באחד מהתקפי הזעם שלו השבוע, צוטט שר המשפטים יריב לוין אומר בישיבת הממשלה את הדברים האלה: "מיעוט פוסט־ציוני מנסה להשליט את ערכיו באמצעות מערכת המשפט. השינוי יבוא רק ממהלך עמוק ויסודי... אנחנו לא נשב פה לנצח. זו ממשלה עם הזדמנות היסטורית לעשות את השינויים הללו. אסור לנו לפספס, אם לא נהיה נחושים לעשות עכשיו גם את התיקונים וגם לקבע אותם בדרך שאי אפשר לשנות, ולא לפחד מהשמאל, אחרת כשנהיה במצב הפוך הם לא ידפקו לנו חשבון. אם לא נטפל בזה, לא נעשה כלום".
נתחיל מהסוף: "אם לא נטפל בזה", אמר לוין. הבעיה היא שאתם "מטפלים" רק בזה, אף על פי שכמעט ולא דיברתם על זה בקמפיין. הבטחתם יוקר מחיה, הבטחתם משילות, הבטחתם ביטחון אישי, הבטחתם הדברת הטרור, נכשלתם כישלון חרוץ בכל התחומים האלה. עשיתם רק הפיכה משטרית ומה יצא לכם ממנה? חורבן. אבל לא על זה רציתי לכתוב היום.
מהטקסט למדתי שלוין רוצה לעשות את השינוי "בדרך שאי אפשר לשנות". לאן נעלם הדמוקרט? ממתי אתה עושה בדמוקרטיה דברים בדרך שאי אפשר לשנות? הרי מה שעכשיו אתה רוצה לעשות, זה לשנות. אז למה לשלול את זה מהבאים אחריך? אבל גם על זה לא רציתי לכתוב היום.
מה שצד את אוזני בנאום הפשיסטי של שר המשפטים הוא העובדה שלוין מייחס לבית המשפט העליון פוסט־ציונות. הרי ה"מיעוט הפוסט־ציוני" לא יכול "להשליט את ערכיו" עלינו בלי שיתוף פעולה של בית המשפט העליון, נכון? אז המסקנה היחידה היא שהעליון הוא ראש החץ של הפוסט־ציונות.
בואו נקצר הליכים ונדלג קדימה: הדגל האדום שלהם הוא עמית. יצחק עמית. נושא הדגל הפוסט־ציוני, הצורר המודרני, האיום האפל על עתיד המדינה. זה השם. על פי שיטת הסניוריטי, עמית אמור להחליף את נשיאת העליון אסתר חיות באוקטובר הקרוב. אין דבר שמטריף את הכנופיה הזאת יותר מהעובדה הזאת.
הם סימנו והפכו את יצחק עמית לדמון בממדים תנ"כיים. המטרה החשובה ביותר שלהם היא למנוע ממנו את התפקיד. לפעמים נדמה לי שזה חשוב להם אפילו יותר מאשר למנוע גרעין מאיראן. אין תעלול שהם לא מנסים כדי להצליח לגנוב איכשהו את המהלך הזה ולבלום את מינויו של אותו עמית משוקץ. כולל הניסיון הנואל השבוע לבטל את לשכת עורכי הדין. התפלאתי שלא שרפו בובות בדמותו במדורות ל"ג בעומר האחרון.
גם אם אתקל בו בטעות ברחוב, לא אזהה את השופט עמית. לא נפגשנו או דיברנו מעולם. האובססיה סביבו עוררה את סקרנותי. אנסה לשרטט כאן את דמותו של מי שמהווה היום את הסכנה הממשית ביותר לחלום הציוני. לצערי לא הצלחתי לשכנע אותו (באמצעות מקורבים) להעניק לי שיחת רקע טלפונית.
לצורך שרטוט דיוקנו של עמית קיימתי שיחות. "הוא פדנט", אמר אחד מחבריו, "הוא לא מבין בתקשורת, לא מדבר עם תקשורת, הוא גם די בהלם מהסיטואציה שנוצרה סביבו". אז הסתפקתי בשיחות עם מתמחים שלו בעבר, חבריו לספסל לימודי המשפטים, שופטים ששירתו לצדו, אנשים שמכירים אותו, חברים שלמדו איתו, קצינים ומפקדים ששירתו איתו. בואו ננסה לצלול ביחד לדמותו של האדם שהדיח לאחרונה את חסן נסראללה מהתואר "האויב המר ביותר של מדינת היהודים".