כידוע בכל יום מימי חג הסוכות בעת אמירת תפילת "הושענות" בבית הכנסת מוציאים ספר תורה ועומדים אתו ליד הבימה וציבור המתפללים מקיף תוך כדי אמירת ה"הושענות" את הבימה ומקור המנהג עפ"י התלמוד ירושלמי שכך נהגו עם המזבח בזמן המקדש. ונשאלת השאלה מה עניין ספר תורה להקפות סביב המזבח?
אומר ר' יעקב גלינסקי זצ"ל שחז"ל אומרים: "שלש מתנות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורים ואלו הן: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא".
ולכאורה לא מובן איזו מתנה היא זו שגובים תמורתה יסורים? כמו כן, למה באמת גובים עבורה יסורים? ותמיהה שלישית היא שהרי ההגדרה של " מתנה" היא דבר שנותנים ללא תמורה ואם משלמים (ועוד בייסורים) הרי שאין זו מתנה?
התשובה היא שאכן התורה היא מתנה ומתנה היא ללא תמורה, ומה שאמרו חז"ל שלא נתנה אלא על ידי יסורין? מסביר המגיד מדובנה במשל נפלא: "אדם היה מחוסר פרנסה. המכולת כבר לא הסכימו למכור לו בהקפה, בבית הרעב תקף בכל עוז, ואז החליט שעליו לעשות מעשה. פנה לאשתו ואמר: "ארזי לי מזוודה קלה ותניחי בה דברים הנצרכים, בגדי חול ושבת, ואלך לעיר הגדולה לחפש פרנסה". פנה אל היער לחצותו בדרכו לעיר המחוז.
השמש עמדה לערוב, והוא בלב היער. נהמות החיות העבירו צמרמורת בגופו. מצא מערה בנקיק סלע ונדחק לתוכה ובפנים מצא משטח רחב וריצפה ישרה ונוחה, חסם את הפתח בכמה אבנים שלא יופתע בשנתו, התפלל ערבית ושכב לישון.
בבוקר פינה את האבנים ואור השמש חדר למערה. הבחין בניצוצות אור ופנה לבחון ונשימתו נעתקה.: כמו באגדות מצא עצמו במערת מסתור של שודדי דרכים. ערמות של אבנים טובות ומרגליות מונחים בסדר מופתי, שטרות ופרוטות נחושת, דינרי זהב ועוד כהנה וכהנה.
לבו פעם בחוזקה. מחד, עליו להמלט במהירות. אם ימצאוהו כאן זה יהיה סופו. מאידך, עושר כה רב בהישג ידו יכול הוא לשוב הביתה ולפתור את כל בעיותיו הכלכליות עם השלל הרב. אבל במה יקח את כל האוצר? בעשר אצבעותיו? נזכר שיש לו מזוודה ובה יוכל לארוז את מרבית אוצרו.
פתח את המזוודה ונפלו פניו. המזודה מלאה ואין בה מקום. היא מלאה בבגדים להחלפה, לבנים וגרביים. מחוסר ברירה אסף בידיו כמה יהלומים ודינרי זהב, הכניסם לכיסי מכנסיו ויצא.
טפש! איזה שוטה! אוצר לפניך והזדמנות להתעשר תוך שעה. זרוק את החולצה והגרביים, פנה את הבגדים אף אם הם חשובים שהרי הם אינם ברי תחרות עם יהלומים ודינרים. בדינר אחד תוכל לקנות תריסרים כמותם!
זה מה שנאמר: "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב". המוצא שלל רב לא ידאב לבו אם יזרוק גרוטאות ויפנה זוטות כדי לאחסנו.
זו הכוונה שהתורה ניתנה במתנה. אוצר רב ובחינם. אבל כדי לאחסנו צריך לפנות מקום. האם יכאב הלב על כך? האם יכאב ליבו של אדם על שהוא מוותר על תענוגות של הבלים ושטויות. זאת כלל לא הקרבה!
כדאי לנו להקריב על המזבח המכלה את המאווים הבזויים והחולפים למען נזכה במתנת התורה הנצחית. זהו הרעיון הטמון בעמידה ליד הבמה כשספר התורה בידינו וכל הבלי העולם הזה חולפים על פנינו.
התרעות פיקוד העורף