הטיסה לפולין צפופה - ושישה צ'לואים נמצאים במושבים ליד החלון | מאיר עוזיאל

הטיסה שלי עם צ'לו

לפני איזה חודש בערך נסעתי לפולין לארבעה ימים לצורך משימה עיתונאית. אני בשדה מול דוכן העלייה לטיסה לוורשה, ארבע בבוקר, וסביבי מתחילים להתאסף עוד ועוד נערים ונערות. איתם נרתיקים גדולים וקטנים של כלי נגינה. בידיים: כינור, סקסופון ועוד, ועל הגב: צ'לו, טוּבָּה ואולי גם תופים. כל מיני כלים ענקיים וקטנים יותר.

“מה? אתם נוסעים לנגן בוורשה?", שאל הסקרן הזקן. “כן, זה פרויקט משותף לתזמורת האקדמיה הפולנית ובית הספר התיכון שלנו בירושלים, התיכון של האקדמיה, לרגל 80 שנה למרד גטו ורשה. ננגן יצירה של מלחין פולני ועוד יצירה", ככה עונה לי נערה דקה עם פנים טהורות ונבונות, וצ׳לו עצום במכל קשיח בצבע כסוף דבוק לגבה כאילו שהיא נולדה ככה.

אני יושב במושבי במטוס ורואה אותם עולים למטוס, וגם כלי הנגינה איתם. “סליחה", אני שואל מישהי שעוברת במעבר עם הצ'לו, “איפה הצ'לו יהיה?". “יש לו מושב משלו", היא מרגיעה אותי.

הטיסה צפופה, אין מושב אחד מיותר. כך אמרו לי כשביקשתי בדלפק לשנות את הכיסא שלי, שנקבע לי באמצע. לא היה. ישבתי לי אם כן בצייתנות במושב האמצעי, ואת המושב שהיה יכול להיות שלי תפסו צ'לואים. כשהמטוס מלא, והוא באמת מלא עד אפס מקום, אני מביט ורואה שחמישה או שישה צ'לואים נמצאים, ראשם בולט, במושבים ליד החלון בחלק האחורי של המטוס. הם בטח חוגרים את חגורות המושב, ואני לא מאמין איזו טיסה מיוחדת היא זו שאני עליה בדרך לפולין.

כישלון שיחתי עם מנהיג איראן

גם אני רוצה לבגוד ולא הולך לי. זה התחיל כאשר צלצלתי.

“אתה מכריז מעל כל במה שסופה של ישראל קרוב כי הישראלים הורסים את עצמם מבפנים על ידי מחלוקת ומלחמת אחים. תפסיק להגיד את זה! אתה מקלקל לעצמך! הישראלים שישמעו אותך אומר זאת יבינו מה הם עושים, ויפסיקו להפגין נגד האחים שלהם, יפסיקו להחרים, יפסיקו להרוס את צה"ל, וישראל תשרוד עוד 100 שנים. העצה שלי, תרשום, היא: תשתוק!".

“מה? זאת העצה שלך? חבל שאני לא יכול לבטל את העברת הכסף לחשבונך. אתה כנראה מכיר את העם שלך פחות ממני. הם לא יכולים להפסיק את השנאה שלהם, גם אם הם יודעים שהם הורסים את הצבא. זה חזק מהם. הם לא שולטים בזה. השנאה שולטת בהם. מה, אתה חושב שלא הבנתי את זה לפני שדיברתי איתך? מדובר באנשים מכורים אצלכם, שלא יכולים להשתחרר מהתלות בשנאה הפנימית שבוערת בהם כשהם מפסידים בבחירות, אפילו אם ברור להם שזה יביא עליהם את סופם. לא חשוב כמה פעמים אגיד שקץ ישראל קרוב בגלל זה, הם לא מסוגלים להפסיק. הדם החם שולט בהפגנות המחאה נגד הרפורמה. המוח לא יכול לפעול כשהדם חם.

הם יודעים יופי שהם הורסים הכל, הם מבינים שכאשר ישראל תתמוטט תגיע דיקטטורה אסלאמית שתשלוט בהם ובילדים שלהם. אבל הם לא יכולים לעצור. יש לנו ניסיון של דורות בהשלטת דיקטטורה אסלאמית על בני אדם. מה, אתה חושב שהייתי אומר שסופה של ישראל קרוב, ופירוש הדבר הוא שתהיה בקרוב בישראל דיקטטורה אסלאמית כמו שאנחנו אוהבים, אם הייתי חושב שכאשר הישראלים ישמעו זאת ויבינו, הם יעצרו בעצמם? למען הילדים שלהם לפחות? למען הילדות? הצחקת אותי. הם מבינים מצוין מה אנחנו, המוסלמים, מתכננים לבצע כאשר ישראל תתפורר, כאשר טייסים לא יטוסו, ומיליארדרים יוציאו כספים, וכאשר צעירים ישרפו צווי גיוס ולא יתגייסו, אבל הם לא יכולים לעצור את עצמם. חבל שבכלל דיברתי איתך, המודיעין שלי הזהיר אותי שאתה אדם לא רציני".

מחייו של סטודנט זהיר

סטודנט למדעי המחשב כתב ברשת שכאשר הוא יוצא לדייט ראשון עם מישהי מהטינדר והיא שואלת מה הוא לומד, הוא עונה: “משפטים", כדי לוודא שהיא לא “מדמ"ח דיגר". כן, ככה סיפר סטודנט מדמ"ח שנה ב' באוניברסיטת תל אביב, וזו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את הביטוי “מדמ"ח דיגר".

הבעת הצער לאן?

העובדה שלא היו דברי ניחומים ליהונתן גפן מצד הממשלה מדאיגה. זה המצב כאשר ראש הממשלה מחליט בעצמו מי הוא אומן שצריך להספיד, ומי לא כל כך. כל זה צריך לעבור להחלטת הייעוץ המשפטי לממשלה. יש להפקיע את זה מהפוליטיקאים. מן הראוי שמשפטנים יקבעו את מי מספידים במילים “הלך יוצר גדול שהאיר את חיינו והשאיר אותנו יתומים", ומי אומן מדרג שלא נורא אם לא מספידים אותו ממלכתית.

על פי ערך השוויון במגילת העצמאות, אומנים, סופרים, משוררים, שפים, זמרים ואף ציירים לא מוספדים יכולים לעתור על בסיס חוסר בהספדה. המערכת המשפטית תפקח ותקבע מי הוא איש רוח שיצירותיו הן נכסי צאן ברזל, ומי האומנים שיצירותיהם הן נכסי צאן פח.

פינת השלולית