מה אומרים ליהודי שזה עתה חגג יום הולדת 100? מברוק ועד 120. במקרה של הנרי קיסינג'ר, יש לא מעט אזרחים וארגוני זכויות אדם, שמנצלים את ההזדמנות כדי להזכיר שהנרי קיסינג'ר, האיש והאירוע, הוא פושע מלחמה. ודאי שיש לו אחריות אישית (פרטים בהמשך), אבל האיש עבד בשירותה של מעצמה. מעצמות כמו ארצות הברית, שיש להן אינטרס גלובלי, פועלות על אוטומט כשהן סבורות שהן מאוימות, וישראל על תקן מעצמה אזורית לא שונה מהן.
חידת קיסינג'ר: קונספירציית יום כיפור שבלבה עומד הבכיר האמריקאי
גם בגיל 100: הנרי קיסינג'ר נותר חד, ומעביר מסר מדאיג לארצות הברית
עניין כמו פשעי מלחמה ופושעי מלחמה אמור להטריד את הציבור בישראל משום שגם צה"ל, ולא מעט מעורבים בלחימה ברמות שונות, מאוימים בחקירה ומשפט בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג. קיסינג'ר היה מעורב ברמה הבכירה ביותר באירועי הלחימה בקמבודיה, לאוס ובווייטנאם, ובהפלת משטר פינושה בצ'ילה, והמשטרים בארגנטינה ובטימור. לתפיסתי גם מעורבותו באירועי מלחמת יום הכיפורים הייתה חלק מהאינטרס האמריקאי, שהוא היה המייצג הבכיר שלו, להעביר את מצרים, שהייתה המדינה הערבית החזקה באזור, מהגוש הסובייטי לגוש המערבי.
ישראל נדרשה ללכת למשא ומתן לפני מלחמת יום הכיפורים, וגולדה מאיר סירבה. ניקסון זעם, פנה לקיסינג'ר ואמר: אנחנו לא יכולים להפציץ אותם כמו בווייטנאם, אבל אולי ננתק את הסיוע. קיסינג'ר הרגיע ואמר שהוא יכול לארגן יהודים מקומיים שיטפלו בגולדה. כאילו לא הכיר את גולדה.
במהלך המלחמה קיסינג'ר היה מעורב ברמה של מצביא על. הוא עיכב את הפסקת האש על פי בקשת גולדה מאיר, כדי שישראל תשיג יתרון קרקעי תוך שהוא דוחף רכבת אווירית של אמל"ח מארצות הברית לישראל ומאפשר לצה"ל הן להחזיק מעמד והן לחצות את התעלה כדי להשיג יתרון לקראת המשא ומתן להפסקת האש. הוא היה אז מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי, ובעצם מנהל בלעדי של מדיניות החוץ והביטחון תחת נשיא שהיה תחת מתקפה פוליטית שאיימה להדיחו ואכן הדיחה אותו.
באותם ימים ישבתי פעם על גג מסעדה בבוסטון ומשולחן סמוך בקעו הערות ארסיות לגבי היהודי שמנהל את האומה האמריקאית. ניקסון עצמו, על פי הסיפורים, צעק פעם כשביקש את קיסינג'ר: "איפה ה־jew בוי שלי?". בערך באותם ימים ניהל קיסינג'ר את שיחות הסדרי הביניים אחרי מלחמת יום הכיפורים. הדרישה שלו לנסיגת ישראל מסיני הייתה סוג של קטליזטור לימין הקיצוני דאז, גוש אמונים. הדרישה שלהם הייתה לא לסגת מסיני ומהר סיני. בהפגנות שאורגנו ב־1975 נשאו שלטים: "ג'ו בוי לך הביתה".
בחזרה לווייטנאם וקיסינג'ר: הוא מעולם לא נחשד, לא נחקר ולא הועמד לדין על מעורבותו במלחמות דמים אימפריאליות. מעורבותו האינסופית במשברים בינלאומיים הפכה אותו לאורקל גלובלי עד עצם היום הזה. הוא יושב עד היום, אי שם באולימפוס של הדירקטוריון הגלובלי, ומפזר תובנות סמכותיות שצפות במרינדה של היגוי טבטוני כבד. עיתונאי בשם ניק טורס, כאילו בסוג של מתנת יום הולדת בהפוכה, פרסם ספר לרגל המאורע המשמח והמרשים. שמו של הספר "דם על ידיו", והוא עוסק ב"מלחמה האמיתית של ארצות הברית בווייטנאם".
בין השאר, בהפצצות בשלהי המלחמה על קמבודיה ולאוס שסייעו לארגון הרצחני קמר רוג' להשתלט על קמבודיה ולהרוג שני מיליון קמבודים אחרי נסיגת האמריקאים. שמעתי שעמית סגל ראיין את קיסינג'ר. לא צפיתי ולא ציפיתי.