בסתיו 1942 הגיעו ארצה 78 יהודים מאירופה הכבושה בידי הגרמנים. חלקם היו אזרחי פלשתינה־א"י אשר נלכדו באירופה כשפרצה מלחמת העולם, ואשר שוחררו בידי הגרמנים תמורת הטמפלרים שנעצרו בידי הבריטים בתחילת המלחמה. את הניצולים היהודים ריכזו הבריטים בעתלית ואפשרו לנציגי הסוכנות להיפגש עמם. אליהו דובקין, ראש מחלקת העלייה של הסוכנות וההסתדרות הציונית, ריכז את העדויות, וב־22 בנובמבר 1942 דיווח להנהלה. בעמוד 19 של פרוטוקול הישיבה הגיעו המתכנסים לסעיף "מצב היהודים באירופה" (למרבה הזוועה – היו להנהלת הסוכנות באותה עת נושאים דחופים יותר לדון בהם).
רק שנאת נתניהו: כל אלו שקראו לסרבנות לא מתביישים לטעון ש"הזהירו" | אלדד
להכיר את האויב הערבי: את הנוער יש לקחת לזירת שואת העוטף
בין השאר דיווח דובקין כך: "...הדבר הבולט ביותר, שלו היה כל כך קשה להאמין, שאנחנו קודם לא האמנו לזה, זהו רצח זקנים וילדים בהמונים. אישה מראדום מספרת שהייתה בתוך קבוצה של 10,000 איש שהועברה מגיטו אחד לשני, ויום אחד הוציאו מהם כאלפיים זקנים וילדים, העמידו מכונות ירייה ורצחו אותם. איש מעיר אחרת סיפר שראה בעיניו איך שזרקו ילדים בתוך שקים לנחל ואחר כך ירו בזקנים ובחולים בגבם".
דובקין דיווח על ההיקפים העצומים של ההשמדה השיטתית שהחלה יותר משנה קודם לכן. מספרים כי ראשי הסוכנות נדהמו ומלמלו: “לא ידענו, לא ידענו”. רק אחד מהם, זלמן שז”ר, לימים נשיא ישראל, הלם על השולחן וצעק: "מי הרשה לנו לא לדעת?!".
ליהודים המתבוללים באירופה מותר היה לא לדעת. הם בחרו לערוק מהעם היהודי והיו בטוחים שזה יציל אותם. הקומוניסטים יכלו לא לדעת. הם האמינו בתיקון העולם, והיו בטוחים שהאנטישמיות תיעלם כשהקומוניזם ינצח. החרדים האמינו שאסור למרוד באומות העולם, אסור לעלות בחומה, שהיהודים חייבים לשבת בגלות עד שיבוא המשיח – להם היה מותר לא לדעת. אבל הציונים? מי הרשה למנהיגי הציונות לא לדעת כי באירופה מתרחשת ההשמדה שהציונות הזהירה מפניה? להתעלם מהתחזיות של הרצל? לא להאמין לאיומי היטלר ב"מיין קאמפף"?
לפני שבוע התפרסם ב"הארץ" מאמר למדני פרי עטו של ההיסטוריון והפילוסוף דוד אוחנה. הכותרת הייתה "עיון נוסף באמנת החמאס". והנה, לאחר ששב ועיין, מצא אוחנה, כמה מפתיע, מתאם בין דברי האמנה למעשים המזוויעים של פעילי הארגון: "האמנה קוראת להשמדת ישראל באמצעות 'מלחמה למען הדת', ג'יהאד, ונוקטת כללי פעולה אסטרטגיים וטקטיים לביצוע יעד מקודש זה ... הקמת מדינה פלסטינית מהים עד הנהר...פגיעה באזרחים ושימוש בנשים ובילדים במלחמה".
פרופ' אוחנה הוא היסטוריון ופילוסוף חשוב. ולצורך הדיון באמנת חמאס הוא מגייס את סארטר ואת קאמי, את האנרכיסטים הרוסים באקונין וניצ'אייב, את חנה ארנדט ואת המיתוס של פרומתאוס. ואני, שאינני בקיא בכל הכתבים הללו אבל מבין מה שהאויב הערבי רוצה, מצהיר עליו בגלוי וגם מבצע כבר מאה שנים – אינני מבין מדוע צריך להטריח את המלומדים הללו כדי להבין את הערבים המדברים בגלוי ובפשטות. אפשר שאוחנה זקוק להם, כי אחרי שהגדיר את איש חמאס כמי ש"התיר את כבליו, הפך את עורו והיה לעורף ראשי תינוקות" הוא קורא לנו "להימנע ממעגל של נקם".
בשמחת תורה כשל המודיעין. השב"כ היה חירש ועיוור. הקונצפציה המעוותת שהמציאו אטמה את אוזניהם ועיוורה את עיניהם. מוחם החריף והמתוחכם הצליח לגבור על החושים הפשוטים ששידרו "סכנה ברורה ומיידית". בשמחת תורה כשל גם קו ההגנה הראשון של צה"ל. רק בזכות קומץ גיבורים, חברי כיתות הכוננות בקיבוצים ובמושבים - יש ניצולים מהטבח, שמספרים על הזוועה. הגיבורים שרוב נשקם ניטל מהם בשנים האחרונות בטמטומם של קברניטי הביטחון והפוליטיקה שלנו.
בשמחת תורה נחשף גם כישלונו הנורא של בנימין נתניהו, אשר במשך שנים אימץ את הקונצפציה העקומה שאפשרה "להכיל" את חמאס והג'יהאד ופת"ח וחיזבאללה. שאם האויב הערבי יקבל כסף או טריטוריות ימיות לקידוחי גז טבעי, או מקומות עבודה ומעת לעת גם יספוג כמה פצצות על "תשתיות טרור" – הוא יהיה שקט, מורתע. הקונצפציה הייתה נוחה לנתניהו. הוא נשען על חוות דעתם "המקצועית" של ראשי מערכת הביטחון, אשר בתורם שמחו על מדיניותו של נתניהו (וגם של אהוד ברק ונפתלי בנט ויאיר לפיד) ולא ניפצו שום שולחן במכת אגרוף או הניחו את הדרגות על השולחן. הם פרכסו זה את זה.
אבל לראשי אמ"ן לדורותיהם – מותר לא לדעת. הם אמורים לדעת בדיוק כמה טנקים ורקטות יש לאויב, אך הכל יודעים כי אינם יכולים באמת לדעת מה האויב מתכוון לעשות. הם כופים את ההיגיון שלהם עליו. ממציאים "הערכות". בראשם - האויב מורתע. גם הרמטכ"לים והאלופים לדורותיהם, אנשים אמיצים מאין כמותם שהשליכו נפשם מנגד אלף פעם, אין להם שום יתרון כשהם באים לדעת מה כוונותיו של האויב. גם אם הגיע לידיהם מרשם הקרב המפורט שלו – לא יוכלו לדעת אם הוא מתכוון לצאת מחר ולבצע את תוכניותיו.
אפילו לפוליטיקאים מותר לא לדעת. הם אומנם ניזונים ממידע ומהערכות של מומחי הצבא ומערכות הביטחון, ויש להם תפיסת עולם, אך יש להם גם קהל בוחרים שהם חייבים לרצות, להבטיח לו שלווה ושגשוג ורמת חיים ו"נורמליות". ולכן יקצצו בתקציבי צה"ל, יסגרו חטיבות שריון, יפחיתו ימי מילואים ויקצרו את השירות הסדיר. רק כדי "להיטיב עם העם", כמובן.
רק להיסטוריונים ולפילוסופים אסור לא לדעת. לאלו אין תצפיתניות להתעלם מהן. אין מצלמות על מגדלים, אין אנטנות ענק ובלוני תצפית והאזנה, אין סיגינט ויומינט או קהל בוחרים להבטיח להם הבטחות שלום חלולות. לאינטלקטואלים האמיתיים יש רק מילים. מה שכתוב ונאמר ונצעק. "יש להתייחס ברצינות למילה הכתובה בחיבורים אידיאולוגיים או במאמרים פילוסופיים", כותב אוחנה. וכשבאמנת חמאס כתוב: "השמדת ישראל" – איש לא מרשה לאנשי הרוח לא לדעת, לעוות את המילה הכתובה הזאת על פי מאוויי לבם. אנשי אמת לא ישקרו לעצמם ולא לציבור.
כשבאידיאולוגיה של חיזבאללה או באמנה הלאומית הפלסטינית כתובה השמדת ישראל, וכאשר במסמכי החזון של ערביי ישראל ("הצהרת חיפה") נתבע ביטולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית – האינטלקטואלים חייבים להאמין להם. לאינטלקטואלים אמיתיים אין שום צורך לשוב ולעיין באמנת חמאס לאחר טבח מזוויע ולגלות מה שהעדיפו לשכוח – כי הכל היה כתוב ומפורסם. מזמן.
אינני מתכוון כמובן להעניק שום הנחות גם לכל האחרים. לראשי זרועות הביטחון ולמדינאים. גם הם יודעי קרוא, גם הם חייבים היו לדעת בדיוק מה רוצה האויב הערבי, על כל פלגיו וארגוניו. וכל מי שקורא להשמיד את חמאס, אבל אחרי שנקריב את בחירי בנינו כדי להשמידו, ומבקש להשליט ברצועת עזה את הרשות הפלסטינית – מוזמן כבר היום "לעיין מחדש" באמנת פת"ח, בהכרזות מנהיגיהם.
בטורי המספרים המעידים על המיליארדים שהוזרמו במרוצת השנים למימון הטרור. גם כל המשננים כתוכים מטומטמים "אבו מאזן מתנגד לטרור" יודעים שהוא מממן את הרוצחים, שההבדל בינו לבין יחיא סנוואר הוא טקטי, לא אידיאולוגי. וכל מומחי המודיעין וההערכה של צה"ל וזרועות הביטחון מוזמנים כבר היום "לעיין מחדש" בעיניים פקוחות, בלי קונצפציות מעוותות, בכל כתבי היסוד של האויב הערבי. כי איש אינו מרשה להם ולנו לא לדעת. שוב לא לדעת.