“הבת שלי היא על הספקטרום האוטיסטי, ובגלל זה אני לא יכולה לחפש אותה בכל דבר, אבל בגלל שהתחפושת הזו היא מבדי כותנה של פעם, הבדים היו לה נעימים, וזה התאים לה ככפפה ליד.
“יש לתחפושת הזו ערך משמעותי עבורי כי סבתא שלי הייתה תופרת וסורגת בחסד עליון, והיא גם הייתה מאוד אמנותית ותפרה לנו את כל התחפושות. זה היה נורא מרגש לראות את הבת שלי עם התחפושת, שאני ודוד שלי התחפשנו בה. התכנון הוא להעביר את התחפושת גם לנכד של דוד שלי, שבשנה הבאה יהיה בן 3. זה ברור לנו שהתחפושת הזו תעבור במשפחה עוד שנים רבות כי יש בה מן הסיפור המשפחתי".
“גם הבן של יגאל לבש את התחפושת הזו לפני עשר שנים, וכשנגמר פורים, אמא שלי ביקשה את התחפושת בחזרה כדי לשמור עליה היטב, והביאה אותה לבן שלי – עד הדור הבא. זה מאוד מרגש לדעת שהתחפושת הזו נשמרת. היא מזכירה לנו שסבתא חנה תפרה תחפושות לכל הילדים והנכדים, וזו אחת המזכרות הבודדות שלנו ממנה. בכל פעם שמישהו מהילדים לובש את התחפושת, זיכרונה של סבתא בוער".
"כשאנחנו לבשנו את זה, אמא שלי קראה לתחפושת ‘שחרזדה’. לימים גם הבנות של אחיותיי הגדולות לבשו את התחפושת הזו, וגם הבת שלי, כיום בת 20, לבשה אותה. כשהבנות שלנו התחפשו בתחפושת הזו, הן כבר שינו את שמה מ’שחרזדה’ ל’יסמין’ הנסיכה מ’אלאדין’. השנה אחת הבנות של חגי, אחי, כנראה תמשיך את המסורת – והיד עוד נטויה.
"כשאני ואחיותיי התחפשנו בתחפושת הזו, זה היה עבורנו משהו מיוחד, אך לא היה לזה ערך סנטימנטלי יותר מדי. כשהבת שלי התחפשה, זה כבר בא ממקום אחר וקיבל משמעות יותר מרגשת. חיכיתי לרגע שהתחפושת תתאים לבת שלי כי היה ברור לי שאני רוצה לשמר את המורשת הפורימית המשפחתית".
"היא נהגה לצייר את כף הרגל שלנו, לעצב את הנעל, לשלוח לספרד, וזה היה מגיע חזרה באונייה. היא נערכה לחג חודשים מראש. היא הייתה יושבת בלילות ותופרת תחפושות לכל הילדים. חלק מהתחפושות עדיין אצלנו כי יש להן סנטימנטים עבורנו, זו תפירה איכותית שיש בה את הידיים של אמא. גם אני וגם אחיי היינו מאוד מחוברים לתחפושות הללו.
“התחפושת הזו, שהנכדה שלי החליטה ללבוש, היא תחפושת של רקדנית בטן. אותי אמי חיפשה לרוב כרקדנית. התחפושת הזו נתפרה משמלת כלה שאמי רכשה בחנויות של הערבים בעכו העתיקה והשתמשה בכל המלמלות. אני זוכרת שהיא חיברה פנינים וחרוזים אחד־אחד ואת הגזרות שרטטה על נייר עיתון. התחפושת עברה גם לילדים שלי וגם לנכדה שלי, והיא שמורה היטב גם לבאות".
"תמיד אמרתי לעצמי שכשיהיו לי ילדים – הם ישתמשו בה. הצלחתי לשכנע את הבן שלי ללבוש את התחפושת ולראות אם זה מתאים לו. התחפושת שמורה אצל אמא שלי בבית. לאחותי יש שתי בנות קטנות, והתחפושת כעת נשמרת עבורן. זה חלק מהמסורת המשפחתית, וזה משהו שאנחנו לא יכולים ולא רוצים לוותר עליו".
היום אמא שלי כבר לא רואה טוב ולא יכולה לתפור, והדברים האלה הם נכס משפחתי עבורי, מה גם שאין תחפושות איכותיות כמו אלו שהיא תפרה במו ידיה, אז יש לתחפושת ערך סנטימנטלי ולא פשוט לזרוק דבר כזה. התחפושת הזו שמורה אצלי עד היום והמטרה היא להוריש אותה גם לנכדות שלי".
התרעות פיקוד העורף