מה שכיף בלהיות שליח חב"ד הוא היכולת לסגור מעגלים, ולחבר בין חבר שזקוק לעזרה בכל פינה בעולם לבין שליח חב"ד בנקודת הציון הרלוונטית. פעם זה חילוץ בת משפחה מאוקראינה הבוערת, ופעם זה ארגון מקום בליל סדר בדובאי. רק השבוע זכיתי לסגור מעגל שכזה בין מכרה מבוהלת שבתה חלתה במהלך טיול והתאשפזה במדיין שבקולומביה, לבין החב"דניק המקומי שנחלץ מיידית לעזרה.
בכל פעם שזה קורה, אני לא יכול שלא לחשוב על מי שהמציא את הקונספט המדהים הזה, שבמסגרתו בכל מקום בעולם תמיד יהיה איזה מנדי שיעשה הכל כדי לעזור לך בכל מה שרק יוכל ויידרש. הלא הוא הרבי מליובאוויטש. תבינו, שלוחי חב"ד בעולם אינם נציגי משרד החוץ, וגם לא שותפיו של חיליק מגנוס בחברת החילוץ. הם שם תמיד לעזור אך ורק בגלל היותם חסידי הרבי, שבכוח חזונו והגותו שדרג לחלוטין את התודעה היהודית, וחינך דור שלם שלהיות יהודי משמעו להבין שאתה לא חי כאן רק בשביל עצמך.
יכול אדם להיות הלמדן הכי מעמיק, הצדיק הכי גדול, ירא שמיים מופלא המקפיד על קלה כבחמורה, אבל כל זה עדיין לא פוטר אותו מהשאלה – מה עשית בשביל יהודי אחר? איזו תרומה יהודית תרמת לחברה, והאם תיקנת ושיפרת במשהו את העולם שסביבך. לא לחינם המזכרת המזוהה ביותר עם הרבי היא שטר הדולר שאותו נהג להעניק למבקשי ברכתו, רק כדי שהם יעניקו את השטר הלאה לצדקה. שכן, כפי שנהג הרבי לומר, בכל פעם ששני יהודים נפגשים, עליהם לוודא שצומחת מכך טובה ליהודי שלישי אחר.
בשבת הקרובה, יום ג' בתמוז, שבו נציין את יום פטירתו של הרבי, המנהיג היהודי הגדול של דורנו, אני חושב שהשאלה שאותה אנחנו צריכים לשאול אינה איך ניתן לקבל דולר של הרבי – אלא איך אנחנו יכולים להעניק בעצמנו דולר של הרבי. איך אנו מוודאים שפועלו של הרבי ממשיך ומתגשם. ושכל אחד מאיתנו לוקח בו חלק וממשיך לפעול לאור חזונו הגדול – לחבר עוד יהודי, להוסיף עוד מצווה, לעשות עוד מעשה טוב, עד שיחד, בכוחות משותפים, נביא את העולם כולו לגאולה שלמה.
התרעות פיקוד העורף