המלחמה הרצחנית בין ישראל לחמאס, שגבתה עד כה למעלה מ־1,400 הרוגים ישראלים, מחדדת את המתחים העמוקים והפערים העצומים בין המעצמות העולמיות. לא רק משום שממשלת בייג'ינג – בניגוד לתמיכתן הרשמית של ארה"ב, יפן, הודו ומעצמות אירופה – אינה מגנה במפורש את מתקפתו הקטלנית של ארגון הטרור ופשעי המלחמה המפלצתיים שאותם ביצע. סין, שאי־התערבות בסכסוכים בינלאומיים היא אחד מעקרונות היסוד במדיניות החוץ שלה, טוענת בהתרסה כי על שני הצדדים "לנהוג באיפוק ולהפסיק לאלתר את פעולות האיבה ביניהם".
עיתונאית הגדירה את פעולות ישראל בעזה "קשות": דובר המועצה לביטחון לאומי בארה"ב תקף בחריפות
בעודה מאשימה את ארה"ב בערעור היציבות ובהגברת המתיחות הביטחונית במזרח התיכון, היא קוראת להפסקת אש הומניטרית וממשיכה לדחוק ב"פתרון שתי המדינות" ובהקמת מדינה פלסטינית עצמאית. יתרה מכך, בעקבות לחץ דיפלומטי בינלאומי שהופעל עליה, בייג'ינג אומנם ניאותה להכריז כי היא "מגנה ומתנגדת לכל פעילות הפוגעת באזרחים", אולם לצד התבטאויות אלה היא מדגישה את תמיכתה ב"לאומיות הפלסטינית" וטוענת כי "מהלכיה של ישראל חורגים הרבה מעבר לפעילות של הגנה עצמית", כפי שדיווחה סוכנות הידיעות הממלכתית הסינית.
על רקע זה חשוב להבהיר כי חרף בדלנותה, גישתה הניטרלית כביכול ועמדתה הפרו־פלסטינית, הנהגת סין סולדת מחמאס, מתעבת את האסלאם הקיצוני ואת הטרור הרצחני. בראייתה הגיאו־אסטרטגית וארוכת הטווח, היא אינה מזדהה עם ה"ריבון" בעזה או תומכת בו, ובהחלט אינה חותרת "להבעיר" את המזרח התיכון בדומה לשאיפתן של רוסיה ואיראן, שותפותיה ל"ציר ההתנגדות".
לדידה, יש לפעול בכל דרך למניעת הסלמת הסכסוך והרחבתו למלחמה אזורית. התלקחות למלחמה כוללת עלולה לפגוע באינטרסים האסטרטגיים שלה ולהוביל לכאוס ולערעור מאזן הכוחות במזרח התיכון שיקרין, בתורו, על האקלים הביטחוני, הכלכלה והפוליטיקה העולמיים.
מאבק בין־גושי
מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר היא אירוע קטלני בקנה מידה גלובלי המושך אליו תשומת לב עולמית. כבר עתה ברור כי זהו אחד המשברים הגיאופוליטיים־ביטחוניים החמורים, המורכבים והנפיצים ביותר שהתחוללו אי־פעם במזרח התיכון, המוביל לשינויים טקטוניים בזירה הבינלאומית. זאת, בין השאר נוכח המהלכים האסטרטגיים של סין וארה"ב באזור, לרבות הזזת כוחות צבא, נושאות מטוסים ומשחתות אמריקאיות, לצד שש ספינות מלחמה סיניות.
מעבר להפיכת המשבר לסוגיה גלובלית העלולה לגרור אליה מדינות נוספות ובראשן איראן, בראייתה של סין – המצדדת בעמדה הפלסטינית ומגנה את ישראל על הרג אזרחים לצד הפסקת אספקת החשמל והמים לעזה – זוהי הזדמנות קריטית לבסס את אחיזתה, מעמדה והשפעתה כמתווכת בינלאומית.
התבוננות מקרוב אף מראה כי בעשור האחרון, ובמיוחד בשנה האחרונה, בייג'ינג הגבירה את פעילותה ומעורבותה במהלכים אסטרטגיים שהתחוללו באזור, בין היתר נוכח צמצום נוכחותה של ארה"ב. היא שימשה כמתווכת בין סעודיה ואיראן, אירחה את יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ונשיא סוריה בשאר אל־אסד, וכן דאגה לצירופן של סעודיה, מצרים, איראן ואיחוד האמירויות לפורום ה־BRICS. בנוסף, בעקבות המלחמה באוקראינה, היא משקיעה מאמצי תיווך רבים בין ממשלות קייב ומוסקבה וחותרת למצב עצמה ככוח משכין שלום בזירה הבינלאומית.
על רקע זה ובהיותה "ידידתן" הן של ישראל והן של הפלסטינים, שכוננה לאחרונה שותפות אסטרטגית עם הרשות הפלסטינית ומקיימת במקביל קשרי מסחר וכלכלה ממושכים ואינטנסיביים עם ישראל, סין מהווה "לשון מאזניים" אסטרטגית, האוצרת בתוכה עוצמה רבה. חרף הביקורת על הצהרותיה הלקוניות, מהלכיה המדיניים וצעדיה הדיפלומטיים הפרו־פלסטיניים, בייג'ינג עשויה לשמש ציר חשוב לצד ארה"ב בהגבלת המלחמה ובמניעת הסלמתה.
המלחמה בחמאס היא נקודת מפנה מהותית במאזן הכוחות האזורי, המחדדת את הקיטוב הבין־גושי שאותו חותרת סין לנצל לטובתה. התבוננות מקרוב מראה כי מעבר להסחת הדעת הבינלאומית מהעימות הטכנולוגי־מסחרי מול ארה"ב, מהמתיחות הביטחונית בעניין משבר טאיוואן ומפעילותה בים סין הדרומי והמזרחי, סירובה של בייג'ינג להוקיע את חמאס – חרף רציחתם של אלפי אנשים ובהם ארבעה סינים ופציעתם של שישה אזרחי סין נוספים – מוּנע מבחינתה משיקולי עלות־תועלת פרגמטיים, לצד גורמים ונסיבות גיאופוליטיות מורכבים.
בתוך כך, תמיכתה בסוגיה הפלסטינית וקידומה למרכז הבמה והפוליטיקה העולמית, במיוחד בשעות משבר קשות אלה, מהווים הזדמנות בעבורה לזכות בלא מעט דיבידנדים אסטרטגיים. היינו, להדק את יחסיה ומעגל קשריה עם רבות ממדינות המזרח התיכון (ובהן מצרים וקטאר, המעורבות בין היתר בסוגיית החטופים).
בכך יכולה סין להגביר את היקף התמיכה והפופולריות שלה בעולם הערבי והמוסלמי, להגן על מקורות האנרגיה שלה במפרץ הפרסי (בדגש על קשריה עם סעודיה ואיחוד האמירויות) וכן על נכסיה הכלכליים שם, לרבות עסקאות בתחום הסייבר והתשתיות הפיזיות והדיגיטליות, בין השאר במסגרת פרויקט החגורה והדרך (BRI).
כמו כן, פנייתה לסנטימנט הפלסטיני מכוון לקהל יעד רחב הרבה יותר, היינו למדינות "הכדור הדרומי", כמו גם לסגמנטים אנטי־אמריקאיים או אנטי־מערביים רבים ושונים נוספים ברחבי העולם. שכן מעבר לחיזוק "ציר ההתנגדות" והידוק קשריה האסטרטגיים עם איראן ורוסיה, מעורבותה של סין בסכסוך נועדה מבחינתה לקעקע את ההגמוניה האמריקאית ושליטתה בסדר היום העולמי. סין מעוניינת לפגוע במערך הקשרים, התהליכים והבריתות הביטחוניות־כלכליות בהובלת ארה"ב דוגמת "הסכמי אברהם", כמו גם בתהליכי הפיוס והנורמליזציה עם סעודיה.
זירת התגוששות עולמית
בנקודה זו חשוב להבהיר כי הסיבה למדיניות הסינית המורכבת ומלאת הסתירות כפי שהיא נתפסת במערב, איננה אהדה לנרטיב של חמאס או לטרור המפלצתי שלו, אלא התנגדות אינהרנטית לעמדה ולמדיניות של ארה"ב, בעיקר נוכח התעצמות מאבקי הכוח הגלובליים מול וושינגטון.
יתרה מכך, סין "הקוראת נכון את המפה" וחוששת מהתלקחות העימות למלחמה אזורית שתשפיע על הנגישות לשוקי האנרגיה במזרח התיכון, ומפגיעה בנתיבי השיט והסחר הבינלאומי ובשרשרות הייצור והאספקה הגלובליות – צפויה לשתף פעולה עם ארה"ב.
לדידה, על אף המחלוקות הרבות, המתחים והפערים העצומים ביניהן, זוהי הזדמנות לפעול במשותף וכל אחת בדרכה שלה, בין היתר בערוצים דיפלומטיים חשאיים, לבלימת איראן וחיזבאללה ולריסון הסכסוך. לא בכדי הדגיש אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה האמריקאי, בשיחתו עם וואנג יי, עמיתו שר החוץ הסיני, כי יש לשמור על "יציבות ביטחונית ולפעול להרתעת גורמים נוספים באזור מלהתערב בסכסוך", כפי שפורסם השבוע ב"פייננשל טיימס".
כמו כן, בראייה מערכתית כוללת, אין ספק כי לשתיהן יש אינטרס משותף ועל שתיהן מוטלת אחריות כבדה ומשותפת לבלום את הסכסוך ולו בשל ה"מחיר" היקר שהוא גובה וההשלכות הגיאופוליטיות והביטחוניות ההרסניות שלו על הזירה הבינלאומית. בהיותו אחד האזורים המורכבים והנפיצים ביותר בזירה הבינלאומית, כמו גם אחד ממוקדי האנרגיה, הכלכלה והמסחר החשובים בעולם – המזרח התיכון איננו "רק" זירת מאבק בין ישראל לארגוני הטרור.
כבר עתה ברור כי זוהי זירת התגוששות עולמית בין דמוקרטיה וכוחות האופל החותרים בכל מחיר לשנות את הסטטוס־קוו הקיים ולהכתיב סדר עולמי, פוליטי ביטחוני וכלכלי חדש.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, לטרור עולמי ולמשברים בינלאומיים