריק. גבעתיים, בניגוד לחששות, הצליחה לשמור על יציבות כלכלית גם בתקופה שבה עסקים רבים ועיריות בארץ חוו טלטלות. "לשמחתי, לא ראינו דרמות גדולות מבחינה עסקית", אומר קוניק. "בתי הקפה והברים עובדים, הרחובות מלאים, והעיר שמרה על חוסן כלכלי מרשים". דווקא בשנתיים של חוסר ודאות, גבעתיים הצליחה להוכיח שקהילה עירונית חזקה, מערכת ניהולית מסודרת ואמון של תושבים יכולים לייצר יציבות גם כשמסביב הסערה גועשת.
מחזירים עטרה ליושנה
אלא שהשמירה על הביטחון והכלכלה דרשה ויתורים. פרויקטים של שיפוצים ושדרוגים נדחו, ובהם גם שיקום בריכת רמב"ם המיתולוגית. "זה פרויקט של כ-10 מיליון שקל, שיצא לדרך עכשיו", מספר קוניק. "הבריכה תחזור להיות מתחם עירוני פתוח במחירים עממיים. אנחנו מקווים לפתוח כבר בקיץ הבא. ודאי שלתושבי גבעתיים תינתן עדיפות. אנחנו מחזירים עטרה ליושנה, מגדילים את הבריכה על חשבון הגינה, ומוסיפים עוד שטח שיאפשר גם בריכת פעוטות וגם מתקנים וישיבה". הבריכה, שהייתה סמל ילדות לתושבים רבים, עתידה להפוך שוב לאבן שואבת למשפחות צעירות - בדיוק הקהל שמציף את העיר.
השינוי הדמוגרפי המואץ יוצר כמובן אתגרים חדשים, ובראשם מערכת החינוך. קוניק מתאר מסע בלתי פוסק של הרחבות בנייה ותכנון קדימה: אגפים חדשים נבנים כמעט בכל בית ספר, ושני בתי ספר יסודיים חדשים ותיכון נוסף כבר בתכנון ויחלו להיבנות כבר בקיץ הבא. "אנחנו חייבים להקדים את הצרכים", הוא אומר. "הדור הצעיר מגיע בקצב שלא הכרנו".
להקטין את התלות בתל אביב
במקביל, העיר מתחדשת גם כלכלית ותשתיתית. מגדל BEYOND החדש, בן עשרות הקומות, כבר מתנשא מעל לקו הרקיע עם משרדים, מרכז כנסים, בריכת שחייה וחדרי כושר. חברות גדולות, כמו משרד עורכי הדין מיתר, כבר סגרו בו שטחים משמעותיים. יש מגדל שעכשיו מתחילים לבנות אותו, של 500 דירות קטנות רק לשכירות. אזור התעסוקה של כורזין מתוכנן לעבור מהפך גדול יותר, עם 11 מגדלים בני 40 קומות, שישלבו משרדים ודירות מגורים. המטרה ברורה: לאפשר לתושבי גבעתיים לעבוד בעיר עצמה ולהקטין את התלות בתל אביב. "זה תהליך מורכב", מודה קוניק. "אבל כבר יש מתחמים ראשונים שיצאו לדרך, וברגע שהגלגל יתחיל להסתובב - זה ירוץ קדימה".
בתחום המגורים תהליכי פינוי-בינוי משנים את פני השכונות הוותיקות. קוניק מעריך שבתוך 30 שנה תגיע העיר לכ־90-85 אלף תושבים - עלייה של כמעט 40% ביחס להיום. לצד זאת, מתוכנן קו מטרו חדש, שיחצה את רחוב כצנלסון עם שתי תחנות מרכזיות. "הקידוחים כבר מתחילים", הוא אומר בביטחון. "זה יקרה ויהפוך את החיים כאן לנגישים עוד יותר".
בתוך כל זה, חיי הלילה של גבעתיים ממשיכים לפרוח. רחוב כצנלסון כבר מזמן אינו רק שדרה מסחרית, אלא מרכז בילוי שוקק עם ברי יין, בתי קפה ומסעדות המבורגרים תוססות. "מה שחסר לנו זו מסעדת שף גדולה", מחייך קוניק. "פשוט אין מספיק שטחים גדולים כדי שזה יהיה כלכלי. החנויות כאן קטנות". זהו אולי החיסרון היחיד שהוא מוכן להודות בו. זו עיר שמצליחה לשלב בין שקט פרברי לאווירה אורבנית מבלי לאבד את הקסם המקומי.
ימים לא קלים
מאחורי ההישגים הציבוריים מסתתר גם סיפור אישי לא פשוט. קוניק מספר בכנות על שנים קשות, "אמא שלי מאוד חולה, עם דמנציה, והיא כבר קצת פחות איתנו. היא חיה, אבל היא לא ממש איתנו, ואבא שלי, שהיה חולה בשנים האחרונות, לצערי נפטר לפני קצת יותר מחודש".
"כולנו עברנו תקופה קשה מאז 7י באוקטובר", הוא אומר. "גם מי שלא מדבר על זה, נושא בתוכו סוג של פוסט-טראומה. אין דבר קשה יותר מהחובה שלך להכיל אסונות כאלו כראש עיר, ולעמוד בהלוויות ולהספיד. שום דבר לא משתווה מבחינת הקושי ליכולת או לחובה שלך להכיל אסונות כאלו. עומרי ניב, הבן של אורלי - הסגנית שלי, ועומרי הבן של ראובן בן שחר ז"ל, ומאיה ורום, וכל החללים שנפלו אצלנו בעיר, והליווי של המשפחות וההנצחה - זה הדבר הכי קשה בתפקיד".
למרות זאת, הוא מקרין אופטימיות בלתי מתפשרת: "אבל אז אני פוגש את הנוער שלנו, ורואה כמה הם ערכיים וחכמים. זה מה שנותן לי כוח להמשיך". ואם מישהו תוהה על שאיפות פוליטיות, קוניק ממהר לסגור את הפינה. "אני לא רואה את עצמי עובר לכנסת. בתפקיד של ראש עיר אני יכול לקבל החלטות שמבוצעות, זה המקום שבו אפשר באמת להשפיע". כל עוד תושבי גבעתיים ימשיכו להעניק לו אמון, הוא מתכוון להישאר כאן ולהמשיך להוביל את העיר במסלול הצמיחה המרשים שלה.
התרעות פיקוד העורף