יעקב פונה אל לבן ומבקש את רשותו לעוזבו יחד עם נשותיו וילדיו: "תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהן ואלכה כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך"
אומר רש"י בפירושו על הפסוק: "איני רוצה לצאת כי אם ברשות". כלומר למרות יכולתו לברוח ללא רשותו של לבן יעקב, רוצה יעקב לעזוב דווקא על פי רשותו וגם אם בקשתו של יעקב מתייחסת לנשים והילדים ולא לעזיבתו שלו גם זה אינו מובן מלבד הקושי שלשון בקשתו של יעקב מתייחסת ליעקב עצמו וכהסבר רש"י: "איני רוצה לצאת כי אם ברשות" והדבר טעון הסבר. הרי סוף סוף הנשים והילדים שלו הם והוא זכה בהם בעבודה קשה שעבד אצל לבן ולמה יעקב נזקק לרשותו של חותנו לבן כדי לצאת לדרכו?
בשם הרב יחיאל יעקב וינברג זצ"ל, מגדולי הפוסקים במאה העשרים, הובא הסבר שכל הפרשיות ובהן סיפורי האבות, אברהם יצחק ויעקב, הינם לא רק סיפוריהם האישיים אלא גם נבואה לעתיד בניהם בבחינת "מעשי אבות סימן לבנים".
גלות יעקב אצל לבן היא רמז לגלות השלישית שגלו ישראל לאחר גלות מצרים וגלות בבל והיא מתיחסת לגלות אדום, (בימינו זוהי הגלות במדינות מערב אירופה תחת שלטון רומי והנצרות) בכל הגלויות הוצרכו ישראל לקבל רשות מהגויים. כך קבלו רשות מפרעה לצאת ממצרים (ואף יותר מרשות- הוא אף התחנן בפניהם שיצאו מהר). כך בגלות בבל קבלו ישראל רשות מהמלך כורש ואף בגלות אדום צריכים לקבל רשות מהגויים לחזור לארץ ישראל. כך זכינו להצהרת בלפור ולאחר מכן החלטת האו"ם בדבר הקמת מדינת ישראל. וזה תואם את הרעיון המובא בפרשת בא (שמות י"ב ,ל"ב): "גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם". יציאת מצרים הינה סמל של שחרור האדם מהשעבוד וזה צריך להעשות על ידי האדם המשעבד שמרצונו או כניעתו משחרר את עבדו. וכן הוא ביציאה משאר הגלויות. אם כי כאן מתווספת הרגשה נוספת, שכיון שהגויים הם שאירחו אותנו בגלויות, הגם שסבלנו מאד אצלם, סוף סוף הם נתנו לנו אכסניה ואסור לנו להיות כפויי טובה ולברוח כגנבים בלילה, ועל כן נזקקים לרשותם. אבל לאחר שקבלנו את רשותם כבר אינם יכולים לחזור בהם וזה נאמר בפרשת בשלח שהמצרים רדפו אחרי בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים אך זה היה כבר מאוחר!
בסופו של דבר יעקב בורח מלבן אך זה קרה כאשר לבן הפר את כל הכללים, היתל ביעקב והחליף את משכורתו עשרת מונים, ואולי גם כאן יש סימן ונבואה לבאות, שבתחילה יתנו הגויים איכשהו את הסכמתם "על תנאי", אך אח"כ ייאלצו ישראל לברוח מארצות רבות בהם מצאו מקלט.
לבן אומר ליעקב במילות פרידה: "ויברכני ה' בגללך" (בראשית ל' ,כז). זהו שוב רמז ונבואה למצב ישראל בגלויות. בתחילה הם מביאים ברכה בארצות הגויים ואלה חשים שהברכה היא בזכות ישראל. אך באיזשהו שלב, מתוך קנאה, הם מתכחשים למקור הברכה. כך הוא אצל לבן, כך היה אצל יוסף בבית פוטיפר שהביא ברכה גדולה בבית אדונו ואח"כ הואשם בבגידה והושלך לכלא, כך במצרים כאשר יוסף הביא ברכה לכל ארץ מצרים ולבסוף קם "מלך חדש אשר לא ידע את יוסף", כך היה בספרד שהיהודים הביאו ברכה למלכות ולבסוף באה האינקויזיציה וגירוש ספרד וכו'.
גם כיום יהודי אירופה חשים את האנטישמיות והלוואי שיעלו ארצה מרצונם בטרם יאולצו לעשות זאת בעל כורחם.