חג הפורים מספר לנו על קיומנו המסובך בגלות ומלמד אותנו חמלה ורגישות

בהמשך נחשף הסיפור האמיתי של המגילה, והוא כלל לא מצחיק: המן, אחד השרים שעולה לגדולה, נעלב מפקיד יהודי – מרדכי – ומחליט בעקבות כך להשמיד את העם היהודי כולו. מתברר כי אסתר, הנערה שנבחרה למלכה, היא "במקרה" קרובת משפחתו של מרדכי, ובאמצעות שימוש במזימה מתוחכמת היא גורמת למלך אחשוורוש להבין כי המן חותר תחתיו, ובכך מביאה לתלייתו של המן על העץ, מה שגורר מלחמת הגנה של היהודים מול אויביהם, וניצחון שאותו אנו חוגגים בכל שנה בחג הפורים.

אך היכן הנס? אנו רגילים לסיפורי ניסים דרמטיים בתנ"ך: קריעת ים סוף, עשרת המכות, ועוד. במגילת אסתר איננו מוצאים זאת, ואפילו שמו של א־לוקים איננו מוזכר במגילה.היא אינה מספרת על אירוע חד־פעמי שהתרחש באימפריה הפרסית. כאשר מביטים על הדמויות במרכזיות במגילה, אנו מגלים כי ההיסטוריה של העם היהודי בשנות הגלות מורכבת מדמויות המגילה: שליט הפכפך ונהנתן, הפוסק כמעט בהיסח הדעת גזירה להשמיד ולאבד ולהרוג את כל היהודים. האם לא הכרנו את טענתו של המן: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם", כשהיא נשמעת כמעט באותן מילים מפי אנטישמים בתקופות שונות ובמקומות שונים?

זה היה קשה, זה היה כואב, זה היה מתסכל בלי גבול. כותבי המגילה – מרדכי ואסתר – ביקשו להעביר לנו את המסר הזה באומץ: לפעמים א־לוקים מסתתר, אך לעולם הוא לא נעלם! לא תמיד אנו מבינים, ולפעמים נראה שהדברים הולכים בכיוון שלילי, אבל לבסוף נגלה את היד המכוונת. אם חלקה הראשון של המגילה התקיים שוב ושוב בהיסטוריה של העם היהודי, עלינו להאמין כי גם חלקה השני, המפתיע והמשמח – גם הוא מתקיים ויתקיים.