"וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב" אומר רש"י: "העורב מעל בשליחותו ולא הלך בשליחותו עד ששלח את היונה והיא עשתה את השליחות" כנסת (עם) ישראל נמשלה ליונה. כיון שהעורב התגלה כשקרן וכזבן גם חז"ל בהמשך הימים לא נתנו בו אמון וכפי שנראה להלן ואילו ליונה כן האמינו.
המדרש מספר (מסכת גיטין דף מ"ה) כי רב עיליש נלקח בשבי. בתאו בבית הסוהר ישב נוכרי אחד שהיה בקי בשפת הציפורים. יום אחד עורב דפק על החלון וצעק "קרא קרא". רב עיליש שאל את שכנו לתא "מה הוא אומר?" השיב השכן הנוכרי: "העורב אומר, עיליש ברח עיליש ברח". יש הזדמנות עכשיו, תברח! השיב רב עיליש: "העורב שקרן וכיון שהוא שקרן איני סומך עליו".
עד שהגיעה יונה והקישה על החלון. שאל רב עיליש: "מה היונה אומרת?" השיב לו השכן: "היא אומרת, עיליש ברח עיליש ברח". הגיב רב עיליש: "כנסת ישראל נמשלה ליונה וא"כ הדברים אמיתיים". רב עיליש קם, ברח והציל את עצמו. עד כאן לשון הגמרא.
אחד מגדולי פרשני התלמוד, רבי עקיבא אייגר זצ"ל, מציין כי מכאן ראיה שרב עיליש ידע את לשון הציפורים... ושואלים כל המפרשים: אדרבא, מכאן ראיה שרב עיליש לא ידע את שפת הציפורים ובגלל זה שאל את שכנו לתא שיבאר לו כל פרט משיח העורב והיונה? ועוד שאלה נשאלה על המדרש: כיצד רב עיליש סמך על האסיר שישב לידו? שמא הוא משקר לו? אולי הוא מרמה אותו ומסית אותו לברוח ולמעשה הוא ייתפס על ידי השומרים ויוצא להורג? כיצד הוא לא נזהר בדיני נפשות וסומך על פרשנותו של שכנו הנוכרי, דבר העלול להביאו לידי מוות חלילה?
אמר על כך הרב חיים שמולביץ זצ"ל (ראש ישיבת מיר ועמקן בהבנת נפש האדם) וכה הם דבריו: "רב עיליש ישב בבית הסוהר עקב גזירת מלכות הרשע. האם חושבים אנו שכל בוקר הוא שאל את חבריו לכלא מה היונים אומרות ומה העורב חושב? האם זה עיסקו של רב עיליש? בודאי שלא. ולמעשה הוא לא היה זקוק לתירגום סימולטני כי גם הוא הבין בשפתם כמו עוד תנאים ואמוראים שידעו את שפתם. אך באותו בוקר כשהעורב הקיש על חלונו הבין רב עיליש שהעורב מדבר אליו ואומר לו "עיליש ברח" ואז החליט לערב את אותו נוכרי ולהתעניין אצלו " מה העורב אומר"?
מדוע דוקא היום החליט לשאול?
התשובה היא: "האדם שומע את מה שהוא רוצה לשמוע"
אם רוצה לברוח הוא עלול לשמוע שהעורב אומר לו ברח גם אם העורב אומר משהו אחר לגמרי. כיון שיש לו נגיעות אישיות המשחדות אותו לשמוע את מה שהוא רוצה לשמוע. רב עיליש ידע את הסוד הזה שהנגיעות יכולות להטעות את האדם חלילה ולכן חשש לקחת סיכון ולהסתמך על שמיעתו האישית "אולי רצוני לברוח מטעה את שמיעתי"?- מה עשה? הפנה את ראשו אל עבר שכנו שידע את שפת העורב ושאל "מה העורב אומר?" כי לאיש הזה לא היו נגיעות ביחס לרב עיליש . לכן יש לו כח השיפוט ורק הוא יכול לאשר את השמיעה ואם גם הוא שומע כמותו הרי השמיעה נכונה.
למדנו מכאן שאנשים גדולים, ככל שזהירים לא לרמות אחרים הריהם נזהרים עוד יותר לא לרמות את עצמם. לא אדם רגיל ואף לא שופט יכולים לשפוט בדבר שעלולה להיות להם נגיעה אישית. זוהי רמאות עצמית
את נרות השבת מדליקים לקראת כניסת השבת, בערב שישי לפני שקיעת השמש. בכל מקרה, אסור להדליק את הנרות לאחר שקיעת השמש. זמני הדלקת הנרות משתנים ממקום למקום ומשבוע לשבוע
יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות.
סַבְרִי מָרָנָן. (עונים - לְחַיִּים)
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הַגֶּפֶן
לאחר צאת השבת, עורכים על השולחן את הגביע על גבי צלחת, ממלאים אותו ביין או במיץ ענבים, לידו מניחים את הבשמים ומדליקים את הנר. מחזיקים את הכוס ביד ימין ואומרים את הפסוקים המתחילים בפסוק "ראשון לציון הנה הנם". מורידים את הכוס, מברכים על הבשמים ומריחים אותם. מברכים על האש ומסתכלים על הציפורניים ליד האש, כך שנוכל לראות את השתקפות האש בציפורניים, מחזיקים שוב את הכוס ואומרים את הברכות. שותים את היין ומכבים את האש בשארית היין שבכוס.
רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קַמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחוֹשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי. לַיּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן וִיקָר. וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַיהֹוָה עִמּוֹ. וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָה כֵּן נִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד יְהֹוָה עָלַיִךְ זָרַח. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהֹוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.
(ויקח הכוס בידו ויאמר):
2) למה מדליקים נרות 40 דקות לפני החשיכה?
ישנה מצווה להוסיף מהקדש על החול -'תוספת שבת', לכן אנו מקדימים את הדלקת נרות שבת כ20 דקות שקיעת החמה (ובירושלים 40 דק' לפני). בנוסף, זו הרחקה שנועדה למנוע מצב שבו איחור מועט בהדלקת הנרות יגרום לחילול שבת.
3) עד מתי אפשר להדליק נרות שבת?
אפשר לסיים את הדלקת הנרות עד 2 דק' לפני השקיעה. אם עבר זמן זה עדיף לא להדליק נרות ולא לחלל שבת.
4) מה זה ערוב שבת?
ישנו איסור לטלטל חפצים בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים. חז"ל תקנו גם שלא לטלטל מרשות יחיד אחת לחברתה – כדי שלא יעבירו בטעות חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים. לכן, אנו מקיפים את כל העיר בצורת פתח (שני עמודים ועמוד או חוט מעליהם) כדי שתחשב כל העיר לרשות אחת, ואפשר יהיה להעביר חפצים ממקום למקום .
התרעות פיקוד העורף