מה שהיה דחוף זה למצוא לגל הירש ג׳וב. ומה שקרה אתמול עם יוכבד ליפשיץ נראה בדיוק כמו סידור ג׳וב. לא צריך להיות גאון כדי לדעת שאישה מבוגרת בת 85, לא בריאה, שחוזרת משבי של שבועיים אצל חמאס, תהפוך לשפיץ של המוקד של המרכז של תשומת הלב העולמית ברגע שחרורה. ולא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאת האירוע הזה צריך לנהל, ובאירוע הזה צריך לשלוט.
האירוע הזה היה לא מנוהל ולא נשלט, בדיוק כמו האירוע המזוויע שפתח עלינו את שערי הגיהינום ב־7 באוקטובר, ובדיוק כמו המדינה כולה - שאינה מנוהלת ואינה נשלטת על ידי גוף ממשלתי כלשהו בעת הזו. למזלנו, יש כאן חברה אזרחית עילאית, אזרחים מופלאים וארגוני מחאה שנתפסו מוכנים כדי לסייע לכולנו לשרוד.
איפה היה הממונה על הנעדרים והחטופים בזמן שליפשיץ התראיינה? לא יודע. אני יודע איפה הוא לא היה. מתברר שגל הירש כלל לא שוחח עם ליפשיץ לאחר שחרורה. על פי תגובת אנשיו, ״הוא כבר עבר לאירוע הבא״. הוא לא הבין שלפני שעוברים לאירוע הבא, צריך לסיים את האירוע הנוכחי.
אף אחד בסביבתו לא חשב שצריך לקבוע סוג של פק״ל קבוע לעניין בני ערובה משתחררים. לאסור עליהם להתראיין או לייצר מצב שהם מתראיינים רק אחרי שהם יודעים בדיוק את כללי המשחק ואת העובדה שכל מילה שיגידו תנוצל על ידי חמאס. כי חמאס, בניגוד אלינו, כן מנהל את האירוע וכן שולט בו, לפחות בינתיים. וצריך ללמוד אולי משהו מהאמריקאים, שהודיעו לבנות משפחת רענן (ששוחררו שתי יממות קודם) הודעה פשוטה: אין ראיונות לתקשורת בשלב הראשון.
בואו לא נגזים. עדותה של יוכבד ליפשיץ מכילה גם פרטים רבים שמועילים להסברה הישראלית. סיפור חטיפתה של הקשישה בת ה־85, מוטלת על אופנוע דוהר וסופגת מכות מהשבאב בדרך, מזעזע כשלעצמו. יש לנו כרגע אתגרים גדולים יותר מהאירוע הזה. אנחנו נמצאים בתוך טרגדיה בסדר גודל תנ״כי. הדבר היחיד שבו אנחנו לא באמת יכולים להגזים הוא החשש מאיכות הניהול של האירוע כולו.
מה יש לעשות כרגע? לעצום עיניים, להיות מאוחדים ככל האפשר, לתת את כל הגיבוי לכוחות הביטחון המצוינים שלנו, ולהתפלל. כן, גם הלא־דתיים. גם אם זה לא יועיל, זה לא יזיק.
התרעות פיקוד העורף