פרשת השבוע: פרשת תולדות | הרב ישראל מאיר זינגרביץ'

בפסוק זה  מגלה לנו התורה מהיכן נובעת שנאת האומות לעם ישראל. סיבת הקנאה והשנאה היא מפני שאנחנו "עצומים" וכמו שאמר פרעה מלך מצרים: "רב ועצום ממנו".

גם בפרשתנו אבימלך אומר ליצחק "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד", איננו יכולים לסבול אותך מפני שהנך עצום.

עוצמה זו המושרשת בגניום היהודי אינה נחלתם הבלעדית של גאוני עולם. פעמים שהיא נטועה עמוק באופיו של אדם הנראה באופן שטחי כאדם פשוט ללא כל אפיון ייחודי. חזותו מצביעה על פשטות  או אף רדידות אבל בעומקו הוא בעל תכונות "עצומות" של גומל חסדים והצטיינות בכל דקדוקי מצוות שבין אדם לחברו.

וכאן במקום להביא רעיונות עמוקים להבנת העניין , אביא סיפור מדהים לא מלפני מאות שנים אלא מימינו וממקומנו שימחיש את הרעיון של "עוצמתנו".

בישוב רמת פנקס הסמוך לאור יהודה חי יהודי צדיק בשם  ר' ציון סויד ז"ל. היהודי הזה פעל בהתנדבות מראשית קיומו של יישוב זה, הקים בית כנסת  ועמל לייסד שיעורי תורה כשהאזור  עדיין היה כמדבר שממה. היהודי הזה היה מצטיין וגאון במצוות חסד ובזהירותו בענינים שבין אדם לחברו. ושם התגלה בכל עוצמתו.

ר' ציון  התנדב לחלק תה ללומדי אחד השיעורים שהתקיימו בבית הכנסת באור יהודה.

עובר היה בין ספסלי הלומדים עם מגש גדול ועליו עשרות כוסות תה כדי להרוות את צמאונם של לומדי השיעור. כך מדי יום במשך עשרות שנים. רק תמיהה אחת היתה בעיני הלומדים בצד ההתפעלות  ממסירותו של ר' ציון ז"ל.  כוסות התה היו מלאים תמיד רק עד מחציתם. איש לא העז לשאול אותו על כך.  ההייתה זו קמצנות?  בצד השבחים על טוב ליבו  התבדחו הלומדים על מנהג משונה זה.

רק מספר שנים לאחר מותו נפתרה התעלומה. וכך סיפר  בנו של ציון ז"ל: פעם אחת, תקופה קצרה לפני פטירתו,  לא הגיע ר' ציון לשיעור מפאת חולשתו. בנו החליט להחליפו ולחלק את התה במקום אביו. אלא שהפעם, שלא כמנהג אביו, הוא מילא את כוסות התה המהבילות עד תומן והניחם על המגש. אך הנה, רגע לפני שניגש למלאכת החלוקה, הופיע לפתע אביו שהתאמץ  להגיע לחלוקת התה למרות חולשתו ובראותו את המגש עם הכוסות המלאות הביע את חוסר שביעות רצונו והחל לשפוך מכל כוס חלק מתכולתו . בנו כבר לא התאפק ושאל את אביו למה הוא עושה זאת בפרט שהכוסות כבר מלאים וכעת הוא שופך חלק מהתכולה.

או אז הסביר אביו הצדיק. הסבר המאלף אותנו בינה על עוצם גדולתו של  יהודי שלעתים נראה מבחוץ כאדם פשוט ללא מעלה מיוחדת.

וכך אמר לו: "אתה מכיר את ההוא  וההוא ונקב בשמות שניים ממשתתפי השיעור הקבועים?". משהשיב הבן בחיוב המשיך האב:

"ידיהם של שני יהודים אלו רועדות והבנתי שאם אגיש ללומדים כוס תה מלאה הרי כשזו תגיע לידיהם, התה עלול להשפך על ידיהם ובגדיהם, ויהיה להם בזיון מכך... החלטתי אפוא שבמקום שהם יתביישו, אתבייש אנכי ואחלק רק חצאי כוסות ואולי ילעגו לי  קצת שאני קמצן או עצלן אך אמנע בכך את הבזיון מיהודים יקרים אלה...

וטוב שהגעתי בזמן ומנעתי ממך מלצאת אל הלומדים עם כוסות מלאות."

אכן עצומים במידות טובות אנחנו. גם הפשוטים שבישראל.